הניוזלטר של שומרים

כל התחקירים, נתוני האמת והפרויקטים המיוחדים אצלכם במייל מדי שבוע. הירשמו עכשיו:

קיבלנו את הפרטים שלך, תודה!
אופס! משהו השתבש בזמן שליחת הטופס.

"החזית הבאה תהיה החזית הנפשית"

טיפולים הופסקו, מחלקות נסגרו, מספר הפונים לקווי המצוקה גדל פי שלושה, וזו רק נקודת הפתיחה למשבר הגדול של בריאות הנפש, עם הכפלת מספר הישראלים שיסבלו מדיכאון וחרדה

צילום אילוסטרציה: שאטרסטוק
צילום אילוסטרציה: שאטרסטוק

טיפולים הופסקו, מחלקות נסגרו, מספר הפונים לקווי המצוקה גדל פי שלושה, וזו רק נקודת הפתיחה למשבר הגדול של בריאות הנפש, עם הכפלת מספר הישראלים שיסבלו מדיכאון וחרדה

צילום אילוסטרציה: שאטרסטוק

טיפולים הופסקו, מחלקות נסגרו, מספר הפונים לקווי המצוקה גדל פי שלושה, וזו רק נקודת הפתיחה למשבר הגדול של בריאות הנפש, עם הכפלת מספר הישראלים שיסבלו מדיכאון וחרדה

רוני זינגר

צילום אילוסטרציה: שאטרסטוק

12.4.2020

תקציר הכתבה

שומרים על קשר

עקבו אחרינו ברשתות החברתיות

הניוזלטר של שומרים:
נרשמים כאן בקליק - ולא מחמיצים אף תחקיר חשוב

קיבלנו את הפרטים שלך, תודה!
אופס! משהו השתבש בזמן שליחת הטופס.
ל

פני מספר ימים צלצל הטלפון במוקד ער"ן, המעניק שירותי עזרה ראשונה נפשית. על הקו היה אדם שסיפר כי הוא מתמודד עם דיכאון בעקבות אירועי חיים טראומטיים, אך כעת בשל משבר הקורונה מצבו הוחרף. עם המתנדבת ששוחחה עמו חלק את מצוקותיו כתוצאה מן הבדידות גדולה, את הייאוש שאינו מרפה, דיבר על מגבלות התנועה שמגבירות את הלחץ ואת העצבנות וסיפר על לילות נטולי שינה. עד כאן לא משהו חריג במונחי המוקד, אלא שאז הוא בישר למתנדבת שבעבר כבר ניסה להתאבד ושהיא תהיה האדם האחרון שעמו ידבר לפני שישים קץ לחייו. המתנדבת הקשיבה וניסתה להרגיע, אך בו־בזמן הזעיקה את כוחות הצלה שאיתרו את המתקשר ומנעו ממנו להתאבד.

"הוא לא היחיד", אומרת ד"ר שירי דניאלס, המנהלת המקצועית של העמותה, ומספרת כי מספר הפניות אליהם שילש עצמו, ועומד כעת על קרוב ל–1,500 פניות ביום לעומת 500 בשגרה – 12 פניות רק בשבוע החולף, היו על סף התאבדויות שנמנעו. "פתחנו קו לקורונה, אבל רוב השיחות עוסקות בנושאים שאנחנו מתמודדים איתם תמיד, רק שבמשבר כמו זה אלה מצוקות שלא רק שלא נעלמות אלא גם מועצמות. בעיות של חרדה, זוגיות, פרנסה, הורות, פחד ממוות ואבדן – אנשים מביעים מצוקה נפשית גדולה".

"בתקשורת מדברים כל היום על קורונה, אבל לא נתקלתי בחודש הזה ולו פעם אחת בסיקור שמדבר על הפגיעה האיומה שספגנו אנחנו, פגועי הנפש", אומרת סיגלית מלכה, המטופלת במסגרת הרפואה בקהילה ושבימים אלה הופסקו המפגשים בקבוצה שבה נהגה להשתתף אחת לשבוע. "כל הטיפולים הופסקו ולא נמצאו דרכים חלופיים לקיים את זה, אפילו לא דרך זום", היא אומרת. "המנחות של הקבוצה אמנם מתקשרות לבדוק איך אנחנו מתמודדים עם המצב אבל לי עצמי מאוד קשה בלי הקבוצה".

ד"ר שירי דניאלס, ער"ן: "פתחנו קו לקורונה, אבל רוב השיחות עוסקות בנושאים שאנחנו מתמודדים איתם תמיד, רק שבמשבר כמו זה אלה מצוקות שלא רק שלא נעלמות אלא גם מועצמות. בעיות של חרדה, זוגיות, פרנסה, הורות, פחד ממוות ואבדן – אנשים מביעים מצוקה נפשית גדולה"

לדבריה, המזל הגדול שלה הוא היכולת לשמור על שגרת עבודה – היא עובדת בסופר קמעונאי גדול, אוהבת את עבודתה ומרגישה גאווה על חיוניותה בימים אלה. "אבל אני חושבת על חברים שלי מהקבוצה שחלקם אינם עובדים, חלקם הורים לילדים קטנים – והם אבודים בדירות קטנות שמהם הם לא יוצאים. הבדידות שחלקם נמצאים בה מצד אחד, והחיכוכים עם בני המשפחה והדאגה מהפרנסה מן הצד השני – כל אלה מייצרים בעיות גדולות מאוד".

סיגלית מתארת תסכול שהיא שומעת גם מצד הרופאים, שאינם יכולים להעניק לה ולחבריה את הטיפול שהם נזקקים לו, ומציפה בעיות נוספות שנשארות מתחת לרדאר. "התרופות, למשל, ניתנות בהקצבה", היא מספרת. "רוקחים לא נותנים לי ולחבריי תרופות מסוימות בטענה שצריך לשמור לכולם, אחרי שבגלל הלחץ מהסגר אנשים רכשו בבת אחת כמות של תרופות, וכעת בבתי המרקחת שומרים אותן". נושא אחר שמתארת סיגלית היא של חברים שלה, הזכאים לקצבאות נכות, שאינם זוכים לדמי אבטלה כיוון שקצבאות הנכות בשקלול המשכורת שלהם הביאו אותם מעל לרף. "נפגעי נפש נופלים בין הכיסאות, ואיש לא מתייחס לזה", אומרת סיגלית.

"המדינה חייבת לתת מענה ל–250 אלף אנשים עם מוגבלות נפשית שנמצאים בבידוד ומגיבים לכך בצורה קשה", מצדד אורן הלמן, סמנכ"ל בחברת החשמל ומייסד מיזם "סיכוי שווה" לשילוב אנשים עם מוגבלות, בהם גם נפשיות, בשוק העבודה ובחברה. "הפגיעה בהם עצומה גם כי הם מפחדים ממש לצאת מהבית לקניות או לצרכים אחרים, וגם לטיפולים שרובם הופסקו לחלוטין. חלקם יוצאים מאיזון, חלקם בחרדות ועלולים לפגוע בעצמם. אבל הנזק הוא גם ארוך טווח – אחרי סיום המשבר הם יישארו בפוסט־טראומה. הם לא ימותו מקורונה, אבל ימותו בגלל הקורונה במידה ולא יינתן להם מענה ייחודי".

לא יהיו מספיק מטפלים

באיגוד הרופאים הפסיכיאטריים מתריעים מן הצונאמי הקרב ובא, ומסבירים כי אנחנו נמצאים כרגע במגיפה שהיא לפני המגיפה שתפגע בבריאות הנפש – דיכאון, פוסט טראומה ואובדנות, כל אלה מגיעים ביתר שאת אחרי משברים ולא במהלכם. 10% מהאוכלוסיה הכללית, מעריכים שם, יפתחו פוסט טראומה, דיכאון וחרדה כתוצאה ישירה ממשבר הקורונה. אחד מכל עשרה ישראלים, שיתווספו אל אחד מכל עשרה ישראלים שגם עוד קודם לקורונה, פנו לטיפול נפשי בגין דיכאון או חרדה. ובמילים אחרות, האוכלוסיה הזקוקה לעזרה נפשית תוכפל.

"החזית הבאה תהיה החזית הנפשית", אומר ד"ר צבי פישל, יו"ר איגוד הפסיכיאטרים של ההסתדרות הרפואית. "אנחנו יודעים ממחקרים שנעשו לאחר מגיפת הסארס, אחרי הצונאמי ביפן ובמקרים אחרים, שהאובדנות לרוב קטנה בשלב זה, כי אנשים עסוקים באיום החיצוני, אבל היא עולה באופן משמעותי אחרי חלוף האיום ואפילו שלוש שנים אחריה. משבר הקורונה הוא מצב שאנחנו לא היינו בו מעולם".

בדיון שהתקיים לפני החג בוועדת הקורונה בכנסת בנוגע לבריאות הנפש, הציג פישל הערכה כי משבר הקורונה יעלה כ–2.9 מיליארד שקלים תוספת בעבור שירותי בריאות נפש. "זו תהיה המגיפה שאחרי המגיפה, אנחנו נצטרך לתת טיפולים בהיקפים שלא הכרנו ולכן אני אומר בואו נקדים תקופה למכה", אומר פישל. "כיום חסרים למערכת מכשירי הנשמה? בעוד שנה לא יהיו אנשי בריאות הנפש לטפל באנשים".

בשונה ממקרי דחק קודמים שהיו בישראל כמו מבצעי לחימה אז נרשמה ירידה באובדנות במהלך המשבר, הרי שכעת לא חלה ירידה. לדברי פישל, "עצם העובדה שאין ירידה כמו במצבי חירום אחרים זו מגמה מדאיגה כי צפויה לאחר מכן עליה. זה פי כמה ממה שהיה במצבים קודמים בעבר".

גם ד"ר גיל זלצמן, יו"ר המועצה למניעת אובדנות, מתריע מן העתיד לבוא. בדיון שהתקיים בוועדת הקורונה של הכנסת לפני החג, הציג נייר עמדה לפיו הוא חוזה עלייה דרמטית במספר התאבדויות הקשישים בצל ובשל הקורונה. "אני רוצה לשים את הזרקור על אוכלוסיית הקשישים, שהם ממילא האוכלוסיה הכי מתאבדת בארץ", הוא אמר בדיון ליושבי הוועדה בראשות ח"כ עפר שלח. "באוכלוסיה הרחבה ההתאבדויות הם ביחס של 6 ל–100 אלף איש, ואילו בקרב קשישים המספר הוא 19 ל–100 אלף איש.

"לסגר יש השלכות נפשיות קשות מאוד גם שנים אחרי שהוא קרה, הוא מביא חרדות ודיכאון, בוודאי עבור קשישים שסגרו אותם בבתים לכמה חודשים. ברגע זה יש כאן משהו מערכתי ענק שלא קולטים – מהתאבדות מתים מדי שנה 550 איש ואילו מהקורונה עוד לא הגענו ל–100".

צילום: יוסי וייס

אורן הלמן, סיכוי שווה: "המדינה חייבת לתת מענה ל–250 אלף אנשים עם מוגבלות נפשית שנמצאים בבידוד ומגיבים לכך בצורה קשה. הנזק הוא גם ארוך טווח – אחרי סיום המשבר הם יישארו בפוסט־טראומה. הם לא ימותו מקורונה, אבל ימותו בגלל הקורונה במידה ולא יינתן להם מענה ייחודי"

זלצמן הצביע על אוכלוסייה מועדת נוספת, ביחס של פי שניים בהשוואה לאוכלוסייה הכללית, והיא אוכלוסיית הרופאים. גם בימי שגרה רופאים מצויים בעומס נפשי גבוה מהאדם הממוצע, אך לאחר תקופות קשות כמו משבר הקורונה הדבר מגיע לידי ביטוי גם במצוקה הנפשית המתפתחת אצלם. הסיבות להתפתחות של מצוקה נפשית בקרב הצוותים האלה מעבר לעומס עבודה ותשישות, היא כאשר אין פתרונות רפואיים וכאשר הרופאים צריכים לקבל החלטה כמעט לא מוסרית – במי לטפל ובמי לא, שחיקה מוסרית שרבים מתקשים לחיות איתה ועם ההבנה שהם לא "עשו כל מה שהם יכולים אלא רק מה שניתן".

הם מצויים בקו הראשון של הסכנה להידבקות, לא רק שלהם עצמם אלא גם של משפחתם", מצדד פישל. "כשאדם הולך ללמוד רפואה הוא לא לוקח בחשבון שהוא עלול להסתכן ולסכן את משפחתו".

המערכת הכי ענייה במערכת

המערכת הפסיכיאטרית מטפלת כיום בכ–4,000 מאושפזים ב–11 מרכזי בריאות הנפש ובמחלקות פסיכיאטריות בבתי חולים כלליים. המערכת עברה רפורמה מסוימת בשנים האחרונות והיא מתקוצבת ב–1.3 מיליארד שקל לשנה, אבל מדובר במערכת רעועה שהוזנחה במשך שנים. היא סובלת ממחסור של מאה תקנים לפחות במחלקות השונות. "אם מדברים על זה שמערכת הבריאות הישראלית ענייה, אז מערכת בריאות הנפש ענייה פי כמה", כך פישל. "אם עד עכשיו אנשי צוות מצויינים חיפו על חוסרים היום אי אפשר כי אין לנו רזרבות ואנחנו זקוקים לעזרה מיידית".

את המרפאות בקהילה ואת אשפוזי היום בבתי החולים סגרו כמעט למן פרוץ המשבר, כמו גם מחלקות ומרפאות אחרות. אלא שהמחלקות הסגורות בבתי החולים הפסיכיאטריים הפכו לכאב ראש גדול עבור הצוותים הרפואיים, שרואים מה קורה בבתי האבות וחוששים מאוד מהדבקה המונית במחלקות הסגורות, כפי שתיארנו בכתבתו של דורון אביגד בשומרים לפני כשבועיים. "בתי החולים הפסיכיאטריים מסוכנים שבעתיים מכל בית אבות כיוון שמאושפזים שם אנשים במצבים פסיכוטיים שהיכולת שלהם להתנהל לפי ההנחיות כמו שטיפת ידיים, שמירת מרחק או לא לגעת בפנים – היא פשוט לא אפשרית", מסביר פישל.

אלא שלסגירת המחלקות הפסיכיאטריות יש מחיר כבד – החרפת מצבם הנפשי של המטופלים. הם אינם יכולים לפגוש איש מבני משפחתם או חבריהם, גם לא צעירים המאושפזים במחלקות נוער. "המטופלים מבינים ומקבלים את המצב, אבל למשפחות לא פעם קשה, אנחנו עושים איזונים אבל מבינים שזה מצב שבו אנחנו כרופאים לא יכולים לעשות את כל מה שהיה רצוי", אומר פישל.

"כל הטיפולים הופסקו ולא נמצאו דרכים חלופיים לקיים את זה, אפילו לא דרך זום", אומרת סיגלית, שמטופלת במסגרת הקהילה. "המנחות של הקבוצה אמנם מתקשרות לבדוק איך אנחנו מתמודדים עם המצב אבל לי עצמי מאוד קשה בלי הקבוצה. נפגעי נפש נופלים בין הכיסאות, ואיש לא מתייחס לזה"

עו"ד ורד בר היא עורכת דין בעמותת "בזכות", המקדמת זכויות אדם של אנשים עם מוגבלויות ואחראית על תחום הבריאות הפסיכיאטרית בארגון. בשבועות אלה היא כתבה מספר מכתבים למשרד הבריאות בשל הפסקת הביקורים וסגירת המחלקות. לדבריה, "הצו שהוציא משרד הבריאות בתחילת המשבר הורה על צמצום הביקורים כך שכל אדם במוסדות יהיה זכאי למבקר אחד קבוע, אבל מה שקרה בפועל זה שהמחלקות הפסיקו לחלוטין את הביקורים, בני נוער לא רואים את ההורים שלהם. לא לכולם יש טלפונים סלולריים וממילא שיחות הווידאו לא מתאימות לכולם".

בר יודעת לספר על מקרים שהגיעו לעמותה ובהם נרשמו פגיעות של אלימות עצמית וכלפי אחרים שהסתיימו בקשירות, בשל התסכול של המאושפזים מכך שהוטל עליהם סגר מוחלט. "אני לא מזלזלת בטיפול בקורונה", היא אומרת, "אבל הזכויות של החולים נעלמות והרי ישנן דרכים אחרות לקיים ביקורים בכל זאת, בחציצה, במיגון או באוויר הפתוח".

אחד המקרים המטרידים יותר קרה ב"לצידך", מחלקה פתוחה השייכת למרכז לבריאות הנפש באר יעקב נס ציונה, שנסגרה כדי לפנות מקום לטיפול בחולי קורונה. זו אינה המחלקה היחידה שנסגרה – גם בבאר שבע נסגרה מחלקה פסיכיאטרית והחולים בחלקם שוחררו לביתם ובחלקם אוחדו עם מחלקות אחרות – אלא ש"לצידך" הוא היחידה המטפלת בפגועות נפש, שהן נפגעות תקיפה מינית.

כאשר נסגרה המחלקה נשלחו המאושפזות למחלקה פסיכיאטרית בבית חולים אחרת, מחלקה מעורבת בגברים ונשים ושהצוות הטיפולי אינו מומחה בטיפול בנשים כמותן. עו"ד בר מחזיקה בידה מכתב מאחת המטופלת, מרים גולדברג, שכותבת: "אולי רק כשיתייחסו לספירת של קורבנות התאבדויות מישהו במשרד הבריאות יתעורר ויבין שבניסיון להציל חיים (במשבר הקורונה) פוגעים בחיים בקרב נפגעות תקיפה מינית".

אחת הבעיות שבר מצביעה עליהן היא שחרור של חולים רבים הביתה לטיפול בקהילה, כדי לצמצם את מספר החולים המאושפזים בבתי החולים. "אבל הם שוחררו הביתה כשלא ברור לגמרי מהו הטיפול שדרוש להם" וכך חולים רבים פשוט יצאו הביתה, לבד אל הסגר מבלי שהם זוכים לתמיכה הטיפולית הדרושה להם. "הכאוס הוא גדול", אומרת בר, "ואנחנו כעמותות וארגונים, מנסים לסייע ולמצוא פתרון כיוון שבמשרד הבריאות כרגע יש רק קול אחד והוא הטיפול המיידי במשבר הקורונה".