הניוזלטר של שומרים

כל התחקירים, נתוני האמת והפרויקטים המיוחדים אצלכם במייל מדי שבוע. הירשמו עכשיו:

קיבלנו את הפרטים שלך, תודה!
אופס! משהו השתבש בזמן שליחת הטופס.

אם עד לפני כמה שנים הרעיון של בניית תיק אישי לכל אזרח נראה כמו הזיה אורווליאנית, משבר הקורונה מאיים להפוך אותו למציאות. בסין זה כבר קורה, וגם בישראל המוכנות לפגוע בפרטיות הייתה גדולה הרבה יותר מאשר בדמוקרטיות המערב, ואפילו לעומת דרום קוריאה וטייוואן. איך תראה הפרטיות שלנו ביום שאחרי הקורונה, והאם יש בכלל דרך חזרה? דוח מיוחד

צילום: שאטרסטוק
צילום: שאטרסטוק

אם עד לפני כמה שנים הרעיון של בניית תיק אישי לכל אזרח נראה כמו הזיה אורווליאנית, משבר הקורונה מאיים להפוך אותו למציאות. בסין זה כבר קורה, וגם בישראל המוכנות לפגוע בפרטיות הייתה גדולה הרבה יותר מאשר בדמוקרטיות המערב, ואפילו לעומת דרום קוריאה וטייוואן. איך תראה הפרטיות שלנו ביום שאחרי הקורונה, והאם יש בכלל דרך חזרה? דוח מיוחד

צילום: שאטרסטוק

האח הגדול יודע הכול: היה שווה את זה?

אם עד לפני כמה שנים הרעיון של בניית תיק אישי לכל אזרח נראה כמו הזיה אורווליאנית, משבר הקורונה מאיים להפוך אותו למציאות. בסין זה כבר קורה, וגם בישראל המוכנות לפגוע בפרטיות הייתה גדולה הרבה יותר מאשר בדמוקרטיות המערב, ואפילו לעומת דרום קוריאה וטייוואן. איך תראה הפרטיות שלנו ביום שאחרי הקורונה, והאם יש בכלל דרך חזרה? דוח מיוחד

שחר סמוחה

צילום: שאטרסטוק

11.5.2020

תקציר הכתבה

שומרים על קשר

עקבו אחרינו ברשתות החברתיות

הניוזלטר של שומרים:
נרשמים כאן בקליק - ולא מחמיצים אף תחקיר חשוב

קיבלנו את הפרטים שלך, תודה!
אופס! משהו השתבש בזמן שליחת הטופס.
ק

שה לדעת עד כמה מוזרה נשמעה לאוזניים סיניות ההודעה שהדהדה בקרונות רכבת הקליע בין בייג'ין לשנחאי, לפני שהיא ניתקת מהתחנה והחלה לדהור ליעדה במהירות של 350 קמ"ש. ועדיין, בין המערביים שנחשפו להודעה שהושמעה שוב ושוב בכל תחנה בדרך, היו בהחלט כמה אוזניים שהזדקפו בתימהון מהול באימה. "נוסעים יקרים", הכריזה הקריינית באנגלית ובקול נשי כמעט מלטף, "אנשים שנוסעים ללא כרטיסים, אנשים שלא מתנהגים כראוי ואנשים שמעשנים במקומות הלא מותרים ייענשו בהתאם לתקנות וההתנהגות שלהם תישמר במערכת האשראי האישי שלהם. כדי להימנע מרקורד שלילי במערכת האשראי האישי, אנא מלאו אחר התקנות על הרכבת ובתחנות".

כפי שגילו לא מעט סינים בשנים האחרונות, האזהרה המנומסת רחוקה מלהיות איום ריק. עוד ב–2009 הוציאה סין לדרך כמה פיילוטים שנועדו להניח את היסודות למה שמכונה כיום "מערכת האשראי החברתי", שלא במקרה מעלה אסוציאציות לפרק בסדרת הדיסטופיה הבריטית המטלטלת "מראה שחורה", שמשודרת כיום בנטפליקס.

רשויות נבחרות במדינה העצומה החלו לחבר אלו אל אלו נתונים דיגיטליים מתחומים רבים ואז לעבד אותם על מנת להעניק לאזרחים "דירוג אשראי אישי". צבירת יותר מדי נקודות שליליות בגין אירועים כמו עבירות תנועה, הולדת יותר מילד אחד, קיומם של תיקים פליליים, איחורים בתשלום מסים, שימוש ברשת VPN על מנת לעקוף את "חומת האש הגדולה של סין" שמונעת מאזרחים לגלוש לאתרים מסוימים, העלאה לרשת של מידע שהוגדר כבעל "רמת מהימנות נמוכה", או מגע ישיר או עקיף עם אזרחים ש"דירוג האשראי האישי" שלהם נמוך – כל אלו ועוד, יורידו את הדירוג של אותו אזרח.

על פי ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר, אם ממקמים על סקאלה את התגובות מאתגרות הפרטיות של ממשלות העולם, סין תהיה בקצה אחד שלו בעוד שמדינות מערב אירופה בקצה השני. "ואיפה ישראל? למרבה הצער היא קרובה יותר לסין. היא בחרה לבצע את המעקב באופן ריכוזי ובכפייה – כלומר לא על ידי התקנת אפליקציות אלא על ידי מעקב סלולרי"

איך כל זה עובד? לאחר שהמידע הגולמי מנותב מאינספור הרשויות והגופים שמלקטים אותו לצורכיהם אל המערכת המרכזית של הממשל הממשל, אלגוריתם ייעודי משקלל אותם ומפיק מהם ציון. לא ברור אם האזרח יידע מה הציון שקבעה לו המערכת, אבל ברור לגמרי שהוא יהיה מודע להשלכות שלו במידה שהציון יהיה נמוך. אותם אזרחים לא יכולים להתקבל למשרות ממשלתיות, ללוות סכומים מהיקף מסוים, לקבל שירותים סוציאליים מסוימים, להגיש מועמדות לבתי ספר או למלגות ואף לא להזמין חדרים במלונות יוקרה, לטוס או לנסוע ברכבות מהירות או לצאת מגבולות המדינה.

קצת מספרים: ב–2016, בעת שהמערכת הייתה עדיין בשלב הפיילוט ולא הופעלה בכל המחוזות של סין, היא פסלה רכישה של 4.9 מיליון כרטיסי טיסה מאנשים שהוגדרו כ"לא ראויים לאמון". שנה לאחר מכן עלה מספר האזרחים הסינים שנאסר עליהם לעלות על טיסות בשל "עבירות חברתיות" ל–6.15 מיליון. בתחילת 2019 הם כבר מנו למעלה מ–9 מיליון.

בית המשפט לא מתקומם

אם עד לפני כמה שנים נראה היה הרעיון של בניית תיק לכל אזרח כמו הזיה אורווליאנית; שלא לומר שטכנית, עצם האפשרות לקושש את כל המידע על כל האזרחים מכל המקומות שבהם הוא נשמר, ואז לחבר אותו ולהפיק ממנו תובנות נראתה מופרכת. אבל המציאות משתנה בצעדי ענק טכנולוגיים, וכיום לא רק שהמידע נרשם ונשמר, אלא שכולו ממוחשב. הוא מצטבר מהיום שבו אנו נולדים ועד מותנו והעלייה בעוצמת המחשוב מאפשרת לחבר בין כל הנקודות שבין לבין וכך להכיר אותנו יותר טוב מכפי שאנחנו מכירים את עצמנו. זה בדיוק מה שקורה בימים אלו בסין, וזה אולי מה שיקרה גם אצלנו מתישהו בעתיד הלא מאוד רחוק.

צריכים תזכורת מקוצרת לכמה מאירועי החודשיים האחרונים בתחום בצל משבר הקורונה? בבקשה. אזרחי ישראל קמו בוקר אחד למציאות שבה הממשלה שלהם משתמשת בתקנות לשעת חירום, כדי להעביר באישון לילה היתרים שמאפשרים לשב"כ ולמשטרה לעקוב אחר אזרחים; עם בית המשפט העליון שלא מתקומם נגד הפרקטיקה עצמה, אלא רק מאיץ בממשלה להסדירה בחקיקה; ועם ראש ממשלה שמציע לצייד ילדים בשבבים שיתריעו על המרחק בינם לבני אדם אחרים.

אפליקציית מעקב לאיתור נדבקים. שבב לכל ילד? צילום: שאטרסטוק

הורדנו את אפליקציית "המגן" של משרד הבריאות שמתריעה על קרבה לחולים בקורונה; נודע לנו שכנראה לא נוכל להיכנס לקניונים ולשווקים אם לא נתקין אפליקציית מעקב ייעודית; שמענו על הצעה לבנות (בשיתוף פעולה עם חברת NSO) מערכת ליצירת פוטנציאל דירוג חברתי של פוטנציאל ההדבקה; ולקינוח, קיבלנו השבוע חשיפה ב"וואלה" על כך שמערכת משטרתית לזיהוי לוחיות רישוי שומרת מידע רגיש על מיקומם בעבר של אזרחים מבלי שיש עליה פיקוח כלשהו ומבלי שמאגר המידע שלה נרשם כנדרש.

בין ה–17 במארס ל–5 במאי, על פי הדיווח שהעביר משרד הבריאות לוועדת החוץ של הכנסת, התבקש השב"כ לאסוף מידע טכנולוגי לגבי 16,265 אזרחי ישראל. במשך אותו פרק זמן, מתוך כ–15 אלף ישראליים שנמצא כי נדבקו בקורונה, החקירות האפידמיולוגיות האנושיות איתרו מראש 9,582 נדבקים והשב"כ איתר 5,516 בכלים טכנולוגיים. בניכוי חפיפה בין החקירות, נמסר לכנסת כי 3,835 נדבקים אותרו מראש אך ורק בשל הפעלת השב"כ. האם מאמץ גדול הרבה יותר בתחום החקירות האנושיות לא היה מספק תוצאות דומות מבלי לחדור באמצעים טכנולוגיים אל פרטיותם של אזרחי ישראל?

פרופ' מיכאל בירנהק, סגן הדיקן למחקר בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, המתמחה בתחום הפרטיות בעידן הדיגיטלי, הביע לפני כחודשיים כאן, בראיון לשומרים, חשש עמוק מפגיעה אנושה בדמוקרטיה הישראלית בעקבות הסמכת השב"כ לעקוב אחרינו. כיום, הוא נשמע מוטרד אף יותר. "בהתחלה דיברו על כרסום בזכויות שלנו, אבל מה שאני רואה זה ביסים ענקיים של תיכוניסט רעב בן 15", הוא אומר. "מצד שני, בעוד שבתחילת הדרך השתמשנו בדימוי הצפרדע שמתבשלת לאיטה מבלי שהיא מרגישה בכך, יכול להיות שעכשיו הצפרדע סוף־סוף מרגישה שמבשלים אותה – ומזה נובעת ההתנגדות".

אחרי שהוא מונה את את כל אמצעי המעקב החדשים שנכנסו לחיינו מאז פרוץ המגיפה, אומר בירנהק שבעוד שכל האמצעים נדחו או הוסדרו (למשל הפסקת המעקב של המשטרה אחר אזרחים או תחילת החקיקה שתאפשר לשב"כ להמשיך לעשות זאת בצורה מסודרת), התמונה הגדולה עגומה. "אנחנו רואים שמקבלי ההחלטות התאהבו בטכנולוגיה ונראה כאילו שהם חושבים שזה הפתרון לכל הבעיות. לטעמי הם מאמינים בטכנולוגיה יותר מאשר בבני אדם – למשל בכוח של השב"כ יותר מאשר בחקירות אפידימיולוגיות. לא ראינו למשל נתונים לגבי כמה ימי מחלה לא מבודדת נחסכו בזכות הכלי של השב"כ. חייבים לקבל נתונים אובייקטיביים לגבי היעילות של הכלי הזה וגם להשוות אותם לשיטות אחרות. זה לא רציני לקבל החלטות בלי המידע הזה".

הנקודה הזו מובילה את בירנהק לדבר הבא שמטריד אותו לגבי מגוון אמצעי המעקב שנכנסו לאחרונה לחיינו: העובדה שהתהליך נעשה בצורה לא שקופה. "הדיונים בוועדת החוץ והביטחון שהתקיימו בסופו של דבר היו סופר חשובים, כי הם חשפו מידע על תהליך קבלת ההחלטות והשיקולים. עם זאת, אין לנו נתונים לגבי התועלת של כל האמצעים. אתה יודע למשל כמה הידבקויות אפליקציית המגן מנעה?"

קו ישיר לשירות החשאי

ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר, חוקרת בכירה במכון הישראלי לדמוקרטיה המתמחה בממשק שבין טכנולוגיה לדמוקרטיה בעידן המידע, אומרת שאם ממקמים על סקאלה את התגובות מאתגרות הפרטיות של ממשלות העולם למשבר הקורונה, סין תהיה בקצה אחד שלו בעוד שמדינות מערב אירופה יהיו בקצה השני. לדבריה, "סין השתמשה בקורונה כדי להרחיב את המעקבים שהיא עושה בשגרה והיא חברה לעליבאבא כדי ליצור אפליקציה שלוקחת בחשבון את השאלה אם היית קרוב למישהו, באיזה מרחק ולכמה זמן; אם היית חולה; מאיזה מוצא אתה; מאיזה מעמד סוציו־אקונומי אתה וכו' – ועל סמך כל אלו האפליקציה מחליטה אם אתה יכול להשתמש בתחבורה הציבורית, להגיע לעבודה וכן הלאה.

"בצד השני אנו מוצאים מדינות כמו צרפת, הולנד, גרמניה ואיטליה שלא העלו על דעתם שאפשר או שמותר לעקוב אחר האזרחים שלהן. הן בחרו בדרך אחרת – אפליקציה שמתקינים לבד ובהסכמה, שהיא מודדת את נתוני המרחק לאחרים ועובדת על בלוטות' ולא על איכון סלולרי. במידה שהתגליתם כחולים אתם יכולים להחליט אם להביא את המידע על המיקום שלכם לממשלה כדי שהיא תוכל להזהיר אנשים אחרים באמצעות האפליקציה שמותקנת אצלם".

"מאז התפוצצות פרשת קיימברידג' אנליטיקה, התחיל תהליך מאוד אינטנסיבי מבחינת חקיקה ודעת קהל בנושאי שמירת הפרטיות", אומר א', קצין בכיר לשעבר בחיל המודיעין שמתמחה בסייבר התקפי. "הרשתות השקיעו משאבי ענק כדי לטפל בנושאים האלו, אבל מה שקורה עכשיו זה שהקורונה מקלקלת את התהליך המאוד בריא הזה"

ואיפה ממוקמת ישראל על הסקאלה הזאת?

עוד לפני שנגיע אלינו חשוב לי לומר שבאמצע הסקאלה נמצאות הדמוקרטיות המזרח אסיאתיות כמו דרום קוריאה וטייוואן. מצד אחד הן אספו מידע על מיקום דרך חברות הסלולר, אבל מצד שני המידע הזה לא עבר למשטרה או לשירות החשאי, אלא ישירות אל מערכות הבריאות שניתחו אותו בעצמן וקבעו אם האדם צריך להיכנס לבידוד.

"ואיפה ישראל? למרבה הצער היא קרובה יותר לסין. היא בחרה בשלב הראשון לבצע את המעקב באופן ריכוזי ובכפייה – כלומר לא על ידי התקנת אפליקציות אלא על ידי מעקב סלולרי. מעבר לזה, ישראל לא חשבה ליצור במשרד הבריאות שרת מאובטח שאליו יגיעו כל הנתונים מחברות הסלולר ואז המידע הזה ינותח על ידי חברה פרטית כלשהי. מה שישראל עשתה זה ללכת לשירות החשאי שלה, שאוסף בשגרה את הנתונים היישר מהתשתיות של הרשתות, ולאסוף מלבד נתוני מיקום גם היסטוריה של שיחות טלפון והודעות טקסט".

מצלמות בסין. דירוג אשראי אישי לכל אזרח צילום: שאטרסטוק

מה לדעתך גרם לישראל ללכת לקיצוניות הזאת?

"מסורתית, אצלנו כל מצב חירום מתורגם למעורבות של ארגוני הביטחון. לכאורה זה הגיוני, כי אם שנים אנחנו שמים המון־המון כסף על מערכות העיקוב של השב"כ, למה שלא נשתמש בהן? שנית, יש בארץ הרבה פחות רגישות לפרטיות. בקנדה נניח כמה זעקה ציבורית על כך שנתונים על תחלואה הועברו לממשלה. פה בכלל לא חושבים ככה.

"מעבר לכך יש את עניין נתניהו עצמו. ההיסטריה והלחץ שירתו את האינטרסים שלו. באותה מסיבת עיתונאים (ב–14 במארס), שבה הוא דיווח על הפנייה לשב"כ כדי לבצע את המעקבים תחת התקנות לשעת חירום, אני אמרתי לעצמי שהוא בכלל מדבר אל גנץ ולא אליי כאזרחית. ויש גם את ההשפעה של פרופ' סיגל סדצקי (ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות), שכל השיח שלה היה מבוסס על טרמינולוגיה של פחד והיא קידמה גישה לפיה זכויות אדם לא חשובות עכשיו ואין שום דבר בעולם שמשנה בעולם מלבד הקורונה".

אפשר בכלל לחזור אחורה?

א', קצין בכיר לשעבר בחיל המודיעין שמתמחה בסייבר התקפי ומתגאה בכך שמעולם לא החזיק חשבון באף רשת חברתית, סבור כי השינוי התודעתי המשמעותי שיצרה תקופת הקורונה בא לידי ביטוי בגישתן של ממשלות לטכנולוגיה. לדבריו, "הפרטיות שלנו נפגעה מאוד. תחומים כמו בינה מלאכותית ומציאת קשרים והייצוא שלהם לעולמות האזרחיים עברו קפיצה מאוד גדולה. זה בעצם פותח את השוק האזרחי לטכנולוגיות ששימשו בעיקר לצורכי ביטחון. עכשיו הן מוגדרות כטכנולוגיות המשמשות גם לצורכי בטיחות. אני רוצה להאמין שהשפיות תחזור ושיהיו שומרי סף, שישמרו על האזרחים כדי שהממשלות לא ישבו להם על הראש.

"מאז התפוצצות פרשת קיימברידג' אנליטיקה (ובמרכזה השימוש לרעה בפייסבוק לצורך השפעה על דעת הקהל ומערכות בחירות), התחיל תהליך מאוד אינטנסיבי מבחינת חקיקה ודעת קהל בנושאי שמירת הפרטיות. הרשתות השקיעו משאבי ענק כדי לטפל בנושאים האלו, אבל מה שקורה עכשיו זה שהקורונה מקלקלת את התהליך המאוד בריא הזה. בשם שמירת האינטרס הציבורי הממשלות עזבו את הגישה של לפקח על ענקיות האינטרנט, ועכשיו הן נותנות להן להמשיך להשתולל. השאלה היא כמה זמן זה יימשך ואם המחוקקים יחזרו לשמור עלינו".

"ביום שאחרי הקורונה המצב חייב לחזור לזה שבו הוא היה ביום שלפניה", אומר א'. "השתמשו פה בכלים אגרסיביים על מנת להתמודד עם בעיה גדולה, אבל אם ינצלו את העובדה שהוציאו את השד הזה מהבקבוק ועכשיו ירצו להשתמש בו למטרות שלא השתמשו בעבורן קודם לכן, זו תהיה קטסטרופה"

"ביום שאחרי הקורונה", אומר א', "המצב חייב לחזור לזה שבו הוא היה ביום שלפניה. השתמשו פה בכלים אגרסיביים על מנת להתמודד עם בעיה גדולה, אבל אם ינצלו את העובדה שהוציאו את השד הזה מהבקבוק ועכשיו ירצו להשתמש בו למטרות שלא השתמשו בעבורן קודם לכן, זו תהיה קטסטרופה.

אין שום סיבה להשתמש במערכות כאלו בשגרה. עם זאת, אני לא חושב שזה יקרה. יש גבול דק בין שימוש בכלים האלו למניעת התפשטות של מגיפות ומניעת פשע ומניעת טרור לבין רדיפה אחר מתנגדים פוליטיים, גחמות אישיות, חיסול חשבונות והרבה מאוד דברים שאנשים – כולל עובדים זוטרים – יוכלו לומר לגביהם 'אם למדינה מותר לעקוב אחר אנשים, אז גם לי מותר לעקוב אחרי המאהב של אשתי, ולבדוק אם לעיתונאי מסוים יש סטיות מיניות והוא נמצא במועדונים הרלוונטיים. אין לזה סוף".

כשאני שואל את א' לגבי יכולתם של עובדים לנצל את מערכות המעקב של השב"כ שלא כדין ומבלי לתת על כך את הדין, הוא צוחק. "אני אספר לך סיפור. אני התגייסתי לפני ארבעים שנה והבת שלי ששירתה ביחידה מסוימת, יום אחד שלחה לי צילום מסך עם כל הפרטים האישיים שלי. קב"א, דפ"ר, הכל. היא נכנסת למחשב הצה"לי ויכולה להוציא נתונים על כל אדם במדינה מבלי ששום דגל קופץ אצל מישהו. זה בלתי מתקבל על הדעת, ואני מניח שבגוף כמו השב"כ יש נהלים קצת יותר רציניים. אבל בארגונים הללו – משום שהם כל הזמן עסוקים בעבודה מסביב לשעון – אי אפשר באמת לאכוף את הנהלים הפנימיים שלהם מהבוקר עד הלילה. הם יוצאים מנקודת הנחה שהרוב המכריע של העובדים שלהם מקיים את ההנחיות, אבל תמיד יש חריגות. אם מישהו רוצה לנצל לרעה מערכת, הוא ימצא את הדרך".

הגביע הקדוש של גופי המודיעין

א' מכיר היטב את יכולותיהן של מערכות מעקב ועיבוד ידע שמצויות בידיהם של גופי מודיעין ברחבי העולם, ואומר שיכולת האיסוף של הכלים הרלוונטיים היא מוחלטת. "הכל חשוף", לדבריו. "הם יכולים לדעת על מישהו איפה הוא היה ומתי הוא היה שם וליד מי הוא היה ועם מי הוא ישן בלילה. כרגע לא משתמשים בישראל בטכנולוגיה כדי לשאוב מידע ממש מתוך המכשירים אלא להשתמש בהם לצורכי איכון, אבל כמובן שאפשר לצותת להודעות של אנשים. אני גם מניח שעל הפרה של הכללים מבחינת גישה לתכנים פרטיים של אזרחים יש פיקוח יותר משמעותי".

הגביע הקדוש של גופי המודיעין בעולם הוא יצירת תמונה מודיעינית כוללת שמתקבלת מחיבור והצלבת נתונים מאינספור מאגרי מידע, שעשוים לכלול בין השאר נתוני אשראי, מצלמות רחוב, נתונים סלולריים ומידע רפואי. בחודשיים האחרונים, כך א', התקרבנו כמה צעדים ליישום היכולות הללו – הן מבחינה טכנית והן מבחינה תודעתית. "אם אתה שואל אותי מה צריך שזה יקרה", אומר א', "אז התשובה שלי היא שצריך רק לקבל החלטה. אם זה יקרה, יישבו ויאפיינו מערכת שתדע לאסוף את כל התנועות של האדם לבנות פרופיל שלו ולהוציא תובנות אוטומטיות לגבי סוגים מסוימים של קשרים שיש לו.

"אתה תוכל לדעת איפה הוא קונה חשיש ועם מי הוא מעשן אותו, עם מי הוא עושה סקס ביום ועם מי בלילה ומה המצב הבריאותי והפיננסי שלו. תלוי עם איזו טכנולוגיה אתה עובד, אבל יש לך גישה מיידית לדאטה בייס, זה עניין של שניות. אם צריך ללכת אחורה בזמן ולנבור בדאטה בייסים אחרים, זה יכול לקחת כמה שעות אבל זה לא משהו קשה. אם רוצים אין שום בעיה לעשות את זה. בוודאות".

פרופ' מיכאל בירנהק: "בהתחלה דיברו על כרסום בזכויות שלנו, אבל מה שאני רואה זה ביסים ענקיים של תיכוניסט רעב בן 15. אנחנו רואים שמקבלי ההחלטות התאהבו בטכנולוגיה ונראה כאילו שהם חושבים שזה הפתרון לכל הבעיות. לטעמי הם מאמינים בטכנולוגיה יותר מאשר בבני אדם – למשל בכוח של השב"כ יותר מאשר בחקירות אפידימיולוגיות"

את פרופ' בירנהק זה כמובן מזעזע. כמו א', גם כשהוא מתבקש לנחש כיצד ייראו חיינו לאחר תום תקופת החירום, הוא אומר שהוא מקווה מאוד שהאיכון הסלולרי של השב"כ ייעלם. אבל באותה נשימה הוא סבור שמדובר בתהליך שייקח זמן רב – "עד שהנגיף ממש ייעלם". בירנהק מוטרד מחזרת השימוש המשטרתי בנתוני מיקום לצורך אכיפה, ומשיתופי הפעולה עם גופים פרטיים שעד כה לא נראה שמתקיימים בצורה תקינה: עם מכרז, עם הגנת פרטיות טובה ועם שקיפות.

"יש לא מעט חברות פרטיות שיש להן מוצרים מהסוג הזה", הוא אומר. "הן רוצות להציע אותן או בתשלום או בהתנדבות, אבל אז כמובן שהן זוכות ביחסי ציבור מצוינים. הבעיה שלי היא שכאשר חברות פרטיות פוגשות מקבלי החלטות שנמצאים בלחץ, זה עשוי להביא לתוצאות לא טובות של קבלת החלטות מהירה מדי. המשמעות של שימוש בטכנולוגיות הפרטיות הללו היא שלא בדקנו בינתיים את הגנת הפרטיות שלהן, את אבטחת המידע ואת השימושים הנוספים שהן יעשו במידע.

"קח למשל, את ההצעה ליצור אפליקציה ייעודית שכל מי שירצה להיכנס לקניון יהיה צריך להתקין. המשמעות המעשית היא שלקניון תהיה רשימת של הלקוחות שבאים בשעריו ולא רק זה, אלא שהוא יידע בדיוק לאילו חנויות הם נכנסו וכמה זמן הם בילו בכל אחת מהן. זה מידע שהוא בעל ערך עצום לקניון. אם למשל, הוא יודע שבביקור הקודם שלי לקניון ביליתי בחנות קעקועים, הם יוכלו לשלוח לי הודעה בפעם הבאה שתתקיים בקניון 'תערוכת צילומי קעקועים מרהיבה' מכיוון שהם כבר יודעי שאמור להיות לי עניין בתחום. בעצם אינטרסים מסחריים יתפסו טרמפ על המידע הציבורי הזה".

אבל הדבר העיקרי שמטריד את בירנהק הוא "המסר האנטי דמוקרטי שלפיו הפתרון למשבר אזרחי נעשה בכלים ביטחוניים לא שקופים, שאינם נתונים לביקורת ציבורית. אני חושב שיש פה טעות עמוקה, כי זה מנחיל אצלנו תודעה לפיה 'רק מערכת הביטחון יכולה', וזה מנחיל אצלנו את התודעה שפרטיות נמצאת במקום נמוך יותר מאשר הביטחון או בריאות הציבור, בזמן שאני חושב שזה צריך להיות הפוך.

"הממשלה מבקשת מאיתנו המון – להישאר בבית, שלא נחבק את סבא וסבתא, שנעטה מסיכות ולא נחגוג חגים – כשמבקשים מאיתנו כל כך הרבה זה צריך לבוא מתוך מקום של הבנה של הנחיצות הזו ומתוך סולידריות חברתית. כאשר משתמשים בכלי מעקב לא שקופים שהרבה פעמים גם משרתים אינטרסים של חברות פרטיות, אני חושב שזה פוגע באמון שלנו במקבלי ההחלטות. הם מעבירים לנו מסר שהם לא סומכים עלינו וזה מטריד אותי מאוד ברמה הערכית".