הניוזלטר של שומרים

כל התחקירים, נתוני האמת והפרויקטים המיוחדים אצלכם במייל מדי שבוע. הירשמו עכשיו:

קיבלנו את הפרטים שלך, תודה!
אופס! משהו השתבש בזמן שליחת הטופס.

המסלול האפור: האם המדינה יכולה להתנות שירותים לאזרחים בביצוע בדיקת קורונה או בקבלת חיסון?

חופש התנועה אל אילת כבר הוגבל, יציאה מהארץ חייבת בבדיקת קורונה, מלונדון נחתו השבוע ישירות אל המלוניות, וכעת עולה השאלה האם המדינה יכולה לכפות על האזרחים להתחסן על מנת שהם יהיו רשאים לנהל חיי שגרה? האם מקומות העבודה יכולים לחייב את העובדים להיבדק - ומה לגבי התלמידים במערכת החינוך? שומרים עם הסוגיות הבוערות שמזמנת שנת 2021

בדיקת קורונה בתל אביב. צילום: ביא בר קלוש
בדיקת קורונה בתל אביב. צילום: ביא בר קלוש

חופש התנועה אל אילת כבר הוגבל, יציאה מהארץ חייבת בבדיקת קורונה, מלונדון נחתו השבוע ישירות אל המלוניות, וכעת עולה השאלה האם המדינה יכולה לכפות על האזרחים להתחסן על מנת שהם יהיו רשאים לנהל חיי שגרה? האם מקומות העבודה יכולים לחייב את העובדים להיבדק - ומה לגבי התלמידים במערכת החינוך? שומרים עם הסוגיות הבוערות שמזמנת שנת 2021

בדיקת קורונה בתל אביב. צילום: ביא בר קלוש

חופש התנועה אל אילת כבר הוגבל, יציאה מהארץ חייבת בבדיקת קורונה, מלונדון נחתו השבוע ישירות אל המלוניות, וכעת עולה השאלה האם המדינה יכולה לכפות על האזרחים להתחסן על מנת שהם יהיו רשאים לנהל חיי שגרה? האם מקומות העבודה יכולים לחייב את העובדים להיבדק - ומה לגבי התלמידים במערכת החינוך? שומרים עם הסוגיות הבוערות שמזמנת שנת 2021

דורון אביגד

בדיקת קורונה בתל אביב. צילום: ביא בר קלוש

23.12.2020

תקציר הכתבה

ב

בית ספר ידוע במרכז תל אביב, מוסד שחרט על דגלו מונחים כמו פתיחות, גמישות וקדמה, החלו לערוך לאחרונה פיילוט לבדיקות אנטיגן לזיהוי קורונה לתלמידי כיתות י"א-י"ב. בבדיקות, המתבצעות בהובלת היחידה למניעה ובקרת זיהומים של המרכז הרפואי שיבא-תל השומר, מוכנסים מטושים לאפיהם ולגרונותיהם של הנערים והנערות. בדיקות אנטיגן אמנם נחשבות פחות מדויקות מבדיקות ה-PCR השגורות, אבל הן נחשבות אמינות בזיהוי הנבדקים המדבקים ביותר. יתר על כך הן זולות ומהירות, עם תשובה תוך רבע שעה מה שיכול להפוך בית ספר לבועה מוגנת מפני הנגיף.

דווקא משום כך הופתעו לגלות באותו בית ספר, שבכיתה עם כ-30 תלמידי י"א רק תשעה הסכימו להיבדק - 30% בלבד. בבית ספר אחר בתל אביב, הפעם יסודי, האחוז צנח בחצי: מתוך כיתה של 30 תלמידים רק חמישה הסכימו להיבדק; הפעם במסגרת תוכנית "מגן חינוך" הממשלתית שמבצעת בדיקות PCR לקורונה לתלמידים ברחבי הארץ.

כששאלתי את אחת האימהות למה לא? הרי אין שום סיכון בבדיקה, היא ענתה בכנות כי "רוב האנשים לא יודו בזה, אבל אני באמת מעדיפה לא לדעת. כל עוד הילד שלי בריא לחלוטין, מה אני צריכה שכל המשפחה שלי תושבת? שיעשו לילד שלי שיימינג בכיתה כחולה קורונה? אם הוא מרגיש טוב ושמח, נשאיר את זה ככה".

לו השיחה הזאת, יחד עם נתוני ההיענות הנמוכים להיבדק, היו מתקיימים עם עם פרוץ המגיפה אי שם בפברואר-מארס 2020, אפשר אולי היה להתייחס לכך אחרת. אולם נוכח המחירים שנגבו מאז, עם למעלה מ-3,000 מתים מהמחלה בישראל (ו-1.7 מיליון ברחבי העולם), עם חברה מושבתת על סף סגר כללי שלישי במספר, כלכלה מרוסקת ורקמה אנושית מתפוררת והולכת, הדיון על המחיר של חזרה לנורמליות - עם בדיקות וחיסונים - אינו מסתיים בדלת אמותיה של כיתה זו או אחרת. מדובר בדיון החשוב ביותר שמזמנת שנת 2021.

כששאלתי את אחת האימהות למה לא אישרה לילד שלה להיבדק בבית הספר, היא ענתה בכנות כי "רוב האנשים לא יודו בזה, אבל אני באמת מעדיפה לא לדעת. כל עוד הילד שלי בריא לחלוטין, מה אני צריכה שכל המשפחה שלי תושבת? שיעשו לילד שלי שיימינג בכיתה כחולה קורונה? אם הוא מרגיש טוב ושמח, נשאיר את זה ככה".
הפגנת צוותי חינוך באפריל 2020, במחאה על פתיחת המערכת אחרי הסגר הראשון. (צילום: רויטרס)

האם מותר למדינה להתנות שירותים לאזרח בביצוע בדיקה או בקבלת חיסון? העיר אילת, למשל, כבר נקטה בצעד כזה, בכך שהתנתה כניסה בשעריה בבדיקת קורונה שלילית. מה יקרה אם גופים ומוסדות נוספים יפנו בכיוון דומה? מערכת החינוך? מקומות העבודה? בתי החולים? מקומות הבילוי או אפילו יציאה שגרתית אל המרחב הציבורי.

קחו למשל את סלובקיה, שהצליחה לבדוק כמעט 70% מכ-5.5 מיליון תושביה בסוף שבוע אחד. כשכל תושבי סלובקיה נקראו להיבדק, הממשלה הקפידה להגדיר את ההליך כצעד התנדבותי, אבל הורתה על בידוד עצמי למשך 10 ימים לכל מי שיסרב להיבדק או על קנס בסך 1,650 אירו על הימצאות במרחב הציבורי ללא אישור בדיקה.

פרופ' יחיאל בר אילן: "אנחנו לא מתייגים אנשים אם יש או אין להם איידס, או כל מיני מחלות מדבקות אחרות. כל שיח הזכויות שפיתחנו מבוסס על ההנחה שכל פרט אינו מסוכן לאחרים כל עוד הוא אינו פושע, אלא שפתאום נוצרה מציאות חדשה שבה אומרים לאדם: גם אם אתה צדיק תמים, אתה מסוכן"

פרופ' יחיאל בר אילן. צילום באדיבות המצולם

על אף שנקודת המוצא הנוכחית בישראל היא שלא ניתן להכריח מבחינה חוקית אדם בישראל להיבדק או להתחסן לקורונה, המציאות הרבה יותר מורכבת, כפי שמסביר פרופ' יחיאל בר אילן, מומחה ברפואה פנימית ופרופסור בתחום האתיקה, המשפט וההיסטוריה של הרפואה באוניברסיטת תל אביב.

"זכויות הפרט שלנו נקבעו על סמך ההנחה הבסיסית שהפרט לכשעצמו אינו מאיים על אנשים אחרים", הוא מסביר. "עם זאת, במגפות מדבקות הפרט כן מאיים על אחרים, ואין הסכמה או מסורת פוליטית ברורה מהן זכויותיו. בנסיבות של מגפה, תלוי אם החולה מדבק ומה הסבירות שהמגפה תמית אנשים".

איך קובעים?

"אין לנו במסורת הפוליטית, במחשבון הזכויות, מן פונקציה שאומרת מאיזו רמה של תחלואה או תמותה ארצית ניתן לדבר אל הפרט כמישהו שדומה לפצצה מתקתקת, למחבל. בתקנות בריאות העם, במסגרת תקנות לשעת חירום, מופיעות המילים 'עשוי' ו'עלול' שאין להן הגדרה חוקית, אבל ניתן להשתמש בהן כפי שמשתמשים בתקנות הביטחוניות לשעת חירום נגד האוכלוסייה הפלסטינית".

הפן המשפטי |

האם אפשר לחסן ילד בניגוד לרצון הוריו?

עד כמה המצב הנוכחי מורכב ומאתגר את המצב החוקי בישראל, מסביר עו"ד אבנר פינצ'וק, ראש תחום פרטיות ומידע באגודה לזכויות האזרח. "כנציג של האגודה לזכויות האזרח", הוא אומר, "ברור שאני רוצה לקדם ככל האפשר זכויות אדם, אבל אפילו אנחנו מבינים שזכויות אלו אינן מוחלטות ויכול להיות שיהיו פגיעות בהן שיהיו סבירות בנסיבות העניין. הרציונל שלנו הוא שכל פגיעה בזכויות האדם תהיה פרי של החלטה דמוקרטית. אם הממשלה רוצה להטיל עלינו הגבלות, יש הבדל בין החלטות של הממשלה או של שר בודד לבין החלטות של הכנסת, הגוף המחוקק. ככל שגובר פוטנציאל הפגיעה בזכויות אדם, יש דרישה חזקה יותר שדברים יעשו על פי חוק".

באירופה, קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל הבטיחה כי החיסון לא ייכפה על איש והדגישה כי מדובר בהחלטה אישית. גם נשיא צרפת, עמנואל מקרון, וראש ממשלת בריטניה, בוריס ג'ונסון, נוקטים עמדה דומה, על אף שעל פי סקרים שנערכו בנובמבר רק שליש מהצרפתים וכ-60% מהבריטים מעוניינים להתחסן
עמדת בדיקת קורונה בנתב"ג. צילום: רויטרס

בוא ניקח את זה לנושא הבוער שעל הפרק: האם ניתן יהיה להתנות כניסת תלמידים לבית הספר בהצגת בדיקת קורונה או בקבלת חיסון בהמשך (כרגע, חיסוני הקורונה אינם מאושרים לשימוש לילדים)?

"החיסון, שמצריך במקרה של תלמידים בבתי הספר גם את אישור הוריהם, הוא פעולה רפואית שמעוררת לפעמים התנגדות גדולה. לכן, אם יוצע להטיל סנקציות חמורות על הורים שלא יהיו מוכנים לחסן את ילדיהם, נתנגד לכך בכל תוקף. עם זאת, ייתכן שיהיה לנו פחות בסיס לטעון נגד החלטה הקובעת, למשל, שבחודשיים-שלושה הראשונים אחרי מבצע החיסון, במצב שבו חשוב מאוד ליצור מתחמים ללא סכנת הדבקה - המדינה לא תאפשר לתלמידים לא מחוסנים להגיע לבית הספר".

אז הם ייאלצו להפסיק ללמוד?

"לחלוטין לא. המדינה צריכה לאפשר להם להמשיך ללמוד במסלול אלטרנטיבי, לדוגמה בזום. גם אם נסכים שיש כאן אינטרס ציבורי כבד משקל כמו מגפה מדבקת, זה לא אומר שמותר להתעלם מכל הזכויות האחרות של אותם תלמידים. לשלול מהם לגמרי את הזכות ללמוד זו פגיעה לא מידתית, שחורגת ממה שנדרש להשיג את המטרה. צריך למצוא להם פתרון".

עו"ד אבנר פינצ'וק: "האם העובדה שמישהו רוצה ליצור אזור סגור שחשוב בעיקר לתיירות באילת, בחלק התחתון של העיר, צריכה להשפיע על כל העיר בכך שכל התושבים יחויבו לעבור בדיקה. אם התשובה היא שכן, המדינה חייבת לעגן את זה בחקיקה וגם להוכיח שיש כאן פגיעה מידתית"

עו"ד אבנר פינצ'וק. צילום: אסף פינצ'וק

"זו שאלה מורכבת מכיוון שמדובר בזכויות הילד, אבל ההחלטה אינה של הילד", מתייחס לנושא פרופ' בר אילן. "יש תקדימים של חיסון נגד דעת ההורים, אבל הם פחות רלוונטיים בהקשר של הקורונה, כי הילדים עצמם אינם בסיכון ומחסנים אותם בעיקר כדי שלא יעבירו את המחלה".

אז מה הבעיה?

"בבתי הספר אמור להתקיים איזון, כי לומדים שם גם תלמידים שחולים במחלות אחרות, שהינם פגיעים יותר מילדים אחרים לקורונה. כך שאם נניח לילדים שאינם מחוסנים או שמסרבים להיבדק, ללכת לבית הספר, ניצור סביבה לא בטוחה מבחינת התלמידים שיש להם פגיעה חיסונית. וזה, לדעתי, לא מקובל".

מה אפשר לעשות?

"אפשרות אחת היא לשלוח את ההורים, שלא מחסנים את ילדיהם, לחינוך ביתי. אפשרות אחרת לבוא ולומר שמאחר שחינוך הוא זכות יסוד של הילד ומאחר שאתם כהורים מונעים זאת - אולי נחסן את הילד נגד רצונכם. אין לי תשובה ברורה בעניין זה, אבל המסר הציבורי לכל מתנגדי החיסונים צריך להיות שאנחנו מכבדים את דעתכם, אבל הקונצנזוס הרחב בעולם הרפואי אומר שאם אתם באים לבית הספר לא מחוסנים, אתם יוצרים סביבה עוינת לפגיעים ביותר. ואנחנו ניתן עדיפות לאותם ילדים פגיעים".

ד"ר רותם ענבר: "האמון של האנשים בממשלה ובמערכת הבריאות נמצא כרגע בשפל חסר תקדים. יש לי שלושה ילדים במערכת החינוך, שניים מהם בחטיבת הביניים. לא הסכמתי שיבדקו פה ברמת השרון בתוכנית לדחיפת מטושים לאפיהם וגרונותיהם של ילדים בריאים"
ראש הממשלה נתניהו והשר לביטחון פנים אוחנה, במרכז השליטה המשטרתי לקורונה. צילום: רויטרס

ברוח זו של סולידריות ושל טובת הכלל, מתבטאת גם ד"ר תמי קרני, כירורגית ויו"ר הלשכה לאתיקה בהסתדרות הרפואית. "בתקופה של מגפה כל כך קשה", היא סבורה, "חלק מהערכים שלנו משתנים לכיוון של אחריות קבוצתית על חשבון האני והאחריות העצמית. זו שאלה דומה לזו שעולה בהקשר של אנשים עם התקפים אפילפטיים, שמסרבים לקחת תרופות - ונוצרת דילמה האם לשלול להם את רישיון הנהיגה. במקרים כאלה ובהחלט גם במחלות מדבקות, עולה החובה של החברה לשמור על עצמה מפני היחיד שמחליט לא לטפל בעצמו".

"ספציפית בעניין בתי הספר והגנים", אומרת ד"ר קרני, "נדמה שכבר ראינו גם בעבר הורים ישראלים שהשאירו את ילדיהם חולי החצבת או האדמת בבית כדי שלא ידביקו את חבריהם, שמי מהם עלול להינזק באופן קשה יותר מהמחלה. לעומתם, ראינו גם הורים אחרים שלא חשבו על ההיבט החברתי ושלחו את הילדים כי רצו ללכת לעבודה. אנחנו רואים גם כיום הורים שנותנים אקמול לילד עם חום, ושולחים אותו לגן. לדעתי, לאנשים שמנהלים גן או כיתה יש זכות להגיד שהם אחראים על כולם, לא רק כלפי ילד כזה או אחר - ולהחליט שילד חולה לא ייכנס".

הפן החברתי |

מה גורם לאנשים להתנגד לחיסון?

ד"ר דודי שטיינר, אימונולוג, חוקר בחברת טארגטג'ן וחבר עמותת מדעת - מדע ומידע למען בריאות המשפחה - רגיל להיאבק במגוון ההתנגדויות ופייק-ניוז שמייצרים לטענתו מתנגדי חיסונים עוד הרבה לפני שהייתה קורונה בעולם. אבל שום דבר לא הכין אותו למה שזימנה המגיפה. "הייתה לנו הרבה עבודה גם לפני הקורונה, אבל כשפרצה הקורונה נוצר נפח עבודה עצום בעמותה", הוא אומר. "בעיקרון יש כמה אוכלוסיות שמביעות התנגדות לבדיקות ולחיסונים, כל אחת מטעמיה - וזורעות פחד ופאניקה בציבור".

"הקבוצה הראשונה", הוא ממפה אותן, "היא הקונספירטיביים, הם מחפשים קונספירציה בכל דבר. הממשלה, חברות הפארמה, המדענים - כולם מנסים לרמות אותם. יש לי חבר טוב, שהוא ראש מועדון העולם השטוח בארץ. הוא כבר השקיע מכספו האישי עשרות אם לא מאות אלפי שקלים על הוכחות מגוחכות שהעולם שטוח. כל עוד זה בתחום המגוחך והביזאר - שיהנה, אבל ברפואה ובמגפה זה הרבה פחות מצחיק. מה גם שהרשתות החברתיות מחזקות אותם מאוד, את הקונספירטיביים.

"הקבוצה השנייה היא של אנשי רפואה, שאותה מייצג פרופ' יורם לס. מדובר באנשים שהיו בדרגות גבוהות ובמקומות חשובים וכיום הם כבר לא בקדמת הבמה, אז הם נעלבים או מחפשים תשומת לב. אחרי שמתחברים אל כל אחד מהנעלבים האלה עדות מעריצים, קשה לעצור את זה.

"הקבוצה השלישית היא של סמי אנשי מקצוע, רופאים לשעבר ומטפלים אלטרנטיביים מסוגים שונים. הם מנסים להציג עצמם כמבינים בבריאות, אבל למעשה מוכרים כל מיני טיפולים, תוספי מזון וקורסים. כחלק מהאסטרטגיה השיווקית שלהם, הם אומרים שלא צריך חיסונים ועדיף לקחת דברים טבעיים. זו גם כמובן שטות. לכל הקבוצות האלו יש גלי משנה ואזורים גיאוגרפיים משלהם, שלא מתחסנים.

ד"ר דודי שטיינר: "יש לי חבר טוב, שהוא ראש מועדון העולם השטוח בארץ. הוא כבר השקיע מכספו על הוכחות מגוחכות שהעולם שטוח. כל עוד זה בתחום המגוחך והביזאר - שיהנה, אבל ברפואה ובמגפה זה הרבה פחות מצחיק. מה גם שהרשתות החברתיות מחזקות אותם מאוד, את הקונספירטיביים"

ד"ר דודי שטיינר. צילום באדיבות המצולם

"למרבה הצער, מתחילת המשבר נוספה קבוצת לחץ נוספת, מאוד גדולה, שאותה אני דווקא יכול להבין. מדובר באנשים שמטה לחמם נשבר, במיוחד בתחומי התרבות והנופש. קל מאוד לתפוס אותם ולהפוך אותם למתנגדים אקטיביים, כי הם באמת מרגישים שהממשלה לא דואגת להם. למה הם מתנגדים לבדיקות, שלא יכולות לעשות שום נזק? כי ברגע שאנשים מגיעים טעונים, אז הם כבר מתנגדים לכל דבר".

ואולי לבדוק ילדים בריאים לפני שמתחיל יום הלימודים זה מוגזם?

"אין אפשרות לגלות תחלואה סמויה, א-סימפטומטית, בלי בדיקות. גם בבתי הספר, בדרך כלל מוצאים איזה מורה חולה ואומרים שהוא הדביק את כל התלמידים, אבל כמעט תמיד ההיפך הוא הנכון. התלמידים הדביקו את המורה והוא, בגלל היותו מבוגר יותר, פיתח סימפטומים".  

כנראה שמספר המתנגדים רחוק מלהיות שולי. הנה למשל, כפי שנאמר בתחילת הכתבה, רק חמישה מתוך 30 תלמידים בכיתת בית ספר יסודי מוכנים היו להיבדק. זה סביר בעיניך?

"לא בסדר שזה שיעור הנבדקים, זה לא אמור להיות ככה, אבל אפשר להתייחס למי שכן נבדקו כאל קנריות במכרה, שמראות מה המצב בקבוצה כולה. ככלל, הטענה שחולים צעירים לא נפגעים אינה נכונה, יש השפעות ארוכות טווח והנזק של המחלה עולה עשרות מונים על כל נזק שעלול להיגרם מהבדיקה, אם בכלל. מה כבר יכול לקרות? שמעתי אולי על מקרה אחד שנשבר מטוש בתוך נחיר של נבדק. נו באמת".

הפן המידתי |

האם מעסיקים יכולים לחייב עובדים להיבדק?

מהמטוש אל המטוס: מה בנוגע לזכות אדם בסיסית אחרת - זכות התנועה? הבהלה ממוטציית הקורונה המסתורית שהתגלתה בבריטניה הובילה את הנוחתים ממנה בישראל השבוע ישירות אל הבידוד במלוניות, או על המטוס בחזרה ללונדון - ולא עזרו התלונות. האם מותר למדינה להתנות כניסה או מעבר בנתב"ג או בעיר מסוימת, כמו אילת, בבדיקה או בקבלת חיסון?

עו"ד פינצ'וק מהאגודה לזכויות האזרח מסויג. "בדיקה רפואית וטיפול רפואי הן שתי פעולות הנוגעות בליבה של זכויות האדם, באוטונומיה שלנו על הגוף והפרטיות שלנו, בהחלטות מה יקרה איתנו", הוא אומר. "עוד לפני שמדברים על זכויות אדם יש את חוק זכויות החולה, שלפיו אי אפשר לכפות על אדם טיפול או בדיקה רפואיים. גם כאן צריכות להיות נסיבות מאוד מיוחדות שבהן אפשר להצדיק פגיעה כזו.

"קח למשל את הסיפור של אילת: עולה השאלה האם העובדה, למשל, שמישהו רוצה ליצור אזור סגור שחשוב בעיקר לתיירות באילת, בחלק התחתון של העיר, צריכה להשפיע על כל העיר בכך שכל התושבים יחויבו לעבור בדיקה. אם התשובה היא שכן, המדינה חייבת לעגן את זה בחקיקה וגם להוכיח שיש כאן פגיעה מידתית, שבאה להשיג מטרה מסוימת. המקרה באילת הוא מקרה בעייתי משום שיש כאן מכלול של דברים ונראה שאפשר לנסות קודם לצמצם את התפשטות המחלה באמצעים אחרים, שאינם כרוכים בכפיית בדיקות רפואיות על אזרחים".

ד"ר תמי קרני: "שאלה דומה עולה בהקשר של אנשים עם התקפים אפילפטיים, שמסרבים לקחת תרופות - ונוצרת דילמה האם לשלול להם את רישיון הנהיגה. במקרים כאלה ובהחלט גם במחלות מדבקות, עולה החובה של החברה לשמור על עצמה מפני היחיד שמחליט לא לטפל בעצמו"

ד"ר תמי קרני. צילום באדיבות המצולמת

מה עמדתך בנוגע להתניית בדיקות בקבלת שירותים מהמדינה?

"זה בהחלט צעד בעייתי. נקודת ההנחה הבסיסית היא שלמדינה יש כוח אדיר מול האזרחים. ההחלטה הדמוקרטית של האזרחים להפקיד בידי המדינה סמכויות מרחיקות לכת מותנית בפיקוח ציבורי, בחובת שקיפות. השלטון צריך כל הזמן להסביר מדוע החליט להשתמש כך ולא אחרת באותן סמכויות מרחיקות לכת. הרי השלטון יכול להחליט לכלוא אותך ולמשטרה יש מונופול על אלימות. כל דבר כזה חייב לעבור ביקורת ציבורית ולעמוד במבחנים משפטיים, כדי להגן על זכויות האדם.

"במקרה של חזרה לארץ, ניתן להכניס אזרחים לתקופת בידוד, אבל גם במקרה זה המדינה פועלת על סמך חקיקה דחופה ומיוחדת שעברה בכנסת. אנחנו לא שוללים בכל המקרים התניה של ביצוע בדיקה רפואית כתנאי לקבלת שירות מסוים, אבל זה חייב להיות מוצדק במניעת התפשטות המגפה ותוך הבנה שאין בנמצא אמצעים פוגעניים פחות".

עו"ד רחל ארידור הרשיקוביץ, חוקרת במכון הישראלי לדמוקרטיה המתמחה בסוגיות של פרטיות, לוקחת את הדיון צעד אחד רחוק יותר, אל עבר חובת בדיקות קורונה במקומות העבודה. "ברור שבבדיקות כאלו יש חדירה לפרטיות של העובד ואז נשאלת השאלה אם הוא הסכים או לא הסכים", היא אומרת. "אם הוא לא הסכים, לכאורה לא יכולים לבצע לו את הבדיקה. אם הוא הסכים, צריך לבדוק אם דרישת ההסכמה עומדת בדרישות ההסכמה הנחוצות במקומות העבודה.

"בכל מקרה, בין אם הסכים ובין אם לא, יכול להיות שלמעסיק תהיה טענה שהוא מחויב לפי חוק לדאוג לבריאות העובדים במקום העבודה. בארצות הברית, לדוגמה, יש הסכמה ברורה שמעסיקים מחויבים לדאוג לבריאות העובדים ולכן יכולים לחייב אותם להתקין אפליקציית מעקב וניטור. בישראל עדיין לא היה דיון מעמיק בסוגייה הזו".

הפן המוסרי |

האם על החזקים לסבול למען החלשים - ומי בעצם הם החלשים?

בין אם המדינה תבחר בסופו של דבר לכפות בדיקות, להתנות מתן שירותים בהתחסנות או לשמור בקנאות על זכויות האדם של כל אזרחיה, ההתנגדות לבדיקות ולחיסונים מעידה יותר מכל על השבר העמוק באמון הציבור בממשלה ובמוסדות המדינה המנהלים את המשבר בשנה האחרונה.  

ד"ר רותם ענבר, רופאה מומחית בגניקולוגיה ומיילדות שעובדת בבית חולים גדול במרכז הארץ ובקהילה, פועלת במסגרת תנועת "מודל ההיגיון הבריא", שמטיפה לשמור על אוכלוסיות בסיכון לצד חזרה מהירה לשגרה רגילה לכל השאר. במודל תומכים לא מעט אנשי רפואה ואקדמיה, בהם פרופ' אריאל מוניץ, ראש מעבדת הקורונה באוניברסיטת ת"א, ופרופ' אודי קמרון, ראש החוג למיקרוביולוגיה ואימונולוגיה קלינית, גם הוא מאוניברסיטת ת"א.

"האמון של האנשים בממשלה ובמערכת הבריאות נמצא כרגע בשפל חסר תקדים", אומרת ד"ר ענבר, ששמה מופיע בין 111 רופאים החתומים על מכתב חריף שפורסם השבוע נגד צעדים דוגמת בדיקות בכפייה, ומדיניות הסגר של המדינה. "אפילו אני כרופאה מסתכלת על איך משרד הבריאות מתנהל ומשפשפת עיניים לפחות שלוש פעמים ביום. יש לי שלושה ילדים במערכת החינוך, שניים מהם בחטיבת הביניים. לא הסכמתי שיבדקו פה ברמת השרון בתוכנית לדחיפת מטושים לאפיהם וגרונותיהם של ילדים בריאים. אני לא מאמינה בבדיקות כאלו לאוכלוסייה בריאה, הרפואה מעולם לא התנהלה כך. אני ממש מרגישה שהמציאו את הרפואה מחדש".

אבל איך אפשר לדעת מי בריא ומי חולה? בדיוק בשביל זה בודקים.

"בן-אדם שיש לו וירוס נשימתי אמור להרגיש לא טוב. מתי שמעת מישהו אומר 'זה חולה א-סימפטומטי בשפעת'. אני לא מתנגדת לבדיקות, אבל הן צריכות להתבצע בהקשר קליני. אם הילד שלי היה מרגיש לא טוב, הוא היה יושב בבית ובהחלט הייתי שוקלת לבדוק אותו. אסור לנו ליצור מגפת בדיקות, שעל סמך התוצאות שלה קובעים תחלואה, סוגרים משאבים וכולאים אנשים בבתים".

עו"ד רחל ארידור הרשיקוביץ: "בין אם העובד הסכים ובין אם לא, יכול להיות שלמעסיק תהיה טענה שהוא מחויב לפי חוק לדאוג לבריאות העובדים במקום העבודה. בארצות הברית, לדוגמה, יש הסכמה ברורה שמעסיקים מחויבים לדאוג לבריאות העובדים, בישראל עדיין לא היה דיון מעמיק בסוגייה הזו"

עו"ד רחל ארידור הרשיקוביץ. צילום באדיבות המצולמת

סוגיית האמון היא מהותית, גם בעיניו של פרופ' בר אילן. "כל המגבלות הקשורות בקורונה חייבות להיות ענייניות", הוא מדגיש. "ברגע שסוגרים שדה תעופה בטיעונים של סולידריות או שברגע שמשאירים בתי כנסת פתוחים ולא מסעדות או ההיפך, אנחנו חורגים מבריאות הציבור וראוי להימנע מכך. אחרת פוגעים באמון הציבור ויוצרים טשטוש בין מה שהכרחי ומה שלא.

"עם זאת", הוא ממשיך, "בבריאות, וחייבים לומר את זה לציבור, אין צדק. לאחד יש סוכרת ואסור לו מאכלים מסוימים והשני אין לו כלום ומותר לו הכל. אין מה לעשות. ברגע שאנחנו מכירים במצב הזה, כל מי שאין לו דרכון ירוק הוא לכאורה אדם בעל מוגבלות. לפתע נוצר מצב שלא דנו בו לעומק עד היום, שבו אדם בריא הוא בעל מוגבלות רק בגלל שאין לו נוגדני קורונה. לחברה יש מחויבות לדאוג גם לו וליצור, לדוגמה, מסלולים חלופיים לטובת האנשים שלא יוכלו אולי להיכנס למשרדי ממשלה".

יש כאן גם עניין של תיוג אזרחים.

"נכון. צריך לזכור שהדרכונים הירוקים הם סוג של תיוג בעייתי מבחינת כבוד האדם. אנחנו לא מתייגים אנשים אם יש או אין להם איידס, או כל מיני מחלות מדבקות אחרות. כל שיח הזכויות שפיתחנו מבוסס על ההנחה שכל פרט אינו מסוכן לאחרים כל עוד הוא אינו פושע, אלא שפתאום נוצרה מציאות חדשה שבה אומרים לאדם: גם אם אתה צדיק תמים, אתה מסוכן לאחרים בעצם זה שאתה חי, שאתה נוסע לאילת או נכנס לקניון. אנחנו מגדירים סביבת קיום אנושית חסרת תקדים ואין לנו תשובות מוכנות לנושא מאוד מורכב ורגיש, שאין כל כך מודעות להשלכות שלו.

פרופ' בר אילן: "כל המגבלות הקשורות בקורונה חייבות להיות ענייניות. ברגע שסוגרים שדה תעופה בטיעונים של סולידריות או שברגע שמשאירים בתי כנסת פתוחים ולא מסעדות או ההיפך, אנחנו חורגים מבריאות הציבור וראוי להימנע מכך. אחרת פוגעים באמון הציבור ויוצרים טשטוש בין מה שהכרחי ומה שלא"
ראש הממשלה נתניהו אחרי שחוסן במוצ"ש ה-19 בדצמבר. צילום: רויטרס

"לפי התקדימים ההיסטוריים, אם מדובר על מגפה קשה ומקרי חירום, אז זה כמו מלחמה ויש פתיחות רבה למגבלות על חירויות הפרט. בקורונה אנחנו במין משבר ביניים עם תמותה, כמו במלחמת יום הכיפורים, אבל לאורך חודשים ארוכים. יש אנשים שיאמרו: החירויות שלנו חשובות, גם אם התמותה מזנקת. ויש אחרים שיאמרו: אנחנו צריכים להתגייס לטובת הפגיעים שבינינו. אין פה תשובה שהחברה הכינה לעצמה".

"אישית", מסכם פרפ' בר אילן, "אני חושב שצריך להתאמץ מאוד למען הפגיעים. החזקים צריכים לתת ולסבול למען החלשים, אבל זו רק הדעה שלי ולא חוק מחייב. מה גם שבמקרים רבים קשה לדעת מי חזק ומי חלש".

בין בייג'ין לדובאי ומה קורה בעולם? | במדינות המערב אין חובת חיסון. בינתיים

אף כי ארגון הבריאות העולמי הצהיר כי מתן חיסונים בדרך של שכנוע והצגת היתרונות לטיפול במגפה, עדיף מבחינתו בהרבה על הנהגת מדיניות של חובת התחסנות, ההחלטה כיצד לנהוג נתונה כמובן בידי כל מדינה ומדינה.

בארה"ב, למשל, הנשיא הנבחר ג'ו ביידן הבהיר כי הוא מתנגד לחובת חיסון, ובכל מקרה נראה שכוחו של הממשל הפדרלי לחייב חיסונים מוגבל למדי. למדינות השונות בארה"ב, לעומת זאת, יש סמכויות לקבוע קנסות או אפילו מניעת שירותים לאזרחים שיסרבו להתחסן נגד קורונה. במדינת ניו יורק, למשל, הוגשה בתחילת דצמבר הצעת חוק לחייב את כל האזרחים להתחסן, כל עוד אין מגבלות רפואיות או אחרות שמונעות מהם את זה. חובת החיסון אמורה להיכנס לתוקף אם יתברר שאחוזי המתחסנים במדינת ניו יורק נמוכים מכדי להשיג את חיסון העדר המיוחל.

באירופה, קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל הבטיחה כי החיסון לא ייכפה על איש והדגישה כי מדובר בהחלטה אישית. גם נשיא צרפת, עמנואל מקרון, וראש ממשלת בריטניה, בוריס ג'ונסון, נוקטים עמדה דומה, על אף שעל פי סקרים שנערכו בנובמבר רק שליש מהצרפתים וכ-60% מהבריטים מעוניינים להתחסן. כדי שהחיסון יהיה אפקטיבי יידרשו אחוזים גבוהים הרבה יותר.

זו גם הבעיה בספרד, גם שם כ-40% מעדיפים לא לקבל חיסונים בכלל, אלא שבספרד, בניגוד למדינות אחרות באירופה, קיימת פסקה בחוק בריאות הציבור שמאפשרת כפיית חיסון, אם רשויות הבריאות יחליטו שסכנות המגפה מצדיקות זאת. אשר לאיטליה, המדינה שהכי מזוהה עם גל התחלואה הקשה - שם טרם החליטו האם לחייב את האזרחים להתחסן. "אין צו המחייב חובת חיסון, אבל אנחנו ממליצים על כך", אמר ראש הממשלה ג'וזפה קונטה.

בברזיל, מושל סאו פאולו ז'או דוריה תומך בחובת חיסון לקורונה, בעוד שנשיא המדינה ז'איר בולסונארו תומך בהשארת הבחירה לאזרחים. ההכרעה בעניין תגלגל ככל הנראה לפתחו של בית המשפט העליון הברזילאי.

בסין להבדיל, כבר חוסנו מאות אלפי אנשים, כולם בחיסונים מתוצרת חברות סיניות שלא עברו את כל שלבי הניסוי המקובלים, ונמצאים כיום בשלב השלישי בניסויים בבני אדם. ככל הידוע חוסנו עובדי החברות המפתחות את החיסונים, כמו גם חיילים ועובדים היוצאים לעבוד בחו"ל. סין כמובן שאינה מנדבת מידע בנוגע לשאלה האם החיסון נכפה על המתחסנים.

באיחוד האמירויות, יקירת הישראלים החדשה, התחילו לחסן תושבים בחיסון מתוצרת חברת התרופות סינופארם הסינית, שנמצא בעיצומו של שלב 3 בניסוי. באיחוד עדיין לא התקבלה החלטה רשמית על מדיניות החיסונים, אבל אפשר לנחש שיופעל שם לחץ לא מתון במיוחד על התושבים, על אחת כמה וכמה על מיליוני העובדים הזרים המתפרנסים בנסיכויות, לעשות את הדבר הנכון בעיני השלטונות.