העלייה בתחלואה: איך הגענו למצב הזה?

1

בשבוע השלישי לתוך גל של דיסאינפורמציה, חוסר שקיפות, מסרים סותרים, בלבול וערפול – נשארנו עם מסר אחד ברור מהממשלה: המסיכות יצילו אותנו.

זה מה שנאמר לנו השכם וערב, וזה מה שמאיים עכשיו עלינו, האזרחים, עם ההחרפה בקנסות ובאכיפה. שימו מסיכות.

אז נתחיל במדיניות המסיכות במדינות נבחרות בעולם, כולל משך הסגר בכל מדינה, לפי סקירה שעשו באתר POLITICO (הסקירה עוסקת באירופה; אנחנו הוספנו את ישראל):

כפי שניתן לראות, ישראל היא המדינה היחידה כמעט שמחייבת עטיית מסיכה בכל מרחב כמעט: פתוח, סגור, באולם גדול, בחנות קטנה, בעבודה ובקניון.

חשוב מאוד להגיד: אסור להסיק מהנתונים האלה שום דבר על יעילות המסיכות. ההמלצות, מרבית המחקרים, ההיגיון הפשוט – כולם מגיעים למסקנה שמסיכות מצילות חיים, חד וחלק.

מה שכן אפשר לראות זה את הפער במדיניות. עושה רושם שבאירופה יש הבנה שבמקרה של המסיכות, האכיפה היא עקומת פעמון: המוטיבציה לציית לחוק יכולה לעלות רק עד רמה מסוימת של נוקשות, ומשם זה מתחיל לרדת. אם תרצו, זו מקבילת הקורונה לעקומת לאפר.

2

אבל נניח לפילוסופיה. איך נראית בפועל התוצאה של המדיניות הזו? דרך אחת לענות על זה היא לבחון את מספר החולים החדשים בכל יום, בהשוואה בין שתי תקופות: תחילת ההקלות (והגבלת המסיכות) לעומת המצב היום. כך זה נראה על-פי אתר WorldMeter:

לפני שנמשיך, עוד הסתייגות: מספר החולים היומי הוא נתון נזיל מאוד. קשה לקבל באמצעותו תמונה מלאה בלי להתחשב בהמון פרמטרים – מספר בדיקות, אחוז חיוביים מסך הבדיקות, מספר חולים ל-1,000 נפש, גיל, האופן שבו סופרים את החולים החדשים מיום ליום, מספר ימים להכפלה ועוד שורה ארוכה של משתנים.

נתונים כאלה, אגב, עדיין לא מוצגים לציבור באופן ברור: צריך לחלץ ולהצליב אותם מתוך מסמכים שונים, שלעתים מפורסמים על-ידי גופים שונים. אבל מבחינה יחסית, בוודאי בהשוואה למדיניות המסיכות, מספר החולים היומי אולי יכול ללמד אותנו משהו על המדיניות בישראל ועל תוצאותיה.

3

הגישה הבינארית של הממשלה משתקפת, כל נראה, גם ביציאה מהסגר. הנה גרף שמקבץ את הימים שבהם בוצעו הקלות בתחומים הרגישים ביותר – בתי ספר, קניונים ותחבורה ציבורית. בצד ימין, כשבועיים מההקלות הללו, אפשר לראות את התוצאה:

הנקודה הרגישה ביותר, כזכור, הייתה מערכת החינוך: לפי דו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, המתווה של פתיחת מערכת החינוך היה אמור להיות הדרגתי, עם שתי פעימות ראשונות בתחילת מאי, ואז הערכת מצב מחודשת באמצע מאי. הפתיחה הסופית תוארכה ל-31 במאי.

בפועל, ב-17 במאי כל מערכת החינוך כבר הייתה פתוחה. יומיים אחר כך, על רקע גל חום כבד, הממשלה שעכשיו מפמפמת לנו את חשיבות המסיכות, אישרה להוריד את המסיכות במקומות פתוחים לפרק זמן של שבוע.

4

זה מעניין כי לפי הנתונים של POLITICO (שעליהם הלבשנו את ישראל), התזמון של פתיחת המשק אצלנו לא היה יוצא דופן יותר מדי בהשוואה בין המדינות. כך זה נראה מבחינת מרכזי הקניות הגדולים (למעט גרמניה, בחרנו מתוך הכתבה את המדינות שבהן הייתה התייחסות לקניונים ממש, Shopping Malls):

וכך זה נראה מבחינת בתי הספר:

שלא כמו מרכזי הקניות, כאן אפשר לראות הבדלים מהותיים יותר בין ישראל לשאר המדינות: בגרמניה ובצרפת החזרה הייתה הדרגתית מאוד ובחלק מהמדינות החזרה הייתה של בתי ספר יסודיים בלבד. כאמור, גם ישראל החלה במתווה כזה, ובאמצע החודש הרגישו בממשלה ביטחון (ובזמנו הנתונים אכן היו מעודדים) לפתוח את המוסדות באופן מלא.

‍

השורה התחתונה:

האם מצבנו רע יותר ביחס לאירופה? האם בעתיד הקרוב נראה עלייה במספר המאושפזים והחולים הקשים, שזה בעצם הסף המשמעותי שלפיו נקבעת המדיניות? כאמור, לאור נזילות הנתונים – לא בטוח.

האם יכולנו לטפל ביציאה מהסגר טוב יותר? עושה רושם שכן, בלשון המעטה.

פתיחת המשק הייתה אמורה להתבצע במחזוריות של הקלות נקודתיות, המתנה, הערכת מצב, תגובה וחוזר חלילה. איפוק והסתגלות היו שם המשחק. בפועל, קשה לראות את הפרמטרים האלה באופן שבו הסתיים הסגר. ועוד יותר קשה לראות את המדיניות עכשיו. יכול להיות שהיא קיימת – מן הסתם, דיונים ותוכניות עולים על השולחן ממש בזמן כתיבת שורות אלה – אבל מסך ערפל חוצץ בינם לבין העין הציבורית.

בינתיים, שימו מסיכות.