הניוזלטר של שומרים

כל התחקירים, נתוני האמת והפרויקטים המיוחדים אצלכם במייל מדי שבוע. הירשמו עכשיו:

קיבלנו את הפרטים שלך, תודה!
אופס! משהו השתבש בזמן שליחת הטופס.

לא רק "הלבניה" שבורה, גם הנתונים

מאחורי סיסמת "האזור המנוטר בעולם" במפרץ חיפה והסביבה, מסתתר הרבה מאוד אוויר חם. רק שליש מהתחנות מודדות בנזן, שמסרטן בוודאות, וגם בהן הנתונים לוקים בחסר. בערים דוגמת נשר, טבעון, עכו והקריות כלל לא מודדים זאת, ולתושבים אין מושג מה הם וילדיהם באמת נושמים. מה כן מודדים? את מה שנוח | תחקיר שומרים בעקבות כשלי ניטור האוויר במפרץ חיפה  

צילום: אורית סימן טוב
צילום: אורית סימן טוב

מאחורי סיסמת "האזור המנוטר בעולם" במפרץ חיפה והסביבה, מסתתר הרבה מאוד אוויר חם. רק שליש מהתחנות מודדות בנזן, שמסרטן בוודאות, וגם בהן הנתונים לוקים בחסר. בערים דוגמת נשר, טבעון, עכו והקריות כלל לא מודדים זאת, ולתושבים אין מושג מה הם וילדיהם באמת נושמים. מה כן מודדים? את מה שנוח | תחקיר שומרים בעקבות כשלי ניטור האוויר במפרץ חיפה  

צילום: אורית סימן טוב

מאחורי סיסמת "האזור המנוטר בעולם" במפרץ חיפה והסביבה, מסתתר הרבה מאוד אוויר חם. רק שליש מהתחנות מודדות בנזן, שמסרטן בוודאות, וגם בהן הנתונים לוקים בחסר. בערים דוגמת נשר, טבעון, עכו והקריות כלל לא מודדים זאת, ולתושבים אין מושג מה הם וילדיהם באמת נושמים. מה כן מודדים? את מה שנוח | תחקיר שומרים בעקבות כשלי ניטור האוויר במפרץ חיפה  

צאלה קוטלר הדרי

צילום: אורית סימן טוב

16.6.2020

תקציר הכתבה

שומרים על קשר

עקבו אחרינו ברשתות החברתיות

הניוזלטר של שומרים:
נרשמים כאן בקליק - ולא מחמיצים אף תחקיר חשוב

קיבלנו את הפרטים שלך, תודה!
אופס! משהו השתבש בזמן שליחת הטופס.
א

ין  תמונה שמסמלת את האמון הרעוע ממילא של תושבי מפרץ חיפה ברשויות האמונות על הגנת הסביבה ועל בריאות הציבור, יותר מאשר ארובת הקירור, "הלבניה", של בתי הזיקוק, שקרסה ביום שישי החולף. כמו מוזילאום של הבטחות היא ניצבת שבורה. בעידן שבו מלחמות מוכרעות לא אחת על ידי "תמונת ניצחון", אין לזלזל בהשפעת נפילתם של אייקונים מבטון מזוין על משק כנפי ההיסטוריה. מהצד השני של אותה הסימבוליקה ניצת שעות ספורות לאחר הקריסה הלפיד במתקן האתילן של כרמל אולפינים – סימן לתקלה.

אינספור מילים נאמרו ונכתבו על בעיית זיהום האוויר במפרץ חיפה – מעיתונות ועד לדוחות מבקר המדינה. על פניו הבעיה ידועה: מפרץ חיפה סובל זה שנים מזיהום כבד, פועל יוצא של התעשייה הפטרוכימית הפועלת בו בלב יישובים צפופי אוכלוסייה. אבל אבסורדי ככל שזה ישמע, עוצמת הבעיה נתונה לפרשנות רחבה למדי. בשני העשורים האחרונים הנרטיבים באשר לזיהום המפרץ נעו עם כיווני הרוח, בין "האוויר בחיפה נקי כמו בשוויץ" לבין בעיה שהעירייה דורשת את פתרונה המיידי ממשרדי הממשלה.

תושב שמעוניין לקבל מידע על איכות האוויר שהוא נושם באזור מפרץ חיפה נסמך כיום אך ורק על מערך הניטור הארצי, שמתרגם לאפליקציות מוסדיות ומסחריות עם ממשקים ידידותיים וצבעוניים. הוא יכול לגלוש גם לאתר של מערך הניטור ולחפש נתונים על פי תחנות ניטור ולכאורה הכל שם – יש שקיפות והנתונים גלויים בזמן אמת. אבל האם אפשר להאמין להם? כאן טמון זרע הפורענות, וככל שהעמקנו ובחנו בחודשים האחרונים את מערך הניטור, התגלו להם החורים, כמו הייתה זו גבינה שוויצרית ולא אוויר פסגות בהרי האלפים.

מצד אחד המפרץ מתהדר בתואר "האזור המנוטר בעולם" – ובמידה מסוימת בצדק, אם מסתכלים על פרמטר של תחנת ניטור לקמ"ר או תחנת ניטור ביחס למספר תושבים. במפרץ, מתגאים באיגוד ערים חיפה, יש תחנת ניטור לכל 40 אלף תושבים בעוד שבאירופה הסטנדרט הוא תחנת ניטור למאה אלף תושבים. על פניו – מרשים.

מצד שני, כשמסתכלים על מפת תחנות הניטור (המפה זמינה באפליקציית אוויר בסביבה ובאתר מנ"א – מערך ניטור ארצי) אי אפשר שלא לשאול מה הן לא מודדות. בנזן למשל, הוא אחת התשובות היותר מטרידות לשאלה הזאת, שכן הוא הפך למזהם "הכוכב" של השנים האחרונות, משום שנקבע כמסרטן ודאי לאדם גם בחשיפה מתמשכת לערכים נמוכים.

שאלה מרכזית אחרת היא איפה התחנות לא מודדות. על פי המשרד להגנת הסביבה, בישראל 140 תחנות ניטור אוויר, 26 מתוכן פזורות באזור מפרץ חיפה והסביבה. במפרץ עצמו, הכולל כמה משכונות חיפה, את נשר, את הקריות ועד לאזור טבעון וסביבתה, נמצאות 17 תחנות מתוך ה-26. בניסיון לחלץ נתונים על ניטור הבנזן נתקלנו בבעיה: רק תשע מתוך התחנות הממוקמות במפרץ עצמו מנטרות בנזן, כאשר אחת מהן כלל אינה פעילה - והתקשינו לקבל תמונת מצב מלאה על מצב הבנזן באזור, בייחוד בריכוזי האוכלוסייה, היכן שאנשים מתגוררים וחיים.

האם פריסת התחנות המנטרות ערכי בנזן בערים הסמוכות למפרץ חיפה מספק? ניתן למבקר המדינה להשיב: "מפת פריסת תחנות הניטור אינה של 26 נקודות ניטור עבור כל המזהמים המנוטרים, ותמונת זיהום האוויר העולה ממנה מצומצמת יותר מהנטען על ידי המשרד להגנת הסביבה. הדבר בולט במיוחד עבור תרכובות אורגניות נדיפות ובנזן"

כשפנינו ליו"ר איגוד ערים, עו"ד שרית גולן, שנכנסה לתפקידה לפני שנה וחצי – מי שנחשבת לפייטרית שנחושה לנקות את מפרץ חיפה – הופתענו לגלות שאפילו היא אינה מודעת לכך שבעיר נשר, למשל, כלל לא מודדים בנזן בתחנת הניטור הממוקמת שם. "בדקתי ובאמת אין ניטור בנזן בנשר", היא תכתוב למחרת שיחתנו, "אני בודקת למה ואם ניתן להוסיף".

גם בטבעון, ששוכנת במורד הרוח מאזור התעשייה, אין ניטור בנזן רציף בתחנת הניטור, גם לא בשכונת נווה שאנן הצופה על מפרץ חיפה ומועדת לזיהום גבוה משום מיקומה הטופוגרפי. וגם לא בתחנת קיבוץ כפר מסריק המועד לזיהום. ומה לגבי הקריות? מקופחות כבר שנים אלא מה, ואין לתושבים מושג מההיא כמות הבנזן שהם נושמים ביומיום אפילו אם ממוקמת תחנת ניטור בעירם.

אין מידע, הנתונים חלקיים

נחזור עוד רגע אל המפרץ, אבל קודם לכן, אנקדוטה רלבנטית מעיר הנמל התאומה שלה בדרום, שמאכלסת גם היא בית זיקוק: אשדוד. בחודשי הקורונה התרחש סיפור סביבתי חשוב באשדוד שנדחק מהכותרות מטבע הדברים, אבל הוא מלמד עד כמה הרשויות והתושבים מוטרדים מהבנזן – ובצדק. ערכים חריגים של בנזן נמצאו בשנים 2018 ו–2019 בתחנת הניטור באזור התעשייה הצפוני של העיר, הפועל בסמוך לשכונת מגורים, ועל אף פעולות אכיפה, הערכים המשיכו לטפס עד שהגיעו לשיא חריג בפברואר השנה. יתרה מכך, התחנה הושבתה לכמה פרקי זמן בחודשי הקורונה ולא שידרה נתונים על ניטור הבנזן. התושבים מחו ובתגובה למחאה התרצה המשרד להגנת הסביבה ופרסם, כי יציב בעיר עוד שתי תחנות ניטור למדידת ערכי בנזן בקרבת מוקדי מגורים.

במפרץ חיפה התושבים לא יצאו בקריאה דומה. הם משוכנעים ככל הנראה שהם גרים ב"אזור המנוטר בעולם", אולם סביר להניח שכמו יושבת־הראש של האיגוד עו"ד גולן, גם רוב תושבי נשר, למשל, כלל לא יודעים שבתחנת הניטור שלהם בחרו שלא להתקין מכשיר שמודד בנזן. יתר על כך, כשבוחנים את מפת התחנות שכן מודדות בנזן במפרץ חיפה, מתברר שרובן ממוקמות בסמוך למתחם בתי הזיקוק ולא בריכוזי האוכלוסייה.

ההיגיון בכך, אומרים במשרד להגנת הסביבה, הוא שכדאי למדוד את הבנזן כמה שיותר קרוב למקור – במקרה זה אזור התעשייה הדרומי במפרץ הכולל את בזן, את גדיב תעשיות פטרוכימיה וכרמל אולפינים – כולם מפעלים מבית החברה לישראל.

גם בטבעון, ששוכנת במורד הרוח מאזור התעשייה,אין ניטור בנזן רציף בתחנת הניטור, גם לא בשכונת נווה שאנן הצופה על מפרץ חיפהומועדת לזיהום גבוה משום מיקומה הטופוגרפי. וגם לא בתחנת קיבוץ כפר מסריק המועדתלזיהום. ומה לגבי הקריות? מקופחות כבר שנים אלא מה

גם אם נניח לרגע שזו תשובה מספקת, מדוע גם תחנות אלו, שכן מודדות בנזן, לא משדרות את הנתונים באופן רציף? ניידת 6 למשל, לא שידרה נתונים במשך כמה ימים בחודשים פברואר ואפריל. בתחנת חיפה איגוד יש חור בנתוני ניטור בנזן בתאריכים 7-11 במאי.  על ציר התחבורה "העצמאות" חסרים נתונים בתאריכים 27-30.5. מדוח תחנה בקרית מוצקין-בגין עולה כי בפברואר לא נמדד בנזן בתאריכים 1-12 ובחודש מארס אין נתונים בתאריכים 9-16. תחנה ניידת חיפה הממוקמת בבית ספר בקריית ביאליק הפסיקה לשדר נתונים בתאריך 21/4 - על פי איגוד ערים משום שהיא מתוכננת לעבור לקרית אתא והם ממתינים לאישור בעל המרכז המסחרי שטרם הגיע.

בהתייחס לכך מסרו מהמשרד להגנת הסביבה כי היעד שהציבו הוא שידור נתונים רציפים מתחנות הניטור 75% מימות השנה. מנתונים שהמשרד העביר לידינו, ב–2019 מכלל התחנות בחיפה שמנטרות בנזן שתי תחנות לא עמדו ביעד, והנתון הגבוה ביותר עמד על 94% נתונים רציפים.

האם פריסת התחנות המנטרות ערכי בנזן בערים הסמוכות למפרץ חיפה מספקת? ניתן למבקר המדינה להשיב. "מפת פריסת תחנות הניטור אינה של 26 נקודות ניטור עבור כל המזהמים המנוטרים, ותמונת זיהום האוויר העולה ממנה מצומצמת יותר מהנטען על ידי המשרד להגנת הסביבה", כתב בדוח והדגיש, "הדבר בולט במיוחד עבור תרכובות אורגניות נדיפות ובנזן".

בדוח, שפורסם לפני כשנה, הצביע המבקר על חולשתו של מערך הניטור. "על המשרד להגנת הסביבה ואיגוד ערים חיפה לשקף כראוי בפני הציבור גם את מגבלות שיטות המדידה הקיימות ולסייג בהתאם את הנתונים המתקבלים מהן", נכתב בו. "בחינת מצב איכות האוויר במפרץ חיפה צריכה להתבסס על הנחת העבודה שלא יכולה להתקבל תמונת מצב מלאה אודות הימצאות מרבית המזהמים באוויר, וקיים קושי לקבל את כל המידע הדרוש לשם קבלת החלטות מושכלות ברמה האופטימלית".

עוד מצוין כי "לפי דוחות הניטור החודשיים לשנת 2018 המתפרסמים באתר המשרד להגנת הסביבה, לא פורסמו נתוני הניטור של בנזן שנמדדו בכמה תחנות ניטור באזור מפרץ חיפה במהלך חודש עד ארבעה חודשים בשנת 2018 (...) מכיוון שבחודשים אלו המידע מאותן תחנות היה זמין פחות מ–75% מהזמן".

מערך ניטור זיהום האוויר, כמעט מיותר לציין, הוא הכלי היחיד שיש לתושבי אזור המפרץ על מנת למדוד את האוויר שהם וילדיהם נושמים. בלי מסד נתונים אמין ומשקף כיצד יפעילו הרשויות רגולציה ואכיפה על חריגות? כיצד יקבלו החלטות הרות גורל על היקף פעילות המפעלים? וחשוב מכל, כיצד יישמרו על בריאות הציבור?

על פי ד"ר לבנה קורדובה־ביז'ונר, מנהלת מערך ניטור אוויר ארצי במשרד להגנת הסביבה, וד"ר עופר דרסלר, מנכ"ל איגוד ערים חיפה, אין תועלת בהרחבת מדידות הבנזן ליישובים הסמוכים למפרץ – הם מכנים זאת "עודף מדידה". "בנזן הוא מזהם נבזי שגורם לסרטן", אומר דרסלר, "אבל הוא לא היחיד שמטריד אותנו"

מהמשרד להגנת הסביבה נמסר בהתייחס לכך, כי "אזור מפרץ חיפה הוא האזור המנוטר ביותר מבחינת בנזן, יש בו עשר תחנות לניטור רציף של בנזן ועוד שמונה נקודות דיגום של בנזן (אחת לשבועיים) – כך שהטענה אינה ברורה". (נציין כי בספירת עשר התחנות, המשרד מתייחס גם לתחנת אחוזה הממוקמת בכרמל ולתחנת הדר שאינן נכללות בתחנות באזור מפרץ חיפה).

מה מודדים? את מה שנוח וזול

המקור העיקרי לפליטת בנזן בתעשייה הוא בזיקוק נפט. התעשייה הפטרוכימית משתמשת בבנזן כחומר גלם מרכזי למוצרים רבים ושונים, הנוצרים על ידי החלפת אטום מימן אחד או יותר באטום של יסוד כימי אחר. בישראל נקבע לו תקן מחמיר העומד על 3.9 מק"ג ביממה (ועד שבע חריגות ממנו בשנה); כלומר אם תהיה חריגה היא תימדד רק במבט יומי ולא תתחשב בפיקים של פליטות במהלך היום – מה שבהחלט קורה וקרה אפילו בימי הסגר של הקורונה, כשהיו שעות ביום שערכי הבנזן בתחנות מסוימות נגעו בערכים כמו 8 מק"ג. זה גם המקום לציין שתחבורה היא מקור משמעותי נוסף לפליטת בנזן – כאשר הדעות חלוקות בנוגע לתרומה השלילית של התעשייה אל מול התחבורה.

מערך הניטור של המפרץ מנוהל על ידי איגוד ערים חיפה והוא כפוף למשרד להגנת הסביבה. התקציב שלו עומד על עשרה מיליון שקלים וברובו ממומן על ידי התעשייה, על פי עקרון "המזהם משלם" – המפעלים מעבירים 70% מהתקציב של איגוד ערים חיפה ועוד 30% אחוז משלימות הרשויות. אלה הכספים שמנותבים לתחנות הניטור, לרכישת מכשירים למדידת איכות האוויר, תשלום השכר לכוח האדם, לכונן שיושב בחדר הבקרה ופועל אם מתגלות חריגות ועוד.

בז"ן ואזור התעשייה במפרץ חיפה. הלבניה שקרסה היא סימבול רב עוצמה | צילום: אורית סימן טוב

מהי תחנה לניטור איכות האוויר? מכולה סטנדרטית במראה, חדר קטנטן בגודל 2.5 על 3 מ"ר, ובו מכשירים שנראים כקופסה ממוחשבת ואלה מודדים ערכים של חלקיקים נשימתיים, תחמוצות חנקן וחומרים אורגניים נדיפים. פטריה על גג התחנה שואבת את החלקיקים באוויר ושולחת אותם דרך צינורות זכוכית עדינים אל המכשירים השונים, צנצנת זכוכית על הגג אחראית על שאיבת הגזים מהאוויר שעוברים גם כן דרך צינורות מסולסלים למכשירי הניטור.

כמה עולה תחנת ניטור? כ–700 אלף שקלים עלות הקמתה, ועכשיו צריך להחליט מה היא תמדוד ואיזה מכשירי ניטור יותקנו בה. מכשיר המודד בנזן עולה כ- 120 אלף שקלים. כסף קטן או גדול במונחים של בריאות הציבור – שפטו בעצמכם. כך או אחרת, העלות הוא גם הסיבה שלא מרחיבים את מערך ניטור הבנזן, או כפי שמציגים זאת באיגוד ערים ובהגנת הסביבה – עלות מול תועלת.

על פי ד"ר לבנה קורדובה־ביז'ונר, מנהלת מערך ניטור אוויר ארצי במשרד להגנת הסביבה, וד"ר עופר דרסלר, מנכ"ל איגוד ערים חיפה, אין תועלת בהרחבת מדידות הבנזן ליישובים הסמוכים למפרץ – הם מכנים זאת "עודף מדידה". "בנזן הוא מזהם נבזי שגורם לסרטן", אומר דרסלר, "אבל הוא לא היחיד שמטריד אותנו, יש עוד גזים שלא הייתי רוצה שיהיו פה".

על מה כן שמים את הכסף? על פי חוקרים ובעלי מקצוע התחנות כיום מודדות דווקא את מה שלא צריך בסכומי כסף ועלויות גבוהות שנמשכות כבר שנים, ובכך גם מייצרים מראית עין של ניטור. כך, למשל, מדידת גפרית דו חמצנית (SO2), שהפכה להרבה פחות רלוונטית בעשורים האחרונים, אך משאבים למדידתה עדיין מופנים למערך הניטור, בו בזמן שבתחנות אלו לא נמדדים ערכי בנזן שהפכו לרלוונטיים הרבה יותר.

"עד תחילת שנת האלפיים כולם דיברו על SO2 כי היו פליטות מאוד גדולות, בוודאי בשנות השמונים והתשעים של המאה הקודמת. גופרית דו חמצנית הייתה הדגש בכל הקשור לזיהום אוויר", מסביר פרופ' דוד ברודאי מהפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית בטכניון, את האבולוציה של ניטור המזהמים. "כשאני הגעתי לטכניון בשנת 2001 התחלתי לעסוק במחקר על החומרים האורגניים הנדיפים ופניתי לאיגוד ערים, אמרתי להם תמדדו גם את החומרים האורגנים. הם אמרו לי אז, אוקי נלמד את הנושא, זה לא היה כל כך בשיח כמו היום".

כך נראית תחנת ניטור. עלות הקמה של 700 אלף שקל | צילומים: אורית סימן טוב

אחרי ה- SO2 כולם התחילו לדבר על תחמוצות חנקן (NOX) למיניהם, מסביר ברודאי, ולאחר מכן התרכזו בחלקיקים הנשימתיים – 2.5 PM ו־PM10 שמהווים גם היום מדד משמעותי למדידת איכות האוויר משום שהחלקיקים הקטנים הללו יודעים לחדור למערכת הנשימה של האדם, ומשם למערכת הדם והמוח. בשנים האחרונות החלו לשים דגש יתר גם על הבנזן ונגזרותיו.

"התיאוריה המקובלת היא שכל בני האדם והיצורים החיים עשויים מחומרים אורגנים וחלקם יכולים להיות מסיסים בחומרים בגוף כמו ברקמות", מסביר ברודאי את סכנות החשיפה, "אם החומרים הללו היו מסיסים במים אז הם היו מושתנים החוצה מהגוף של האדם, אבל אם הם מסיסים רק ברקמות שומניות ויכולים להצטבר בגוף, לכן זה מסוכן".

בורדאי אומר כי "כולם מכירים בכך שלא צריך בתחנות הניטור במפרץ חיפה מכשירים לניטור SO2 למרות שיש עדיין המון מהם. זה קרה בגלל כוחות השוק שעברו בתחילת שנות האלפיים לגז טבעי הגענו למצב שבו אין כמעט פליטות כאלה".

דרסלר אינו חולק עליו. "זה נכון", הוא אומר, "אבל אם אוציא את כלי המדידה האלו הציבור יצעק".

התושבים רוצים לדעת? שירצו

כביש הגישה המוביל למפעל טיהור השפכים במפרץ חיפה חולף בסמוך למתחם בתי הזיקוק. זוהי נקודת גישה מצוינת למי שרוצה להתרשם מהמתחם העצום בגודלו – 1,700 דונם של בתי זיקוק, לא כולל המפעלים הפועלים בסמוך. פעם היו כאן שתי לבניות, מהשבוע, כאמור, רק אחת וחצי. בין המפעל לכביש 4 ישנם שטחים חקלאיים ומאחוריהם על צלע ההר בניינים על בניינים על בניינים – זאת נשר ומעליה שכונות חיפה הנושקות לאוניברסיטה. מהעבר השני של מתחם בזן מתגוררים השכנים מהקריות השונות.

פרופ' דוד בורדאי מהטכניון אומר כי "כולם מכירים בכך שלא צריך בתחנות הניטור במפרץ חיפה מכשירים לניטור SO2 למרות שיש עדיין המון מהם. זה קרה בגלל כוחות השוק שעברו בתחילת שנות האלפיים לגז טבעי הגענו למצב שבו אין כמעט פליטות כאלה". ד"ר עופר דרסלר אינו חולק עליו. "זה נכון", הוא אומר, "אבל אם אוציא את כלי המדידה האלו הציבור יצעק"

קורדובה־ביז'ונר מהמשרד להגנת הסביבה אינה מתרגשת מהטענה שלתושבי נשר, כמו גם לתושבי חיפה והקריות, מגיע לדעת כמה בנזן הם נושמים, גם אם מדובר בערכים נמוכים. מה גם, שעצם אי המדידה מקל על התעשייה שלא נמדדת בערכים אלו, זה גם מחליש את דעת הקהל שלא יכול לעקוב אחר ניטור המזהם הבעייתי הזה ובסופו של דבר לא מאפשר לקבל תמונת מצב מלאה.

"זה שהתושבים רוצים לנטר בנזן בנשר זה יופי' אבל אין לי נימוק מקצועי לעשות את זה", היא אומרת. "בתחנות בקרבת בזן רואים ירידה חדה בריכוזים ובחריגות ויש לנו שלוש ניידות שמודדות בנזן מסביב למתחם בזן. אני לא חושבת שתושבי נשר צריכים לדאוג. אם היינו רואים חריגות או ריכוזים גבוהים בדיגומים שלנו היינו דורשים מאיגוד ערים שיציבו ניטור בנזן גם בנשר".

למרכיב השקיפות יש משמעות בטיפול בזיהום במפרץ חיפה. מערך הניטור אמור לפתור בדיוק את זה.

"יש לנו דיגומים סביבתיים אחת לשבועיים שנעשים בנשר ואנחנו לא רואים שם ריכוזים משמעותיים או חריגות. במידה והיינו מוצאים לנכון היינו שוקלים להציב שם מכשיר. לא תחת כל עץ רענן יש הצדקה להציב מכשיר כזה. מדובר בכספי ציבור".

אבל אלה לא כספי ציבור, אלה כספי תעשייה.

"אבל המכשירים האלה מאוד מורכבים ולא פשוטים. אנחנו רואים שלעתים יש לנו תקלות ובעיות איתם. אין הצדקה להציב מכשירי בנזן בכל נקודה. אני יכולה לבוא בדרישה כממונה לאיגוד אבל אני צריכה לנמק את זה. כרגע אין לי נימוק מקצועי לזה".

על רקע ההסבר הזה בדקנו את דוחות הדיגומים הדו־שבועיים שנשלחו אלינו מהמשרד להגנת הסביבה ובהם מסומנים נקודות דיגום קבועות סביב המתחם של בזן. בעיון אקראי בדיגומים אלו, למשל, מצאנו שביוני 2019 כן נרשמה חריגה בערכי בנזן שעמדה על 4.0 מק"ג – בנקודת דיגום 9. בפברואר השנה נרשמה באותה נקודת דיגום חריגה שעמדה על 10 מק"ג ביממה ועוד חריגה בנקודת דיגום 6. ביולי 2019 נרשמה חריגה – 4.6 בנקודת דיגום מספר 5 (הערך המותר לניטור בנזן ביממה עומד, כאמור, על 3.9 מק"ג). כלומר אם האינדיקציה היא גם מדידות הבנזן הסמוכות למפעלים – אז להגנת הסביבה יש את כל הסיבות הנכונות למדוד גם בישובים הסמוכים.

ראש הממשלה דוד בן גוריון ב-1962. בתי הזיקוק ברקע | צילום: לע"מ - COHEN FRITZ

בדוחות הדיגומים באתר מנ"א כן נמצאו דיגומים דו־שבועיים משכונת נווה שאנן (שכאמור, לא מנוטרת באופן רציף בערכי בנזן) אלא שנתונים אודות הממצאים נפסקו בתחילת אפריל. בנשר יש נתונים אודות דיגום רק בנקודה אחת מתוך שתי נקודות שמופיעות ברשימת נקודות הדיגום, גם הנתונים שלה הופסקו בתחילת אפריל. כך גם בתחנת הדיגום בצ'ק פוסט.

עבור נקודת הדיגום בטבעון, שכאמור אינה מנוטרת באופן רציף בערכי בנזן, לא נמצאו כלל נתונים על־אודות דיגום ערכי בנזן מתחילת פברואר ועד תחילת יוני. כלומר אפשר להניח שאלו כלל לא נעשו. ואפרופו טבעון, אנקדוטה נוספת שמסבכת את הסיפור עוד יותר מגיעה ממה שנקרא החומרים השניוניים – עולם שלם של מזהמים שקשה לנטר ואין מאמץ מיוחד לנסות להתחקות אחריהם, גם בגלל מגבלות הטכנולוגיה.

למה זה חשוב? משום שכשנפלט בנזן מהתעשייה במפרץ הוא נישא עם הרוח למקומות מיושבים. במפגש עם חומרים אחרים הוא יהפוך אותו למזהם מסוג אחר, המכונה שניוני, מה שפותח סוגריים נוספים על מערך הניטור כולו – ולא רק עבור הבנזן – עם חומרים נוספים שנפלטים מייצרים ריאקציות שלא ניתן להתחקות אחריהן.

"כימיה אורגנית היא כימיה מאוד מסובכת ואם תשאירי את הבנזן באוויר הוא יעבור ריאקציה עם מחמצנים, עם קרני שמש או לחות", מסביר ברודאי, "לרוב החומרים השניונים האלה אין תקנים והם לא נמדדים. אז באזור המרכז ובאזור חיפה יש שחרור מאוד גדול של בנזן אבל לא יודעים לאן הוא מגיע, כי אף אחד לא הצליח לעשות לו שימור מסה והם לא נמדדים בשטח".

יש סנקציה – והיא מגוחכת

פרט לתחנות הניטור הסביבתיות הפזורות במרחב עומדים לרשות איגוד הערים והמשרד להגנת הסביבה כלי ניטור נוספים. אחד מהם הוא מערכת הסנסורים המתוקנת בארובות של התעשייה, ומנטרת באופן רציף את מה שנפלט מהארובות.

דרסלר סבור שהנתונים מהארובות חשובים יותר לאכיפה, כי אז יודעים לשייך את מקור הזיהום באופן וודאי לתעשייה, בשונה מתחנת ניטור שאפשר להתווכח על המקור לנתונים שהיא מציגה. קורדובה־ביז'ונר סבורה שתחנות הניטור הסביבתיות הן הכלי המשמעותי להפעלת רגולציה, משום שהפליטות מהארובות לא משקפות את איכות האוויר שבסופו של דבר התושבים נושמים, אחרי שהרוח נושאת עמה את המזהמים השונים.

כך או אחרת, לעניין מדידת הבנזן, זה לא משנה כי גם הסנסורים בארובות לא מנטרים בנזן באופן ייחודי. דרסלר מסביר שהארובות מנטרות את ה־VOC, זוהי קבוצת חומרים אורגנים נדיפים וביניהם הבנזן, אלא שלא מצאנו במערך הניטור של הארובות את המוניטור VOC. בחלק מהארובות כן מצאנו את המוניטור TOC שמצביע על פליטה של קבוצה גדול יותר של פחמנים. גם במשרד להגנת הסביבה מבצעים דיגומים בארובות בשגרה וגם כבדיקות פתע, מדוחות אלו עולה שלא נמדדים ערכי בנזן, כן נמדדים ערכי TOC וגם נמדדים עדיין ערכי SO2, שכאמור פחות רלוונטיים. כלומר, גם משם לא תבוא התשובה לשאלה, כמה בנזן נפלט לאוויר במפרץ חיפה והסביבה, לפחות לא עבור תושב מהישוב שרוצה לדעת מה נפלט ליד הבית שלו.

המשרד להגנת הסביבה הפנה אותנו גם לדיגומי הפתע שהוא עורך לארובות התעשייה. אלה שגם באלה לא נמדדים ערכי בנזן אלא נמדדים ערכי חלקיקים נשימתיים, SO2 (אותן תחמוצות גופרית שברודאי ודרסלר מסכימים שאינן רלוונטיות), נוקסים ו- CO. בדיקות שבשגרה בארובות על ידי המשרד להגנת הסביבה נעשות על ידי חברת אקו טק שמודדות את קבוצת הפחמנים האורגניים הכלליים (TOC) בבדיקה שנערכת לאורך חצי שעה בלבד, כלומר באופן נקודתי בלבד.

האם ניתן לקבל כך את תמונת פליטות הבנזן המלאה? מבקר המדינה סבור שלא. "דוח זה מעיד על כשל בניהול מערכי הניטור הרציף והדיגומים בארובות המפעלים, שעדיין אינו מאפשר למשרד להגנת הסביבה ולציבור לקבל תמונת מצב מהימנה ומדויקת על ריכוז המזהמים הנפלטים מהמפעלים ועל כמותם", כתב. "המשרד להגנת הסביבה ואיגוד ערים חיפה היו ערים לכך כי במשך שש שנים ביצעו 12 מ–14 המפעלים שבמפרץ חיפה ניטור ב–42 ארובות שלהם שלא בהתאם לנוהל הניטור שקבע המשרד".

"היום כבר מבינים ש–90% מהזיהום בתעשייה הפטרוכימית כלל לא יוצא בכלל מהארובות, לכן אם אני אשים נקודת ניטור אחת ליד המתחם ברוב הזמן היא תפספס, גם דיגום פעם בשבועיים לא יזהה את זה", אומר גורם המעורה במערך הניטור במפרץ חיפה זה שני עשורים. "מה גם שחוץ מבנזן נפלטים בארובות ובפליטות הלא מוקדיות עוד קרוב ל–30 מזהמים אחרים וחלקם מסוכנים יותר מבנזן. האם בודקים אותם באופן רציף? לא. האם זה היה מייקר את העליות? לא. האם זה מופיע בהיתר פליטה? כן. למה לא עושים את זה? לא יודע".

הפגנת תושבים לניקוי המפרץ. מחאות של שנים | צילום: מנקים את מפרץ חיפה

אותו גורם מבקש להזהיר כי "לאור משבר האמון, הטופוגרפיה והגיאוגרפיה של האזור, מערך הניטור בחיפה סובל מחוסר שקיפות ציבורית. אין כיום מעגל ניטור רציף של מספר גדול של מזהמים סביב גדרות המפעלים בדומה למתרחש בארצות הברית, למשל. ובהרבה מקרים החתול שומר על השמנת. הרשויות מסתמכות לא פעם על דיווח עצמי של המפעלים".

בדצמבר 2016, נזכיר, פרצה שריפה במתחם בזן ובמהלך השריפה נפלטו לאוויר כמויות של חומרים מזהמים. חלפו שלושה חודשים ממועד השריפה והמשרד להגנת הסביבה העביר לפרקליטות את תיק התביעה נגד בזן. חלפו עוד שלוש וחצי שנים ובתחילת יוני 2020 נקנסה בזן, שמגלגלת מיליארדים בשנה, בסכום מגוחך של 1.2 מיליון שקלים.

ד"ר עופר דרסלר בתחנת ניטור של איגוד ערים חיפה. מסכים ש-SO2 פחות רלבנטי כיום | צילום: אורית סימן טוב

"המדיניות של בזן היא מדיניות תגובתית, כשאומרים להם נו־נו־נו הם מתקנים – ככה הם עובדים בהגדרה", אומר גורם המכיר את ההתנהלות מבפנים. "זה כן מעסיק אותם אבל הם לא מנסים אקטיביים. הם מתקנים כשדורשים מהם, הם לא מנסים לעשות את כל שהם יכולים כדי להפחית את הזיהום. המשמעות של זה היא שכל כובד המשקל והאחריות הם על הרגולציה. כמו שאין איש עם סיגר בהנהלה שאומר בואו נהרוג את כולם, כך גם אין איש עם פרחים שאומר בואו נעשה את המפרץ מזוהם פחות".

רק אל תקראו לעיר שלי "מזוהמת"

תחנת הניטור הקרובה ביותר לעיר עכו נמצאת בקריית מוצקין. מערך הניטור הארצי לא מצא לנכון למקם נקודות ניטור בעיר הצפונית ולא בשכנותיה. אלא שגם התחנה הזו, המכונה "דרך עכו" וממוקמת בסמוך למוצקין וביאליק, מושבתת ומנותקת מהחשמל כבר שנה וחצי. לפי פרוטוקול דיון שעסק בדוח מבקר המדינה על איכות הסביבה במפרץ חיפה ופורסם על ידי "שקוף", זה קרה משום שעיריית מוצקין הוטרדה מכך שהתחנה "דרך עכו-מוצקין" (העומדת על ציר תחבורה מרכזי) רשמה ערכי איכות אוויר ירודים - מה שפגע במוניטין של מוצקין. נציג העירייה בדיון דרש לשנות את שם התחנה ואכן המשרד להגנת הסביבה שינה את שמה לדרך עכו-חיפה (כשנשאל על כך בזמנו הסביר נציג עיריית מוצקין בין השאר, כי "אין מצב שבו רמות הפליטה מאזורים עתירי פליטה כמו הקריון, מתחם ביג, חוצות המפרץ, לב המפרץ ועוד, יושתו כולן על קרית מוצקין" וכי "הוצגה תמונת מצב מעוותת, לפיה מוצקין ניצבת בראש סולם הערים המזוהמות בארץ"). התחנה לא חוברה ולא חזרה לפעילות עד היום - ובמשרד להגנת הסביבה יודעים רק למסור שהנושא בטיפול.

הסיפור של תחנת דרך עכו אבסורדי אבל הוא לא היחיד. גם בכרמיאל התנגדו להקמת תחנת ניטור תחת השם כרמיאל, בשל ערכי אוזון גבוהים באזור והתרצו רק כששם התחנה שונה לגליל מערבי. ואם חשבתם שרק בצפון רגישים לנושא, גם בתל אביב בימים אלו עושים ברקס להגנת הסביבה, כך מדווחת קורדובה־ביז'ונר, ומתנגדים להקמת תחנה במרכז העיר. "אנחנו נתקלים במקרים כאלה לא אחת", אומרת קורדובה־ביז'ונר, "הרבה פעמים הרשויות המקומיות לא מקצות לנו מקומות לתחנות ניטור, כי לא תמיד הן מעוניינות לדעת ולראות את הזיהום אצלם".

"זה הפרדוקס של הניטור", אומר אותו גורם מקצועי המעורה במערך הניטור: "אם אתה יודע שיש לך זיהום אוויר אתה צריך לטפל בו, אבל אם אתה לא יודע אז הכל טוב. אף ראש עיר ואף מועצה לא רוצה שיגידו שהעיר שלו מזוהמת. גם במשרד להגנת הסביבה לא תמיד רוצים לדעת, אחרת איך אפשר להסביר שלא מיישמים טכנולוגיה מתקדמת".

דוגמה לפרדוקס הניטור התקבלה כשפנינו לראש העיר נשר כדי לשמוע מה דעתו על כך שבתחנת הניטור בעירו לא מנוטרים ערכי בנזן. אחרי שנתקלנו בקושי לקיים איתו שיחה, על אף חשיבות הנושא לבריאות תושבי נשר, נשלחה לשומרים התגובה הבאה: "עיריית נשר תומכת ופועלת להרחיב מערך הניטור מפרץ חיפה, בראש ובראשונה כדי שהמשרד להגנת הסביבה יבצע ניטור רציף של 50 מזהמים אקוטיים וכרוניים לכל הפחות וכן בכדי להגביר את הפיקוח. ראש העיר משמיע את עמדותיו חדשות לבקרים באשר למפעלים המזהמים הפוגעים באיכות האוויר של התושבים באזור. כמו כן הוא פעיל רבות באיגוד הערים לאיכות הסביבה ונוכח בכל ישיבות ההנהלה כדי לוודא שהאינטרסים של תושבי נשר מיוצגים כראוי".

רוית שטוסל, פעילה סביבתית: "זה מאבק סזיפי ומלחמה אינסופית, אבל אנחנו נמצאים במקום הכי אופטימי שהיינו בו – הצלחנו לשנות את השיח ולחבר הרבה גורמים ביחד כדי למנוע את הרחבת בזן"

מי שלא מסתפקים בתגובה כללית בכתב הם התושבים, שעושים ימים כלילות במאבק על האוויר שהם נושמים. רוית שטוסל, במקור מקרית ביאליק וכיום מתגוררת בחיפה, היא פעילה סביבתית בולטת בעיר. למאבק בזיהום במפרץ חיפה הצטרפה לפני שמונה שנים ומאז היא לוקחת חלק בהתארגנות התושבים המכונה "מנקים את מפרץ חיפה". כמה זמן היא משקיעה במאבק? "זה כמו שלוש משרות מלאות", היא אומרת, "אנחנו קבוצה של אנשים שביום הם מתכנתים באינטל, בעלי מקצועות חופשיים ופשוט אנשים מהיישוב, ובלילה ובסופי שבוע יושבים על ניטורים ועל ניתוח נתונים. זה מאבק סזיפי ומלחמה אינסופית, אבל אנחנו נמצאים במקום הכי אופטימי שהיינו בו – הצלחנו לשנות את השיח ולחבר הרבה גורמים ביחד כדי למנוע את הרחבת בזן, היינו שבועיים מתחת לבית של שר האוצר לשעבר משה כחלון ועכשיו מדברים על מפרץ החדשנות" (תוכנית לפינוי התעשייה הפטרוכימית ממפרץ חיפה).

מילים ותוכניות הם כמובן לא מה שיגרום לשטוסל ולשאר הפעילים להרפות. כשהיא מזהה חריגה באפליקציית ניטור האוויר היא מיד משתפת בפייסבוק, לא פעם, היא מספרת, קיבלה תגובות מהגנת הסביבה שטוען שמדובר בהטעיה וזריעת פניקה.

"בשביל לדעת מה באמת מצב איכות האוויר אנחנו צריכים כמה שיותר אינפורמציה", היא מתריעה, "זה לא המצב כרגע ובפועל המפרץ הוא לא באמת האזור הכי מנוטר. יש הרבה אזורים במפרץ שלא מנוטרים בכלל כמו הנמל בעיר התחתית, חוף שמן, חוות המכלים בקריית חיים שנמצאת בריכוז אוכלוסייה, אזור בסיס הטכני איפה שחיילים משרתים בו ומדווחים על ריחות רעים. גם לא בקרית אתא באזור איקאה, שהפך לאזור מסחרי אליו מגיעים אלפי אנשים.

"כשאנחנו כבר כן עולים על תחנות שמעידות על זיהום בנזן גבוה זאת רק אינדיקציה, הטכנולוגיות לא מתקדמות, אנחנו ב–2020 ועדיין אין תמונה מלאה של ניטור האוויר, אף אחד לא יודע מה בדיוק מצב הזיהום במפרץ חיפה".

חולף עם הרוח |מדידה על גדרות המפעלים ולא רק בארובות

הארובות מכונות פליטות מוקדיות אבל נתח נכבד מפליטות הבנזן בתעשייה הן דווקא מהפליטות הלא מוקדיות. הכוונה בכך היא לכל מה שהוא לא ארובה: החל ממיכלים שמאחסנים דלקים וחומרים אחרים, דרך צינרות ישנים עם נקודות חולשה ועוד. ביום שבו הלבניה קרסה פורסמו ברשתות החברתיות צילומי אוויר יוצאי דופן שחשפו לציבור את המתרחש במתחם: אותם מיכלים ובריכות, צנרות ומתקנים שלא רואים מבחוץ.

אז איך מנטרים את הבנזן שנפלט מהפליטות הלא מוקדיות? ארבע פעמים בשנה מגיעים אנשי הגנת הסביבה ובאמצעות מכשיר המכונה LDAR הם מחפשים דליפות. אם כאלה נמצאות התעשייה מתבקשת לתקן. פעילי סביבה מכנים אותם "השרברבים".

למשרד להגנת הסביבה יש מקור מידע נוסף על פליטות המזהמים ואיכות האוויר, הוא נקרא טכנולוגית חישה מרחוק על הגדר, אלא שהמשרד אינו הבעלים על המידע הזה, אלא בזן שעושה את הניטור על הגדר.

בשנת 2015 פרסמה ד"ר מירי צלוק, יועצת מדעית למדענית הראשית במשרד להגנת הסביבה דוח המלצות ליישום טכנולוגיות חישה מרחוק גם במערך ניטור זיהום האוויר, אלא שהמלצות אלו לא יושמו. "שימוש בחישה מרחוק במשרד הגנת הסביבה יכול לזרז ולייעל אכיפה סביבתית", כתבה כשהיא ממליצה ליישם את הטכנולוגיה במערך ניטור זיהום האוויר. (לקריאת הדוח המלא).

בשלב מסוים חייבו דווקא את בזן להקים מערך ניטור של חישה מרחוק, על חשבונם, בגדר של המפעל. ההיגיון מאחורי הצבת טכנולוגיה "על הגדר" הוא שזיהום אוויר אף פעם לא נקודתי, כלומר תחנה לא תזהה תמיד את החומרים באוויר, מספיק שהרוח לא תכוון אליה והיא תפספס, ומצד שני משאית שתאיץ ליד התחנה תשפיע לרעה על המדידה באופן שאינו משקף את המציאות. כלומר, לתחנת ניטור נקודתית יש חולשות מובנות.

לכן, כדאי להציב מערך שעוטף את המתחם ובכל נקודה על קו הגדר במתחם. בזן, כאמור, מפעילה את הטכנולוגיה הזאת בהתקשרות מול ספק כשהם הלקוח, את הנתונים הם מעבירים להגנת הסביבה ולאיגוד ערים.

מעניין לשמוע מהגנת הסביבה שהם לא מתייחסים לנתונים של המערכת הזאת כאמינים, ובימים אלו בזן נדרשים להליך שדורש תיקוף של הטכנולוגיה הזאת. דרסלר מאיגוד ערים אף מסביר שהמערכת מסתמנת כבעייתית משום שהיא בבעלות בזן: "יכול להיות מצב בו תחנת הניטור או הסנסור בארובה יזהו חריגות ואילו מערכת החישה מרחוק של בזן לא תזהה חריגות, זה יכול להיות מצב משפטי בעייתי".

"יש בישראל תפיסה מוטעית של תהליך הניטור", אומר הגורם המקצועי הבכיר שצוטט גם קודם לכן בגוף הכתבה. "בעולם כבר התקדמו ועושים שימוש בטכנולוגיות של חישה מרחוק. במפרץ חיפה, לעומת זאת, מודדים רק בשני מעגלים: במקור לפליטות – אלה הארובות והמעגל שני זה בתחנות הסביבתיות. חייב להיות מעגל שלישי".

מהמשרד להגנת הסביבה נמסר בתגובה לכך, כי "המדיניות של המשרד היא שימוש בטכנולוגיות ובמכשירי ניטור שיש להם תקינה בינלאומית בלבד, וזאת לטובת אכיפה. הטכנולוגיה של חישה מרחוק זו שיטת אינדיקטיבית ואין לה תקינה – ועל כן המשרד לא יוכל לבצע אכיפה על סמך תוצאות שיתקבלו ממכשירים כאלה (וכך קורה גם בעולם)".

טכנולוגיה נוספת שכבר מיושמת בעולם היא ניטור מהחלל בעזרת הדמאות לווין. פרופ' אלכסנדרה צ'ודנובסקי מאוניברסיטת תל אביב עוסקת במחקר מקיף בנושא, שאף משלב קרני לייזר. בחודשי הקורונה המשרד להגנת הסביבה עשה שימוש בטכנולוגיה זאת כדי להצביע על ירידה בערכי זיהום, ופרופ' ברודאי מהטכניון מציע לעשות שימוש בשיטה הזאת באופן שוטף. "ניטור לווייני הוא רחב היקף מבחינת מרחבי שטח ואפשר לעשות אותו מעל הים או מעל אזורים שקשה להגיע אליהם, כמו מעל אסדות גז או מעל בזן", הוא אומר. "עושים את זה בעולם, למשל, עוקבים אחרי פליטות של מתאן במפרץ מקסיקו. כך, מתקבל מסד נתונים נוסף שאפשר להשתמש בו, הרי בסופו של דבר מערך הניטור מורכב ממסדי נתונים מהם עושים אינטגרציה וככל שיש יותר מסדי נתונים יש יותר אינדיקציות למצב איכות האוויר".

התחקיר מתפרסם בשיתוף פעולה עם אתר mako מבית קשת