שומרים על העובדות

טראמפ נגד טוויטר: במלחמה הזו אין קדושים

אלימות? חופש ביטוי? פייק ניוז? המציאות שמאחורי העימות המתוקשר בין טוויטר ובין המשתמש הכי מפורסם שלה, הרבה יותר פשוטה: במלחמה הזו שני הצדדים מרוויחים – ומי שמפסיד הוא הציבור

מיקי לוי

אינפוגרפיקה: שרון רודניק

8.6.20

1

התנגשות חזיתית

את היחסים בין הנשיא האמריקאי טראמפ לרשת החברתית טוויטר אפשר לסכם בשבועיים האחרונים במילה אחת: מלחמה.

טראמפ צייץ בהקשר להפגנות הזעם כי "כשהבזיזה מתחילה, מתחיל גם הירי":

טוויטר תייגה את הציוץ כבלתי־הולם בהתאם למדיניות שלה למלחמה באלימות:

טראמפ איים בתגובה להסיר את ההגנות המשפטיות של הרשתות החברתיות:

טוויטר הסירה סרטון של טראמפ בעקבות תלונה על הפרת זכויות יוצרים... טראמפ איים שוב:

ואפשר להניח שהמילה האחרונה עוד לא נאמרה.

2

מצייצים ומרוויחים

על פניו, מדובר באויבים מרים, כשמצד אחד עומד שליט רב־עוצמה ואגרסיבי למדי, ומנגד רשת חברתית השואפת להביא את העובדות המדויקות ולהילחם למען האמת. אבל המציאות הרבה יותר מורכבת. נתחיל קודם כל בשאלה המרכזית שתמיד צריכה לעלות כשבאים לפתור תעלומה: מי מרוויח. הגרף הקטן הזה מראה שהתשובה היא: שני הצדדים.

כמו שאפשר לראות, מהרגע שטראמפ הגיח אל הבמה הפוליטית בארצות הברית ("הגיח", הכוונה, באופן רציני, כי היו לו כבר כמה ניסיונות קודמים), זינקו לא רק מספר העוקבים והציוצים שלו, אלא גם מחיר המניה של טוויטר, שבדיוק בנקודה שבה הגיח טראמפ – נדמה שהייתה בצניחה חופשית.

נכון, כל מי שמכיר קצת את עולם המניות יגיד לכם שצריך להיזהר במבט על גרף מניה לאורך זמן – שיכולים להיות, למשל, כל מיני משתנים שמשפיעים על המחיר – וגם אנחנו רוצים לסייג את הנתון הזה, ובכל זאת, כשהשווינו אותו לשתי מניות אחרות, למשל למדד ה-s&p500, שמכיל בין היתר את מניית טוויטר:

או למשל את מניית פייסבוק:

אפשר לראות שהן מתנהגות באופן הרבה יותר מדוד והרבה פחות תנודתי מההתנהגות של מניית טוויטר: עלייה מתונה בשתיהן, ביחס לצניחה וזינוק חד, רכבת הרים של ממש, במניית טוויטר. מה גם שבשתי המניות האלה יש הרבה מאוד משתנים אחרים, כך שקשה ממילא להשוות אותן לטוויטר.

המניה של טוויטר אומנם ספגה ירידה בימים שלאחר האיום של טראמפ, של כ-2%, אבל מאז היא התאוששה ונכון להיום רשמה עלייה של כ-3%. במגזין הפיננסי היוקרתי BARRON's עולה אפילו טענה שהסערה הזו יכולה לעשות הרבה טוב למניה של טוויטר:

3

עכשיו התעוררתם?

אותה סימביוזה בין טראמפ לבין טוויטר, היא גם זו שהפכה את הרשת החברתית לשרביט שבאמצעותו הנשיא האמריקאי מטלטל את השווקים. באתר הכלכלי בלומברג אף השיקו כלי אינטרקטיבי שממחיש איך כל ציוץ שלו משפיע על השווקים.

כלומר: תחת כהונתנו של טראמפ, טוויטר נהנתה לא רק מהעובדה שהנשיא מעדיף לצייץ מאשר לערוך מסיבות עיתונאים, תדרוכים, הודעות לעיתונות וראיונות – אלא גם קיבלה מעמד של יישות-על עם השפעה על כלכלות העולם.

מפלצת? זה גם מה ששאלו בזמנו בטוויטר, כאשר טראמפ נבחר, לפי כתבה במגזין הטכנולוגיה FAST COMPANY:

הנה ציטוט מתוך הכתבה, שתורגמה ופורסמה לפני כשנתיים במגזין G של גלובס:

ב-8 בנובמבר הוכו עובדי החברה בהלם נוכח תוצאות הבחירות המסתמנות, ובבוקר שלאחר ניצחונו של טראמפ היו משרדיה הראשיים של טוויטר לעיר רפאים. העובדים החלו סוף-סוף לתת את הדעת על התפקיד שמילאה הפלטפורמה שלהם לא רק בעלייתו של טראמפ, אלא גם בקיטוב ובהקצנה של השיח.

"לכולנו נפל האסימון", אומר מנהל צוות מוצר דאז, ומוסיף שכולם שאלו אותה שאלה: "זה אנחנו שיצרנו את המפלצת הזאת?".

הכתבה הזו סוקרת קרוב לשמונה שנים, מ-2010 ועד 2018, שבהן טוויטר לא הצליחה, בלשון המעטה, להילחם באלימות רשת, בבוטים, בפייק ניוז, בשיח הרעיל. לעתים, על-פי הכתבה, היא פעלה בצורה רשלנית למדי.

לפי הכתבה, בחירתו של טראמפ הייתה רגע ההתעוררות של טוויטר, הרגע שבו הם הבינו שהם צריכים לפעול חזק יותר נגד הפצת שיח רעיל.

אלא שהניו-יורק טיימס עשו ניתוח דאטה של הציוצים של טראמפ...

ובכתבה האינטראקטיבית הזו, תחת הכותרת "איך טראמפ עיצב את הנשיאות ב-11,000 ציוצים", היא מראה את מה שרובנו יודעים על האופן שבו הנשיא משתמש ברשת החברתית: מתקפות, ובעיקר ציוצים מחדש על-ידי קיצוניים.

הכתבה הזו בטיימס, אגב, זמינה רק למנויים בתשלום. זו הזדמנות להמליץ על מינוי רשת לעיתונים כמו הניו יורק טיימס... עם כמה שמפתה לצרוך את המידע מטוויטר החינמי.

שורה תחתונה:

  1. אף שטראמפ וטוויטר הפכו ליריבים מרים, בפועל הרשת החברתית פרחה בתקופתו של הנשיא ה-45, ולמעשה היא הפכה לאמצעי מרכזי שבו לא רק שהוא מעביר את מסריו לציבור, אלא אף משפיע על השווקים ובעקיפין על כלכלות העולם.
  1. אף שטוויטר מצטיירת כעת כלוחמת למען האמת ונגד אלימות ברשת, בעשור האחרון, למרות מאמציה, נדמה שהחברה לא הצליחה למגר תופעות מזיקות כמו פייק ניוז, בוטים, קיצוניות ושיח רעיל.
  2. המסר הזה צריך להדהד בכל פעם שהציבור נתקל ב"מלחמה" בין שני גורמים: בין אם זה יריבים פוליטיים, מועמדים בבחירות או תאגידים, בקרבות תדמית שכאלה בדרך כלל שני היריבים מרוויחים, ורק הציבור – שנשאר עם שיח רעיל, דיסאינפורמציה וקיצוניות גוברת – מפסיד.