הניוזלטר של שומרים

כל התחקירים, נתוני האמת והפרויקטים המיוחדים אצלכם במייל מדי שבוע. הירשמו עכשיו:

קיבלנו את הפרטים שלך, תודה!
אופס! משהו השתבש בזמן שליחת הטופס.

אם חשבתם ששנת הלימודים החולפת בצל הקורונה הייתה טראומטית, מאבקי התקציב הובילו את משרד החינוך להודיע על הקפאת תוכניות בהיקף עצום של 1.4 מיליארד שקל. המשמעות: תוכניות כמו קרב, סל תרבות ועוד רבות אחרות שפתחו אופקים לילדי ישראל, עם דגש רב על הפריפריה הגיאוגרפית, הכלכלית והחברתית, תלויות על בלימה. ניתוח מיוחד של שומרים

צילומים: תוכנית קרב, איילת בראל, מעיין קאופמן, שאטרסטוק. הצילומים בהמשך כתבה באדיבות המצולמים והגופים הקשורים לנושא
צילומים: תוכנית קרב, איילת בראל, מעיין קאופמן, שאטרסטוק. הצילומים בהמשך כתבה באדיבות המצולמים והגופים הקשורים לנושא

למישהו אכפת מהחינוך של ילדי ישראל?

אם חשבתם ששנת הלימודים החולפת בצל הקורונה הייתה טראומטית, מאבקי התקציב הובילו את משרד החינוך להודיע על הקפאת תוכניות בהיקף עצום של 1.4 מיליארד שקל. המשמעות: תוכניות כמו קרב, סל תרבות ועוד רבות אחרות שפתחו אופקים לילדי ישראל, עם דגש רב על הפריפריה הגיאוגרפית, הכלכלית והחברתית, תלויות על בלימה. ניתוח מיוחד של שומרים

צילומים: תוכנית קרב, איילת בראל, מעיין קאופמן, שאטרסטוק. הצילומים בהמשך כתבה באדיבות המצולמים והגופים הקשורים לנושא

אם חשבתם ששנת הלימודים החולפת בצל הקורונה הייתה טראומטית, מאבקי התקציב הובילו את משרד החינוך להודיע על הקפאת תוכניות בהיקף עצום של 1.4 מיליארד שקל. המשמעות: תוכניות כמו קרב, סל תרבות ועוד רבות אחרות שפתחו אופקים לילדי ישראל, עם דגש רב על הפריפריה הגיאוגרפית, הכלכלית והחברתית, תלויות על בלימה. ניתוח מיוחד של שומרים

צאלה קוטלר הדרי

צילומים: תוכנית קרב, איילת בראל, מעיין קאופמן, שאטרסטוק. הצילומים בהמשך כתבה באדיבות המצולמים והגופים הקשורים לנושא

5.8.2020

תקציר הכתבה

שומרים על קשר

עקבו אחרינו ברשתות החברתיות

הניוזלטר של שומרים:
נרשמים כאן בקליק - ולא מחמיצים אף תחקיר חשוב

קיבלנו את הפרטים שלך, תודה!
אופס! משהו השתבש בזמן שליחת הטופס.
א

ת הטלטלה של המחצית השנייה של שנת הלימודים החולפת אי אפשר היה לצפות, וקשה גם היה לבוא בטענות בתחילת הדרך. משבר הקורונה נחת על ישראל ועל העולם כולו באבחת חרב, השבית מגזרים ותעשיות שלמות, שלח מאות אלפי ישראלים אל לשכות התעסוקה ואת ילדיהם מבולבלים אל הזומים למיניהם, עם מורים אובדי עצות ובקשיי התחברות. אבל אם אפשר היה לצפות, ודאי לקוות, שחמשת החודשים שחלפו מאז פרצה המגפה - ובהם "החופש הגדול" שנשאר עומד על כנו כסלע יצוק - יעזרו למערכת החינוך לחנך את עצמה, ללמוד ולתכנן את שנת הלימודים הקרובה כחוויה מתקנת לילדי ישראל ולהוריהם, הרי שהתקווה הזאת מתרסקת אל קרקע המציאות עוד באיבה.

במקום לפתוח מצנח חירום חינוכי־חברתי בצל חודשי הקורונה המטלטלים, שיאפשר נחיתה רכה לשנת הלימודים תשפ"א, משרד החינוך הודיע החודש על הקפאת תוכניות חינוכיות בהיקף עצום של 1.4 מיליארד שקלים. הנימוק, שוודאי מאוד יעניין את ילדי כיתה ג' מהם ישללו פעילויות שונות ומגוונות, הוא שמשרד האוצר מסרב לאשר את תקציב התמיכות בתוכניות אלו. הסיבה, שוודאי תרתק אליה את ילדי כיתה ה' למיניהם הרבה יותר מהצגה במסגרת סל תרבות, היא שאין תקציב מדינה, כי נתניהו וגנץ משחקים בהורדות ידיים בחצר. וכן, זה אבסורדי כפי שזה נשמע.

"הדבר האחרון שמעניין מישהו כרגע במערכת הממשלתית זה הילדים שלנו", אומר לשומרים גורם בכיר במערכת החינוך המשלים. "וברור שמי שיפגע מעצירת כל התוכניות הללו הם ילדי הפריפריה ולא הילדים ברשויות החזקות, שידעו להשלים את התקציבים החסרים. המגזר השלישי נמצא במציאות שבה המדינה מבולבלת ועושה החלטות של עצירה. הם מצפים מאיתנו שאנחנו ניקח סיכון אבל אנחנו לא בנויים לזה, אנחנו מחזיקים עובדים בלי מימון, לא נוכל להמשיך כך".

רבות מתוכניות החינוך המשלימות מופעלות על ידי עמותות העוסקות בחינוך, כשמודל ההישענות על המגזר השלישי והחברה האזרחית שמפעילים את התוכניות הללו הפך למנגנון רווח במערכת החינוך. במסגרת תוכניות אלו מועסקים אלפי עובדים וניתנים שירותים חברתיים־חינוכיים למאות אלפי תלמידים, בדגש על הפריפריה החברתית־גיאוגרפית, אבל לא רק.

"אם את שואלת אותי מה עשתה המדינה עבור העמותות אז התשובה שהיא לא עשתה", אומר מנכ"ל עמותה שמפעילה תוכניות חינוכיות. "אנחנו כעמותות שואלים את עצמנו האם אנחנו מסוגלים להחזיק את הצוות שלנו שהוא השלד של כל העמותה, האם אני יכול להחזיק את סמנכ"ל הכספים והעובדת הסוציאלית, או שאוציא את כולם לחל"ת ובינתיים יש בריחה של הון אנושי. האדישות של משרד החינוך לא תיאמן. הרי אם העמותות לא יתנו את השירותים האלה ייווצר ואקום שלא יתמלא בכלום, ובתוך כך הפערים החברתיים ילכו ויגדלו".

וגורם בכיר אחר במערכת מתייחס אל עתיד החינוך המשלים בנבואה זהירה יותר, אבל קודרת גם כן: "מה שאנחנו רואים עכשיו מאוד מוזר. זה כאילו שמשרד החינוך החליט שלא להחליט, ופשוט להקפיא את כולם. זאת סוגיה שהיא גם פוליטית בגלל שאין תקציב, וגם טכנית. אני מעריך שהתוכניות הגדולות, כמו סל תרבות, ימשכו עם פגיעה ברמת התקצוב שלהם והיקף הפעילות, ולצערי הרבה תוכניות קטנות יסגרו לגמרי".

ההפרטה שיצאה משליטה

איך הגיעה ישראל למצב בו מערכת החינוך שלה נשענת על המגזר השלישי בכל הקשור לתוכניות חינוך בלתי פורמליות ומשלימות, באופן כזה שניתן לעצור אותן קומפלט שבועות ספורים לפני תחילת שנת הלימודים, רק משום שהפוליטיקאים מתקוטטים ביניהם?

בשביל להשיב על השאלה הזאת צריך להביט רגע במציאות העגומה ממעוף הציפור ובפרספקטיבה: הנה כך, בתחקיר שפורסם כבר לפני שש שנים בדה מרקר, על ידי ליאור דטל, הוערך כי מערכת החינוך מפריטה לארגונים חיצוניים שירותי חינוך - משירותי הזנה ועד תוכניות העשרה - בהיקף של כרבע מתקציב המשרד. 11 מיליארד שקל על פי נתוני 2014. למעלה מכך, אם מביאים בחשבון את תקציב החינוך ל-2018 שעמד על כ-50 מיליארד שקל (לפירוט היכנסו אל אתר שקיפות בחינוך).

דוח משרד החינוך שיצא ביוני 2020 ואשר סוקר את שנת 2019, פורט את היקף התמיכות. לפיו, תמיכות בארגונים העוסקים בחינוך, ובהן כ-200 עמותות, עמד על 474 מיליון שקל; היקף התמיכות במוסדות תורניים, ובמסגרתו 330 עמותות, עמד על 1.2 מיליארד שקל. (לדוח המלא, הקליקו)

על פי אתר גיידסטאר בישראל פועלות 8,949 עמותות שעוסקות בנושאי חינוך, הן מהוות 23.7% מסך העמותות הפועלות בישראל. עוד על פי האתר היקף התמיכות של משרד החינוך בעמותות לשנת 2018 עמד על 695 מיליון שקלים - 17.2% מסך התמיכות הממשלתיות בארגוני המגזר השלישי (לא כולל למעלה ממיליארד שקלים תמיכות בעמותות באגף למוסדות תורניים).

ד"ר ניר מיכאלי: "כדי לממש את האחריות שלה על השירותים החברתיים המדינה צריכה לסמן קווים אדומים, והמשבר הנוכחי מחדד את הצורך הזה. לקבוע איזה דברים בשום מקרה לא מוציאים לגופים פרטיים ומתעקשים לא רק לתקצב אותם אלא גם להפעיל אותם על ידי המדינה"

ד"ר ניר מיכאלי

ד"ר ניר מיכאלי, רקטור מכללת אורנים ולשעבר יו"ר המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך, מסביר שמדובר בתהליך ארוך בן עשרות שנים שבהם מערכת החינוך מפריטה את הפעילויות שלה, אלא שעכשיו, בעת משבר קולוסאלי, מתברר מחיר השיטה. "ישנם ערוצים שהמדינה יודעת להעביר דרכם כסף למגזר השלישי", הוא אומר. "אלא שבשעת זעזוע אנחנו מגלים שהעסק הזה מאוד קל לפירוק. ואם הפעילויות הללו אינן בליבה, אז אין ערובה שהן ימשכו לאורך זמן. העמותות לא יכולות להתחייב לטווח ארוך מול העובדים שלהם כי הן תלויות בתקציב שלא ידוע אם יגיע".

איך מבטיחים לילדים שלנו את השירותים החשובים האלה גם בשעת משבר?

"המדינה קובעת מדיניות חינוך, מתקצבת, מפעילה ומפקחת. אבל בכל מיני שירותי חינוך אחרים ואפילו בחינוך העל יסודי, התיכונים הם כבר לא בבעלות המדינה אלא בבעלות הרשויות המקומיות ורשתות שונות ובטח בתוכניות חינוך בלתי פורמליות שמופעלות על ידי המגזר השלישי. כדי לממש את האחריות שלה על השירותים החברתיים המדינה צריכה לסמן קווים אדומים, והמשבר הנוכחי מחדד את הצורך הזה. לקבוע איזה דברים בשום מקרה לא מוציאים לגופים פרטיים ומתעקשים לא רק לתקצב אותם אלא גם להפעיל אותם על ידי המדינה.

"סל תרבות, למשל, נתפס כאקסטרה - משהו שהוא Nice to have - וזאת בעיה. אני חושב שהמדינה צריכה להגדיר האם חינוך לתרבות ואמנות, וחשיפה של ילדים ובני נוער למגוון רחב של תרבות ולא רק לטיקטוק, הוא משימה לאומית, ממש כמו ללמוד 5 יחידות מתמטיקה. ואם כן - מאותו רגע היא צריכה להתייחס אל זה אותו דבר, להכניס את זה לליבה. כמו שיש שיעור מתמטיקה, יש שיעור תרבות. אם את שואלת אותי, זה לא פחות חשוב. המשבר הנוכחי נותן לנו הזדמנות להסתכל מה על פי מדיניות המדינה נמצא בתוך הגדר ומה בחוץ".

איך הדברים מתנהלים במקומות אחרים בעולם?

"בחו"ל יש הפרדה מאוד חדה בין חינוך פרטי לציבורי, וברגע שאתה בוחר בחינוך פרטי אז המדינה לא מתקצבת שם כלום והתשלומים מאוד גבוהים. בארץ כמעט ואין חינוך פרטי אז קשה להשוות, כי בעצם מערכת החינוך בישראל נותנת שירות ציבורי לכלל האוכלוסייה. מה שלא קורה במרבית המערכות בעולם".

אז המחיר שאנחנו משלמים על החינוך הציבורי הוא בהפרטה של הפעילויות המשלימות, והסיכון בכך הוא שבשעת משבר נשאר עם מערכת חינוך ציבורית צרת אופקים, אבל מסובסדת.

"זה חלק מהמחיר. בדיוק בגלל זה צריך פילנתרופיה או גופים פרטיים ותשלומי הורים ולוואקום הזה נכנסות העמותות".

יש מקרים, כמו תוכנית קרב למעורבות בחינוך למשל, שבהם כספים פילנתרופיים מייסדים תוכנית חינוכית בלתי פורמלית ולאחר הצלחה משרד החינוך מאמץ אותה ומשלים שקל מול שקל, לצד הכנסות עצמיות.

"כן, תוכנית קרב נולדה כשיתוף פעולה משולש בין קרן פרטית לבין משרד החינוך לבין הרשויות המקומיות כשהרעיון המקורי היה שדרך הכסף הפרטי מביאים לרשויות בפריפריה פעילויות כמו אסטרונומיה או מוזיקה, שהן לא במקצועות הלימוד. אפשר להגיד שזה טוב שהמערכת נשענת על כסף חיצוני ואפשר להסתכל על זה אחרת: אם זאת פעילות כל כך חשובה אז למה המדינה לא לוקחת אחריות ומכניסה לליבה את הפעילות הזאת?"

"מצב שלא ידענו כמותו"

המודל של תוכניות החינוך הבלתי פורמליות יוצר גם עיוותים בהעסקה, שכן המדריכים והמורים מועסקים בהעסקת קבלן. השבוע נדרש גם בית הדין לעבודה לסוגיה זו. עו"ד גיל בר־טל, יו"ר הסתדרות המעו"ף, הגיש עתירה נגד החברה למתנ"סים, משרד החינוך ומשרד האוצר, בדרישה לעצור את פיטורי כ-4,000 עובדי תוכנית קרב - מדריכים ומורים שפועלים במסגרת התוכנית שמטרתה להרחיב ידע ומיומנויות בקרב התלמידים.

התוכנית מופעלת בעיקר בפריפריה הגיאוגרפית־חברתית, ב-118 רשויות ברחבי הארץ, והיא החלה, על פי הנרטיב המקובל, בשנות התשעים כשזוג הפילנתרופים צ'רלס ואנדריאה ברונפמן סיירו בבית שמש, ראו ילדים בשעת צהריים ברחובות והגו בחזונם יום לימודים ארוך מלא פעילות חינוכית מעשירה שתסייע לילדים ולהוריהם. התוכנית החלה כפיילוט במימון פילנתרופי ובהמשך אומצה על ידי משרד החינוך. קרב מופעלת על ידי עמותת תפנית בחינוך ותקציבה השנתי עומד על קרוב לרבע מיליארד שקל.

עו"ד גיל בר־טל: "זה נורא עצוב, קרב זאת תוכנית שמתקיימת שלושה עשורים ויש מורים שהוותק שלהם למעלה מ-25 שנה. המורים האלה היו הראשונים שיצאו לחל"ת ולמרות שיצאו לחל"ת המשיכו לשמור על קשר עם התלמידים. עכשיו שלחו אותם לכלבים והתלמידים יספגו אובדן של חינוך"

עו"ד גיל בר־טל

"כבר עתה אנו עדים לתוצאות החמורות של הפרטת חלקים נכבדים של מערכת החינוך וזהו ביטוי חמור שלה. אנו מנסים למנוע הורדת רמת החינוך, בזבוז משאבי המדינה, השלכת הישגי התוכנית והשתת עלויות על הרשויות וההורים", כתב השבוע בר־טל בשם עובדי קרב, במכתב שנשלח לראש הממשלה, שר האוצר ושר החינוך, והפציר בהם למצוא פתרון תקציבי שיאפשר את המשך העסקתם של עובדי התוכנית. עוד נשמעות קריאות לשלב את אותם עובדים, מורים ומדריכים, שמועסקים, כאמור, באופן קבלני דרך עמותות אלה במערך המורים שנדרש לתגבור לקראת שנת תשפ"א שהמתווה לפתיחתה יידרש בפיצול כיתות ושיטות קפסולה.

"בינתיים הם מתנערים ולא מוצאים זמן לפגוש אותנו", אומר בר־טל לשומרים. "אפילו שבפסק דין, השופט אמר שהוא עוצר את הפיטורים ודרש שמנכ"לי המשרדים יגיעו לפתרון, כי משרד החינוך הצהיר שהוא תומך בקרן קרב, אבל צריך תקציב. ומשרד האוצר אמר, אין לי תקציב מדינה. האדישות, הזלזול, הבירוקרטיה והרשלנות חוגגים".

לא רק העובדים נפגעים.

"העתירה אומרת שמשרד החינוך הפריט את כל החינוך המשלים, הפריט שירותי חינוך גופני, ציור, תרבות, ריקוד וכל מה שלא פעילויות הליבה בפריפריה וזה הלך לתוכנית קרב. אבל היום הם אומרים, אוי בעצם אין לי תקציב. הנפגעים הישירים יהיו ילדי הפריפריה לצד כ-4,000 עובדי התוכנית. משרד החינוך ומשרד האוצר לא מתקשרים ביניהם. השופט הכריח אותם להביא אנשים שיכולים לקבל החלטות והם שלחו דרג נמוך של פקידים.

"זה נורא עצוב, קרב זאת תוכנית שמתקיימת שלושה עשורים ויש מורים שהוותק שלהם למעלה מ-25 שנה. המורים האלה היו הראשונים שיצאו לחל"ת ולמרות שיצאו לחל"ת המשיכו לשמור על קשר עם התלמידים בזום ולעשות פעילויות שירה או התעמלות והקדישו מעצמם. עכשיו שלחו אותם לכלבים והתלמידים יספגו אובדן של חינוך".

תוכנית נוספת שנמצאת בסכנה בגלל היעדר תקציב משרד החינוך היא תוכנית מיל"ת, שמאפשרת גם היא יום לימודים ארוך לילדים מהפריפריה הגאוגרפית־חברתית וגם היא החלה כפיילוט מכספים פילנתרופיים ולימים עברה למימון של משרד החינוך, רשויות מקומיות ותשלומי הורים. מיכאל חן, מנהל העמותה תפנית בחינוך, שמפעילה את התוכנית פנה החודש לשר החינוך בפנייה דחופה והפציר בו להימנע מיצירת המשבר שיפגע בעשרות אלפי ילדים. התוכנית, כמו תוכניות אחרות, ספגה נזק של למעלה ממיליון שקלים ויש אי וודאות להפעלתה בשנת תשפ"א.

כמוה נפגעה גם תוכנית מפרש שמופעלת גם על ידי קרן לאוטמן. מפרש הוקמה בשנת 2012 במטרה ליצור פלטפורמה מקצועית עבור מנהלי בתי ספר ומורים לפיתוח יזמות וחדשנות בחינוך, מצרך הכרחי בימים אלו. "אנחנו עובדים בשדה החינוך ומאמינים באוטונומיה והעצמה של מנהלי בית ספר", מספרת יעל נאמן, מנכ"לית קרן לאוטמן. "אנחנו מזמינים מנהלי בתי ספר לתוכניות שונות שלנו, מכלל המגזרים וסוגי החינוך בארץ. החל מהשנה השלישית לפעילות משרד החינוך נכנס כשותף למיזם ומתקצב שקל מול שקל, תומך בנו בצורה רחבה ומאפשר לנו לתת מענקים למנהלי בתי ספר. לקיים חממת יזמות ולפתח כלים בעולם החינוך".

פעילות תוכנית מפרש. "אין הרבה תוכניות מנהלים איכותיות ופעילות העמותה ממלאת ואקום", אומרת נאמן

ואז הגיעה הקורונה.

"בתחילת הקורונה משרד החינוך חתך. הוא הודיע לנו במארס שהמיזם מוקפא אבל אחר כך הוא חידש אותו, כי קיימנו פעילויות מותאמות לקורונה. הזמנו אנשי חינוך ואמרנו להם - בואו ניקח את התקופה הקשה הזאת, שמערערת פרדיגמות והנחות יסוד, ונלמד מה אפשר לעשות. זאת הזדמנות. נכנסו לתהליך עומק סופר רציני שאת התוצרים שלה אנחנו מציגים השבוע בוועדת החינוך. עד סוף אוגוסט משרד החינוך הזרים תקציב, אבל עכשיו משרד האוצר הודיע לחינוך לא לחדש, קטגורית, שום התקשרות חיצונית, מה שאומר שאנחנו נשארים עם חצי מהתקציב".

את יכולה לפתוח את שנת הלימודים כך?

"אנחנו לא יודעים מתי התקציב יתחדש וגם כשזה יתחדש אנחנו מכירים את המדינה - אף פעם היא לא מוכנה לשלם רטרואקטיבית, הרי העמותה ממשיכה להעסיק את הצוות ולא נפטר עובדים. אין הרבה תוכניות מנהלים איכותיות ופעילות העמותה ממלאת ואקום. זה מצב שלא ידענו כמותו".

ההצגה חייבת להימשך

תוכנית ותיקה ומפוארת אחרת שתפסה כותרות בשבוע החולף, ואולי גם באה לידי פתרון זמני בבחינת אקמול למחלה כרונית, היא תוכנית סל תרבות. בקצרה, סל תרבות היא תוכנית המאפשרת חשיפה להצגות, מוזיאונים, מפגשי סופרים ומופעי מחול עבור תלמידי מערכת החינוך, כאשר לצד הערך המוסף העצום לילדים שהיא פוגשת, סבסודה מאפשר פרנסה ליוצרים רבים. תקציב התוכנית עומד על 60 מיליון שקל בשנה ומתחלק במימון בין משרד החינוך (כ-30 מיליון שקל) ובין רשויות מקומיות ותשלומי הורים - כאשר זה המקום לציין שתוכניות חינוכיות נוספות פועלות במודל משולש זה.

ההצגה "אקסטרא לארג'" של ב"ש (צילום: מעיין קאופמן), תומר רטהאוז בגלימה על הבמה ונגני תוכנית יארא

סל תרבות פועלת זה שלושה עשורים ומופעלת על ידי החברה למתנ"סים, זרוע ביצועית של משרד החינוך שפועלת במודל של חברה לתועלת הציבור (חל"צ), המפעילה תוכניות חינוך בלתי פורמליות בתקציב שנתי של מאות מיליוני שקלים. לאור הקפאת התוכניות הבלתי פורמלית גם היא נעצרה, מה שהוביל למחאה בקרב היוצרים שהתקשרויות אלה הן לחם עבורם, ומצד הורים שעבורם חינוך לתרבות חשוב לא פחות מלימודי חשבון.

לאור הלחץ הציבורי, לרבות הפגנה שהגיעה עד פתח ביתו, שר החינוך יואב גלנט צייץ השבוע בטוויטר כי נמצא פתרון תקציבי להמשך הפעלת סל תרבות ויועברו לצורך כך שמונה מיליון שקלים שיאפשרו פעילות עד סוף השנה. עם זאת, הוא הוסיף סייג והעביר את האחריות לוועדת החינוך של הכנסת, שמסרבת לפי שעה לדון באחת הצלעות המימוניות של הסל - תשלומי ההורים.

איילת בראל: "אנחנו תקועים בלימבו ומצב מצוקה שלא היה כמותו מעולם. אנחנו עמותה ולא יכולים לקבל הלוואות אין לנו אשראי בבנק. כיום רוב הכסף שאנחנו מקבלים מגיע מקולות קוראים ותורמים וזה בדרך כלל אחרי ביצוע, אבל איך אתה יכול לבצע כשאין לך הכנסות עצמיות?"

איילת בראל (צילום: מעיין קאופמן)

"אנחנו תקועים בלימבו ומצב מצוקה שלא היה כמותו מעולם", אומרת איילת בראל, מנכ"לית תיאטרון באר שבע לילדים ונוער, ש-70% מההכנסות שלו מגיעים מפעילות סל תרבות. "מכיוון שאין תקציב מדינה לא נקבל את התמיכה שלנו ממשרד התרבות ואם יסגרו את סל תרבות, כי אין תקציב במשרד החינוך או משום שיקצצו אותו, יפגעו בהכנסה העיקרית של המכירות שלנו - הצגות למוסדות חינוך מגני ילדים ועד בתי ספר תיכוניים. אנחנו עמותה ולא יכולים לקבל הלוואות אין לנו אשראי בבנק. כיום רוב הכסף שאנחנו מקבלים מגיע מקולות קוראים ותורמים וזה בדרך כלל אחרי ביצוע, אבל איך אתה יכול לבצע כשאין לך הכנסות עצמיות? יש לנו 70 שחקנים, ובשנה אנחנו מעלים 300 הצגות, השנה תכננו להוציא הצגה גם לפזורה הבדואית, אבל אם לא יהיה סל תרבות היא לא תגיע לאף אחד. למזלנו, הרשות המקומית והרשות לפיתוח הנגב תומכים בנו בימים אלה".

כשמשרד האוצר אומר למשרד חינוך שאומר לחברה למתנ"סים שאומרים לכם היוצרים, שאין סל תרבות - הם בעצם אומרים שחינוך לתרבות ואמנות הוא לא הכרחי.

"הם כנראה לא מבינים את הערך של הצגות ילדים במוסדות חינוך, ועד כמה הוא אדיר. מי שלא ראה ילדים בהצגה כזאת לא יכול להבין את הכוח שיש לאמנות לפתח שיח אצל בני נוער. למשל, יש לנו הצגה שנקראת 'אקסטרה לארג'' שעוסקת בדימוי גוף ולחץ חברתי. בכל פעם שההצגה הגיעה לתיכון הנושא הזה נפתח בכיתות, והתקיימו שיחות אותנטיות עם בני נוער. בית ספר זה לא רק ציונים, בתי ספר צריכים ללמד ערכים ונורמות, התרבות היא הסוכנת הכי טובה לכך, יש לה כוח להרחיב אופקים לילדים, אסור לקחת את זה מהם".

גם תומר רטהאוז נמצא במצב דומה - אך כפול. הוא מפעיל שתי מסגרות בלתי פורמליות שנכנסות לבתי הספר - עמותת אדמה העוסקת בשיעורי העשרה וחוויה דרך מתודות של דרמה ומשחק, ואת תיאטרון המעיין להצגות ילדים שממחיזות את סיפורי המקרא ונכללות בסל תרבות. "אנחנו נותנים העשרה למגוון של קהלים ברמות סוציו־אקונומיות שונות מאזורים שונים בארץ: מעיירות פיתוח, ילדי עולים ועד לערים מבוססות", הוא מספר.

איך משרד החינוך תומך בכם?

"התמיכות בפעילות שלנו ממשרד החינוך מחושבות לפי ימי תלמיד. אם אין תחשיב אז אין תמיכה. כעמותה, הוצאנו את כולם לחל"ת כשהתחיל המשבר, אבל יש לנו עדיין עלויות שממשיכות ואנחנו תקועים. הקורונה הפסיקה את הפעילות שלנו בבתי הספר וכשנפתח הסגר רק חלק מבתי הספר הסכימו להכניס אותנו. היו בתי ספר שלא רצו להכניס אותנו, כי אנחנו נכנסים לכל מיני בתי ספר ואחרים שהעדיפו להתמקד בלימודי ליבה. העתיד שלנו לוט בערפל.

"לצערי, הליווי הממשלתי מאוד רופף. אנחנו לא מרגישים שמישהו מבין שאנחנו עמותה שמחזיקה עובדים ועוד מעגל של נותני שירותים ונמצאים במצב שבור ומרוסק. תכף נפתחת השנה, התאמנו את הפעילויות שלנו להנחיות הקורונה ולשיטת הקפסולות, בנינו גם תוכניות שמתאימות לצפייה מרחוק ובאמצעים מקוונים, אבל נדרשות לזה עלויות פיתוח של אלפי שקלים מול כותבי תוכן ואנשי טכנולוגיה ואני לא מעז להתחייב כרגע.

"אנחנו מתקרבים לקצה של המקפצה אבל לא מעזים לקפוץ, כי אין לנו מושג אם יהיו בבריכה מים. בעוד שהמגזר העסקי מקבל תשומת לב נדמה שאת המגזר השלישי פשוט שוכחים. אנחנו תורמים המון לחברה ומעסיקים הרבה עובדים אבל את קולנו לא שומעים". בימים אלה יצא רטהאוז, בוגר ניסן נתיב שחזר בתשובה, במימון המונים בניסיון להציל את הפעילות של העמותה. "כל דבר שלומדים צריך "לחיות" אותו", הוא כותב לי כמה מילים מתוך הלימוד היומי שלו. מילים שגם מדייקות את המהות של החינוך הבלתי פורמלי.

אף אחד לא חסין

אותות המצוקה מהשטח רק מתגברים והולכים. הנה למשל, בעמותות העוסקות בחינוך למוזיקה כמו הקונסרבטוריון בשפרעם או תוכנית יארא שפועלת במגזר הדרוזי, ומפעילות פעילויות חינוכיות בבתי הספר - גם שם, אי הוודאות ומצוקת התקציב מאיימים על שנת הלימודים הקרובה.

דוגמה נוספת? השבוע פורסם כי משרד החינוך הודיע לחברה למתנ״סים שאין תקציב לתוכניות לנוער בסיכון ולנוער נושר. המשמעות היא שתוכנית היל"ה המופעלת על ידי החברה למתנ"סים, בשילוב תקציב משרד החינוך והרשויות המקומיות, ופועלת להשאיר במערכת החינוך אלפי בני נוער בסיכון שנשרו מבתי הספר, לא תוכל להמשיך לפעול בשנת הלימודים הבאה. בתוכנית עובדים למעלה מאלף מורים שעתידם כעת לוט בערפל.

עוד דוגמה? אפילו מוסדות שהם עוגנים כמו הספרייה הלאומית אינם חסינים. הספרייה הודיעה השבוע, שהיא נאלצת להקפיא את כל הפעילויות שלה: סגירת אולמות הקריאה, הפסקת שירותי השאלת הספרים וכן, גם ביטול השתלמויות למורים ולאנשי חינוך. עובדי הספריה יצאו לחל"ת החל מאמצע אוגוסט. משרדי הממשלה מתקצבים את הספרייה 60% מסך תקציבה שעומד על 86 מיליון שקלים. משרד החינוך קיצץ שמונה מיליון מהתקציב, ולכך מתווספים 3.5 מיליון שקלים הפסדים מהכנסות עצמיות בגלל משבר הקורונה.

ליאור פינקל פרל: "יש פה אשליה אופטית גדולה שהכל כאילו ממשיך להתנהל, כי העמותות מגרדות כל שקל שהן יכולות מכל מקום כדי להמשיך את הפעילות ולא להפסיק את השירות לאוכלוסיות המוחלשות, אבל בסופו של דבר בגלל נושא תקציב המדינה, 2021 צפויה שנה הרסנית לכל השירותים החברתיים"

ליאור פינקל פרל

"יש הרבה דברים שמשרדי הממשלה יכולים לעשות בגמישות יחסית קטנה כדי לסייע לעמותות ולתת להם אוויר לנשימה וכולם קשורים לתקציב המדינה", אומרת ליאור פינקל פרל, מנכ"לית מנהיגות אזרחית, ארגון הגג של המגזר השלישי. "חלק מהתקציבים הוקפאו, חלק קוצצו וחלק פועלים בהתקשרות דו חודשית או רבעונית - תלוי חוזה. כל פעם העמותה צריכה לראות איך היא ממשיכה את הפעילות שלה מבלי לדעת מה האופק של הפעילות.

"המשרדים יכולים לשחרר את הלחץ ולחתום על הארכת חוזה לעמותות שכבר עובדים איתן בהתקשרויות כדי לתת להן אופק של שנה קדימה, זה גם יפחית בקשות לסיוע מהמדינה, כשהעמותות יודעות שהפעילות שלהן מובטחת.

"בעקבות זה שאין תקציב מדינה אושרו תמיכות וניתנו מקדמות, אבל לא יודעים מה יהיה עתידן של התמיכות הללו ואחד הדברים שעשו בתקופות הקורונה זה להפסיק תמיכות. אם המדינה רוצה להמשיך שירותים חברתיים שתיתן הקלה לעמותות. עמותות החינוך נפגעו יותר מעמותות הרווחה אבל בסופו של דבר כולנו פועלים בתוך אדים של תקציב המשכי. יש פה אשליה אופטית גדולה שהכל כאילו ממשיך להתנהל, כי העמותות מגרדות כל שקל שהן יכולות מכל מקום כדי להמשיך את הפעילות ולא להפסיק את השירות לאוכלוסיות המוחלשות, אבל בסופו של דבר בגלל נושא תקציב המדינה, 2021 צפויה שנה הרסנית לכל השירותים החברתיים".

יעל נאמן: "המצב הזה שכל ההתקשרויות איתנו לא נמצאות בבסיס התקציב מוביל לכך שקל להפסיק אותן, הופך את החברה האזרחית לפגיעה ושברירית ומאפשר לחתוך באבחת גרזן שירותי חינוך שהם חשובים וטובים לילדים שלנו. החברה האזרחית היא לא בת חורגת שעושים לה טובה"

יעל נאמן

יעל נאמן, מנכ"לית קרן לאוטמן, קוראת לפעולה: "לדעתי זאת הזדמנות עבור משרד החינוך להסתכל על החברה האזרחית ועל עולם העמותות, להבין שחינוך זה לא רק העסק של משרד החינוך ושצריך לשלב ידיים עם גופים בלתי פורמליים", היא אומרת. "המצב הזה שכל ההתקשרויות איתנו לא נמצאות בבסיס התקציב מוביל לכך שקל להפסיק אותן, הופך את החברה האזרחית לפגיעה ושברירית ומאפשר לחתוך באבחת גרזן שירותי חינוך שהם חשובים וטובים לילדים שלנו.

"אני יוצאת בקריאה למשרדי הממשלה שעוסקים בחינוך: החברה האזרחית היא לא בת חורגת שעושים לה טובה. כיום, החברה האזרחית היא שותפת אמת לתהליך החינוכי בישראל".

ממשרד החינוך הסתפקו בתגובה לקונית: "משרד החינוך לא הפסיק אף אחת מן התוכניות הללו. תוכניות אלו ועוד רבות אחרות לא פועלות כרגע מאחר שאין תקציב מדינה", נמסר לשומרים.

נציג משרד האוצר התייחס למצוקת תוכנית קרב בוועדת החינוך שהתקיימה לאחרונה ואמר: "אין לנו פתרונות. מדובר בשנה מאתגרת מבחינה פיננסית".

הכתבה מתפרסמת בשיתוף פעולה עם אתר המקום הכי חם בגיהנום