שומרים על העובדות

מצב הכנסת: תת־ייצוג, מעט פיקוח, הרבה רוח

החוק הנורבגי עוזר לחזק את הכנסת, אבל ביחס לשינוי הנדרש הוא בחזקת טיפה בים. הנה שלושה גרפים שמוכיחים זאת

מיקי לוי

אינפוגרפיקה: שרון רודניק

18.6.20

1

הכנסת מייצגת את הציבור בשתי דרכים: 1) חקיקה, 2) פיקוח על הממשלה. החוק הנורבגי, שעבר השבוע בקריאות שנייה ושלישית, נועד לתת לה עוד כוח כדי לעמוד במשימה. ההיגיון פשוט: ברגע שיש הפרדה בין מצבת הכנסת לזו של הממשלה, הקיבולת של בית הנבחרים עולה ל–120 חברות וחברי כנסת, כלומר: כמעט 100%. אלא שמבט מעמיק מגלה שגם במצב הזה, הכנסת עדיין רחוקה מהמינוף הנדרש לה מול הממשלה – ורחוקה עוד יותר מייצוג הציבור.

הנה, למשל, נתונים שפרסמו לאחרונה במרכז המחקר והמידע של הכנסת. המספרים פה בודקים כמה תושבים יש על כל חבר/ת פרלמנט. ככל שיש יותר תושבים, כך הזמינות של חבר/ת הפרלמנט נמוכה יותר. אם תרצו, זהו "מדד העומס הפרלמנטרי":

2

כפי שאפשר לראות, ישראל שנייה רק לבלגיה ב"מדד העומס הפרלמנטרי" ולא בפער גדול. בכלל, לישראל ולבלגיה יש הרבה קווים משותפים מבחינה פוליטית: שתיהן מדינות שסועות, שהרבה פעמים מוצאות את עצמן במבוי סתום ובאי־יכולת להקים ממשלה.

ההבדל מגיע במספר הסיעות החברות בממשלה:

3

כאן צריך לסייג ולציין ששיטת הממשל בבלגיה מורכבת יותר, ובכל זאת, אפשר לראות שביחס למדינות הנבחרות, ישראל במקום גבוה במספר הסיעות החברות בממשלה. למה חשוב לדעת את זה? כי ברגע שיש יותר סיעות, יש גם יותר תיקים לחלק – כי כל סיעה, אפילו סיעת יחיד או סיעה המורכבת משניים־שלושה ח"כים, רוצה נתח מהעוגה. וכך נוצרת ממשלה ענקית כמו זו שהוקמה לאחרונה. וזה, בתורו, מכניס את הכנסת, אפילו אחרי החוק הנורבגי, בנחיתות מספרית מול הממשלה. (למחיר האמיתי של הממשלה המנופחת בתולדות ישראל, קראו את הכתבה של צאלה קוטלר הדרי בשומרים, וצפו בסרטון המצורף אליה).

הנה גרף שפרסמנו לפני כמה שבועות, כאשר החוק הנורבגי עבר בקריאה טרומית:

הגרף הזה מראה זווית אחרת של "עומס פרלמנטרי": ככל שיש פחות חברות וחברי כנסת על כל משרד ממשלתי (שלא לדבר על מספר השרות והשרים, שהוא גבוה יותר), כך הזמינות שלהן/ם נמוכה יותר, וכך קטנה גם היכולת לפקח על הממשלה.

בגרף הזה שילבנו לא רק מדינות עם שיעור אוכלוסייה דומה ומבנה פרלמנטרי דומה (יוון ושוודיה, שהפרלמנט שלהם מורכב מבית אחד בלבד), אלא גם מדינות אירופיות גדולות בהרבה (צרפת, איטליה, בריטניה), עם פרלמנטים המורכבים משני בתים. במקרה הזה, התחשבנו רק בבתים התחתונים של כל פרלמנט, שכן עבודת הפיקוח על הממשלה בדרך כלל מיוחסת יותר לבתים אלה.

במדינות אלה יש חשיבות גדולה לייצוג מקומי, בעיקר על בסיס מחוזות, והייצוג הזה הוא יחסי לגודל האוכלוסייה בכל מחוז. הנבחרים "חיים את השטח", נגישים יותר לציבור ששלח אותם ומקדמים נושאים שחשובים לו. לטוב ולרע, מעניין להשוות את המבנה השלטוני הזה למצב בישראל.

במדינות אלה יש חשיבות גדולה לייצוג מקומי, בעיקר על בסיס מחוזות, והייצוג הזה הוא יחסי לגודל האוכלוסייה בכל מחוז. הנבחרים "חיים את השטח", נגישים יותר לציבור ששלח אותם ומקדמים נושאים שחשובים לו. לטוב ולרע, מעניין להשוות את המבנה השלטוני הזה למצב בישראל.

שורה תחתונה:

החוק הנורבגי עוזר לחזק את הכנסת, הן בייצוג הציבור והן בפיקוח על הממשלה, אבל ביחס לשינוי הנדרש במצבת חברות וחברי הפרלמנט – הוא בחזקת טיפה בים.