הניוזלטר של שומרים

כל התחקירים, נתוני האמת והפרויקטים המיוחדים אצלכם במייל מדי שבוע. הירשמו עכשיו:

קיבלנו את הפרטים שלך, תודה!
אופס! משהו השתבש בזמן שליחת הטופס.

מדינת האין משטרה והפשיעה המשתוללת במגזר הערבי: "גם בבית אנחנו לא מוגנים, קליעים יכולים לעבור דרך הבית וגם זה כבר קרה"

26 מקרי רצח מתחילת השנה. 23 ראשי רשויות מאוימים. 400 אלף כלי נשק לא חוקיים. ושיעור בלתי נתפס של 82% מהרציחות בישראל, שבהם נעשה שימוש בנשק. אחרי שנים של הפקרות המגזר הערבי מגיע לנקודת רתיחה. מתי נעלמה המשטרה מהשטח, איך זה קשור לארגוני הפשע היהודים, לאן נעלמו תקציבי הענק שהובטחו, האם הרשויות המקומיות הן הפתרון או חלק מהבעיה, והאם מתעוררת מחאת אימהות שתוביל שינוי? פרק רביעי ומדמם בסדרת הכתבות המיוחדת של שומרים, בעקבות שטחי ההפקר הבלתי משוטרים של מדינת ישראל

אב ובנו בבאקה אל-גרבייה. צילום אילוסטרציה: ביא בר קלוש
אב ובנו בבאקה אל-גרבייה. צילום אילוסטרציה: ביא בר קלוש

26 מקרי רצח מתחילת השנה. 23 ראשי רשויות מאוימים. 400 אלף כלי נשק לא חוקיים. ושיעור בלתי נתפס של 82% מהרציחות בישראל, שבהם נעשה שימוש בנשק. אחרי שנים של הפקרות המגזר הערבי מגיע לנקודת רתיחה. מתי נעלמה המשטרה מהשטח, איך זה קשור לארגוני הפשע היהודים, לאן נעלמו תקציבי הענק שהובטחו, האם הרשויות המקומיות הן הפתרון או חלק מהבעיה, והאם מתעוררת מחאת אימהות שתוביל שינוי? פרק רביעי ומדמם בסדרת הכתבות המיוחדת של שומרים, בעקבות שטחי ההפקר הבלתי משוטרים של מדינת ישראל

אב ובנו בבאקה אל-גרבייה. צילום אילוסטרציה: ביא בר קלוש

26 מקרי רצח מתחילת השנה. 23 ראשי רשויות מאוימים. 400 אלף כלי נשק לא חוקיים. ושיעור בלתי נתפס של 82% מהרציחות בישראל, שבהם נעשה שימוש בנשק. אחרי שנים של הפקרות המגזר הערבי מגיע לנקודת רתיחה. מתי נעלמה המשטרה מהשטח, איך זה קשור לארגוני הפשע היהודים, לאן נעלמו תקציבי הענק שהובטחו, האם הרשויות המקומיות הן הפתרון או חלק מהבעיה, והאם מתעוררת מחאת אימהות שתוביל שינוי? פרק רביעי ומדמם בסדרת הכתבות המיוחדת של שומרים, בעקבות שטחי ההפקר הבלתי משוטרים של מדינת ישראל

רוני זינגר

אב ובנו בבאקה אל-גרבייה. צילום אילוסטרציה: ביא בר קלוש

11.3.2021

תקציר הכתבה

כ

מעט שלוש שנים חלפו מאז נרצחה סמר חטיב. היא הייתה בת 32, אם לשלושה וסטודנטית עם שאיפות לעבוד כמתורגמנית לשפת הסימנים. את הסימנים לכך שחייה בסכנה אי אפשר היה לפספס; זמן קצר קודם לאותו לילה טרגי במאי 2018 התגלה מטען נפץ רב עוצמה מתחת למכוניתה. היא מיעטה לצאת מהבית בשל החשש, עמדה בקשר עם המשטרה, אבל באותו הלילה יצאה בכל זאת לבלות עם חברתה הקרובה. למתנקשים שעקבו אחריה זה הספיק. בעת שהשתיים עצרו בצומת ליד ראשון לציון, נצמדה חוליית החיסול למכונית שבה נסעו, וירתה כדורים רבים מטווח אפס. חטיב מתה במקום, חברתה נפצעה קשה וכיום היא משותקת.

לפני כמה שבועות, בסוף פברואר, ניתן גזר הדין של אנשי החולייה במסגרת עסקת טיעון עם המדינה: עבירות הרצח הופחתו בסיוע לרצח, ומאסרי העולם הפוטנציאלים הפכו לעשר שנות מאסר. כשבנה הצעיר של חטיב, אחד משלושה יתומים שהשאירה, יהיה בן 20, האנשים שחיסלו את אימו כבר יהיו חופשיים.

חטיב הייתה אחת מ-16 נשים ערביות שנרצחו באותה השנה ומספר זהה של נשים ערביות נרצחו גם ב-2020. הסיבה למותה, כך על פי כתב האישום, הוא חוסר רצונו של בן זוגה לשעבר, עבריין שמתגורר בכלל בקולומביה, לאפשר לה לחיות בלעדיו. ובמילים אחרות, "רצח על כבוד המשפחה", אשר מסווג במשך שנים על ידי המשטרה, התקשורת והחברה הישראלית כולה כסוג של אקס טריטוריה וגזרת גורל שעל כולם לקבל בהכנעה. שוב ושוב מיוחס המניע למנטליות ולתרבות הערבית, כאילו יש בכך הצדקה לפשע נתעב.

ההפקרות יצרה חבית נפץ שכעת מתפוצצת בפשיעה חסרת רסן: 113 נרצחים בחברה הערבית ב-2020, מתחילת שנת 2021 כבר נרשמו 26 מקרי רצח, חלקם עוברי אורח, 3 מהם מתחת לגיל 20. על פי ההערכות כ-400 אלף כלי נשק לא חוקיים מסתובבים במגזר הערבי ואין לילה בלי שורה של מקרי ירי ואירועי אלימות שנרשמת במחשבי המשטרה

הפגנת הענק באום אל פאחם נגד הפשיעה בחברה הערבית. צילום: רויטרס

עוד נגיע אל סוגיית "המנטליות" בהמשך, אבל עוד קודם, מי שמכיר את תמונת הפשיעה בחברה הערבית בישראל ומכיר גם את העומדים מאחורי אותם מקרי רצח של נשים, יודע שכמעט תמיד הרוצחים – אלה שנתפסו ואלה שלא – הם גורמים עברייניים שחיים את הפשע בכל היבט בחייהם. "אתם לא מבינים", ניסתה להסביר לי כבר לפני כעשור, תושבת לוד המכירה את הנושא מקרוב. "אלה עבריינים בארגוני פשע שמתעסקים עם נשק וסמים. ההתנהגות היומיומית שלהם היא של פושעים והם גם, אבל לא רק, מאיימים ורוצחים נשים. עד שהמשטרה לא תתעורר ותבין שהרוצחים האלה הם הרבה יותר מגברים שנוקמים על כבוד משפחה, זה לא יטופל".

זה לא טופל, ואכן בשנים האחרונות לא רק נשים נמצאות בקו האש. הפשיעה במגזר הערבי בישראל משתוללת כפי שלא השתוללה מעולם. אותם גרעינים של ארגוני פשיעה מקומיים שפעלו במשך שנים ביישובים ערביים, פיתחו בשנים האחרונות רשתות חוצות מדינה של גברים צעירים ואלימים, המוצאים בחיק הפשיעה כסף ושייכות.

מנתונים שנאספו בקיץ האחרון עולה כי ב-82% מעבירות הרצח בישראל שבהן נעשה שימוש בנשק החשודים הם בני המגזר הערבי; ב-56% מתיקי ניסיון רצח החשודים הם מהמגזר הערבי; 44% מהשפוטים בכלא למאסר הם בני המגזר הערבי, ומקרב החשודים במעצרים שבוצעו ב-2019, 61% היו מהמגזר הערבי

סמר חטיב שנרצחה לפני כשלוש שנים בירי אל מכוניתה

ההשתוללות הזו, שכבר לא פוגעת רק בנשים השקופות לממסד כמו סמר חטיב המנוחה, הביאה יותר מ-12 אלף תושבים ערבים להפגין בסוף השבוע האחרון באום אל פחם. ערב מערכת הבחירות לכנסת ה-24, וכשברקע פיצולה של רע"ם בראשות מנסור עבאס, מהרשימה המשותפת בראשותם של איימן עודה ואחמד טיבי, היא גם הפכה לנושא המהותי ביותר בפוליטיקה הפנים ערבית.

מורכבות הסוגיה הזאת, שבוערת מן השטח, מקבלת ביטוי גם בהפגנות: מצד אחד מחאה נגד האלימות במגזר הערבי וקריאה לממשלת ישראל ולמשטרת ישראל בפרט לנקוט יוזמה ויד חזקה בתוך הקהילה. מצד שני, מחאה גם נגד אלימות משטרתית כלפי המפגינים עצמם, כפי שקרה בשבוע שעבר ופעמים רבות בעבר, כאשר הזהות הפלסטינית והסוגיה הלאומית הטעונה תופסות מקום, ודגלי פלסטין מונפים בהתרסה. "אנחנו רוצים יותר משטרה אצלנו, אבל כשהם פותחים תחנות משטרה בתוך היישובים הם עושים שיטור יתר כלפינו, וכשהם מחוץ ליישובים יש שיטור חסר. אנחנו בעיקר רוצים את מה שמגיע לנו כאזרחים", אומרת לשומרים עולא נג'מי-יוסף, מנהלת מיזם קהילות בטוחות בארגון החברה היהודי-ערבי יוזמות אברהם, ותושבת העיר נצרת.

"נמאס לנו", היא מותשת, "אנחנו הולכים לישון בלילה עם יריות וקמים בבוקר עם שורה של אירועים אלימים. אני כאמא מנסה לשמור על הבן שלי ובתקופות שידוע על סכסוך בשכונה אנחנו לא נותנים לו לצאת. אבל גם בבית אנחנו לא מוגנים, קליעים יכולים לעבור דרך הבית וגם זה כבר קרה. תדמייני אם דבר כזה היה מתרחש בחברה היהודית, הרי כל המדינה קמה על הרגליים".

"הצעירים שלנו חסרי מעש", אומר עו"ד אמל עוראבי חוסין, מתכנן ערים ופעיל בעמותת סיכוי, המקדמת שוויון ושותפות בין ערבים ליהודים. "40% מהצעירים הערבי בגלאי 18 עד 24 לא לומדים ולא עובדים. אין נגישות למוסדות השכלה גבוהה, אין תעשייה, אין תעסוקה והאופציות היחידות שלהם הן בניין או חקלאות. אבל הם רואים באינסטגרם, איך היהודי הצעיר חי וגם הם רוצים אוטו יפה, בגדים יפים וחו"ל. כשאין עבודה מתגלמת בסביבה, ההזדמנות התעסוקתית הכי טובה זה ארגון פשע שנותן מזומן, משמעות ומשמעת".

20% מהאוכלוסייה, מחצית מעולם הפשע

זהו הפרק הרביעי בסדרת התחקירים של שומרים בעקבות שטחי ההפקר הבלתי משוטרים במדינת ישראל; אחרי הכאוס המתחולל ביהודה ושומרון, האוטונומיה של החברה החרדית והחידלון המוחלט בשיטור בנגב ובדרום. למעשה, לולא אירועים אקטואליים ומצערים, דוגמת מות הצעיר אהוביה סנדק במרדף משטרתי בהרי בנימין, או הפורקן המתריס שבו נהגו רבים בחברה החרדית בכל הקשור להגבלות הקורונה, אפשר שזה היה הפרק הראשון בסדרה.

מדינת ישראל הדירה את רגליה מהחברה הערבית כמעט מאז ומתמיד. לאורך רוב שנות קיומה של המדינה ניתן היה לספור על כף יד את מספר תחנות המשטרה במגזר הערבי, כאשר ניידות מסתובבות ברחובות הכפרים והיישובים הם מחזה נדיר. ההפקרות יצרה חבית נפץ שכעת מתפוצצת בפשיעה חסרת רסן: 113 נרצחים במגזר הערבי ב-2020, 26 מקרי רצח מתחילת שנת 2021, לרבות נער בן 15 שנורה למוות השבוע בג'לג'וליה. חברו בן ה-12 שהיה עימו בעת הירי נלחם על חייו במצב אנוש.

"בכל ישיבה, כל מפקד נדרש לומר מה הוא עשה עד כה באכיפה בתחום", אומר ניצב ג'מאל חכרוש. "גם במלחמה בארגוני פשיעה בחברה הערבית יש לנו עשייה מאוד יפה, שאני לא יכול לדבר עליה, וגם צריך לזכור שאת ארגוני הפשיעה היהודיים לקחו תשע שנים להוריד. צריך סבלנות"

על פי ההערכות כ-400 אלף כלי נשק לא חוקיים מסתובבים במגזר הערבי ואין לילה בלי שורה של מקרי ירי ואירועי אלימות שנרשמים במחשבי המשטרה. מנתונים שנאספו בקיץ האחרון ואשר פורסמו בדוח בנושא הפשיעה בחברה הערבית שחיבר מרכז המחקר והמידע של הכנסת, עלו בין היתר הנתונים הבאים: ב-82% מעבירות הרצח בישראל שבהן נעשה שימוש בנשק, החשודים הם מהמגזר הערבי; ב-56% מתיקי ניסיון רצח החשודים הם מהמגזר הערבי; 44% מהאסירים השפוטים למאסר הם בני המגזר הערבי, ומקרב החשודים במעצרים שבוצעו ב-2019, 61% היו ערבים. כאשר מביאים בחשבון שהערבים הם כ-20% מכלל האוכלוסיה בישראל ברור עד כמה עצומים הפערים.

לא מעט מהמרואיינים הערבים לכתבה התרעמו כאשר נשאלו על הטענה החוזרת בציבוריות הישראלית בדבר מנטליות של שימוש בנשק. קצין המשטרה לשעבר ניצב ברונו שטיין, אשר פיקד על מחוז המרכז, שכולל בין היתר את היישובים טייבה, טירה, כפר קאסם וג'לג'וליה ניסח את הטענה הזאת בראיון לכתבה הנוכחית. "אי אפשר להתכחש לכך שיש תרבות ומנטליות סביב כלי הנשק", הוא אומר. "הירי מסמל גם שמחה בחתונות, אבל גם משמש לחיסול חשבונות. לנשק יש משקל מאוד משמעותי בחברה הערבית".

"נמאס לנו", אומרת עולא נג'מי-יוסף. "אנחנו הולכים לישון בלילה עם יריות וקמים בבוקר עם שורה של אירועים אלימים. אני כאמא מנסה לשמור על הבן שלי ובתקופות שידוע על סכסוך בשכונה אנחנו לא נותנים לו לצאת. תדמייני אם דבר כזה היה מתרחש בחברה היהודית, הרי כל המדינה קמה על הרגליים"

עולא נג'מי-יוסף. צילום: יוזמות אברהם

"אני לא אוהב לדבר על חמולות ולא על תופעות תרבותיות של אלימות ערבית", עונה עו"ד עוראבי חוסין. "בדרך זו המשטרה מקלה על עצמה בשיטור חסר. אם יש קטטה מתחת לבית שלי ואתקשר למשטרה יגידו לי, בסדר אנחנו יודעים. זה קרה לי ביישוב שבו אני מתגורר, דיר חנא. המוקדנית אמרה לי 'אל תלמד אותי איך לעבוד', ולא שלחה שוטרים. אם זה היה קורה בהררית, היישוב היהודי הקרוב אליי, תוך רגע היו שולחים ניידת ומסוק, כי שם גרים מפקדים מהצבא. לעומת זה אם בדיר חנא ערבים הורגים אחד את השני, אז מבחינתם שימותו".

"יש לנו את הבעיות שלנו בחברה הערבית", אומר גם ד"ר ת'אבת אבו ראס, מנכ"ל יוזמות אברהם. "יש כבוד מופרז, יש התנהלות של חמולות ויש תופעה של רצח נשים. לא הכל זה המשטרה, אבל המצב הוא מטען נפץ".

ממשלת ישראל העבירה ב-2016 החלטה ראשונה מסוגה ובה, על הנייר לפחות, צביעה תקציבית של 15 מיליארד שקל בתוכנית חומש שכללה היבטים שונים. אלא שהיא יושמה באופן חלקי מאוד (כשליש בלבד ממנה, ראו פירוט בהמשך); ובכל מקרה ככל שחלף הזמן התברר שלצד הכוונות הטובות היו לא מעט ליקויים שהביאו גם לחוסר הצלחה להשגת היעדים שהוצבו.

בשבועות האחרונים, גם על רקע הבחירות הקרבות והחיזור הנמרץ של ראש הממשלה נתניהו אחר הציבור הערבי, אישרה הממשלה העברת תקציב מזורז למיגור הפשיעה במגזר הערבי בסך 150 מיליון שקל. "אבל זה לרפא סרטן עם פלסטר וממילא התקציב מיועד לשיפוץ תחנות קיימות, אך זה בדיוק יוריד את הפשיעה?", תוהה נג'מי-יוסף.

ניצב ג'מאל חכרוש, העומד בראש המנהלת למגזר הערבי במשטרה, עונה בכעס כי דווקא מדובר בתקציב משמעותי וחשוב. לדבריו, "אין דבר כזה מעט מדי ואין מאוחר מדי. 150 מיליון שקל משנים מהותית, כי הם מאפשרים לנו להתחזק בפריסת כוח האדם שלנו ולעזור להקמת האגף שיעסוק בסיכול הפשיעה".

"150 מיליון שקל רק נשמעים הרבה כסף, אבל הם נשרפים מהר מאוד", מצנן ניצב בדימוס שטיין, אבל מסכים עם חכרוש כי "במקרה הזה אין מעט מדי ואין מאוחר מדי. כל תקציב ובכל זמן חשובים לנושא. ערביי ישראל הם חלק מהחברה והם איתנו אם נרצה או לא. המשטרה והמדינה חייבים להפנים את זה וללמוד לעבוד איתם נכון".

התוכנית של המשטרה תעבוד הפעם?

ניצב ג'מאל חכרוש, העומד כאמור כיום בראש מנהלת למגזר הערבי במשטרת ישראל, יתכבד בקרוב ויקבל לפיקודו אגף רשמי שעסוק בסיכול פשיעה במגזר הערבי. מטה האגף יוקם בבית הספר הארצי לשוטרים בקרית אתא ויהיו כפופים לו 100 שוטרים ייעודיים. האם הם יגויסו במיוחד מחוץ למשטרה בתקנים חדשים? "לא, הם יבואו ממקומות שונים מתוך המשטרה, כי לתפקיד הזה צריך לבוא עם ניסיון. יגייסו שוטרים חדשים לתפקידים אחרים", מסביר חכרוש בשיחה עם שומרים, לאחר שנשאל אם המשטרה תעשה את מה שהיא נוהגת לעשות ופשוט תעביר שוטרים ממקום אחד לאחר.

"יהיו לנו יחידות כלכליות, יחידות מודיעין, אנחנו נבין לעומק את התרבות והסכסוכים ונוכל להכווין יחידות אחרות", אומר חכרוש. קצין משטרה בכיר שמכיר את התוכניות, מטיל ספק. "זה נשמע לי לא רציני", הוא אומר, "אני כמפקד מחוז לא מעלה על הדעת ששוטרים מאחת התחנות שלי יביאו מידע מודיעיני ולא יפצחו את התיק, אלא יעבירו אותו ליחידה אחרת שלא פועלת בסביבה שלהם".

בשנים האחרונות, אומר עו"ד עוראבי חוסין, ארגוני פשיעה מוכרים נכנסו לרשויות המקומיות. "ארגון פשע זה לא רק אנשים מפחידים עם קעקועים וכלי נשק, אלא עורכי דין ומהנדסים שעובדים בשבילם, והיום ברשויות המקומיות הערביות ישנם ראשי רשויות שהפכו לבני ערובה עבור סחטנים שמנצלים את משאבי הרשות"

גרפיטי בערערה שבוואדי ערה. צילום: שלומי יוסף

חכרוש עונה כי "המטרה היא לא להחליף את להב או את הימ"רים, אנחנו ניתן המלצות לפעולה והם יבצעו, אבל לא פחות חשוב אנחנו נחזק את יחסי המשטרה עם הקהילה. נכיר אותם, הם יכירו אותנו ונחזק את האמון".

"אני רוצה משטרה שתיכנס לבתים ותאסוף נשק", אומר בכעס עו"ד עוראבי חוסין שגם הוא לא מתרשם מהמהלך הארגוני של המשטרה. "כולם יודעים איפה הוא נמצא אז למה היא לא נכנסת? הם מצפים שאני אעיד ואסתבך עם ארגון פשיעה? זה לא להסתבך עם אדם אחד, אלא עם ארגון שלם ואני מפחד".

ניצב ג'מאל חכרוש מסביר כי "המטרה היא לא להחליף את להב או את הימ"רים, אנחנו ניתן המלצות לפעולה והם יבצעו, אבל לא פחות חשוב אנחנו נחזק את יחסי המשטרה עם הקהילה. יהיו לנו יחידות כלכליות, יחידות מודיעין, אנחנו נבין לעומק את התרבות והסכסוכים ונוכל להכווין יחידות אחרות"

ניצב ג'מאל חכרוש. צילום: משטרת ישראל

קצין משטרה בכיר שפרש לאחרונה מפיקוד על אחד ממחוזות המשטרה משוכנע ש"הדבר האחרון שהמשטרה צריכה זה הקמת תחנות משטרה נוספות בישובים ערבים. תחנות הן בשביל הנורמטיבים וגם עוד שתי פלוגות של מג"ב לא ישנו כלום. פה צריכה להיות תוכנית עבודה מסודרת, טכנולוגיה, מערכת חוקים, מנגנון ובעיקר מישהו שיבקר. במחוז צפון המלחמה בין ארגוני הפשיעה למשטרה עלתה שלב לקרבות ירי שמתנהלים לאור יום בטובא זנגריה ובתמרה, וכעת יותר מתמיד נחישות הפיקוד בשטח חשובה".

ניצב בדימוס שטיין מספר כי אחת הבעיות שאיתן התמודד כמפקד מחוז היה הקושי באיסוף ראיות למודיעין קיים. "מודיעינית קשה למשטרה לעבוד בתוך המגזר ואיתו", הוא אומר. "גם אם משתפים איתנו פעולה בסוף התרגום לראיות הוא קשה וגם אם פטימה ראתה את מוחמד יורה על אחמד, היא לעולם לא תמסור עדות כי יגידו עליהם שהם מלשנים ומשתפים פעולה עם הממסד".

אי האמון בממסד, הוא מספר, קיבל ביטוי גם בעבודה היומיומית שלו ביישובים הערביים. "כראש אגף התנועה", מספר שטיין, "כשעשיתי מבצעים בטייבה או בטירה הייתי שומע מהתושבים תלונות על זה שהמדינה 'באה לקחת את הכסף'. הבנתי שחייבת להיות הסברה ושחייבים לנקוט יד ברזל בכל הנוגע לפשיעה קשה, אבל להראות שאנחנו לא מחפשים את הציבור הנורמטיבי. הבנתי שלא צריך לתת דוח מיד לאישה עם תינוק לא חגור ברכב, אלא לנהל הסברה".

המשטרה אמורה הייתה להקים ולחזק 18 תחנות משטרה, אולם שאיפות לחוד ומעשים לחוד: שבע מהפרויקטים לא בוצעו, מרביתם בדרום הארץ. מתוך 2,600 תקני כוח אדם שהמשטרה הייתה אמורה לגייס (מתוכם כ-600 שוטרים מוסלמים) גויסו עד מארס 2020 רק מחצית מהתקנים; כ-1300 שוטרים בלבד

המפכ"ל רב ניצב יעקב שבתאי. צילום: משטרת ישראל

ניצב חכרוש אינו זר למציאות שעולה מן השיחות עם הניצבים ועם הפעילים בשטח. הוא מתגורר בכפר כנא ולדבריו שומע מדי יום את סביבתו מתלוננת על כך ואף "זכה" בעצמו לאיומים. "זה רק אומר שאנחנו עובדים", הוא אומר, ומדגיש כי נושא הפשיעה הערבית נמצא כיום בראש סדר העדיפות של משטרת ישראל. "בכל ישיבה, כל מפקד נדרש לומר מה הוא עשה עד כה באכיפה בתחום", אומר חכרוש. "גם במלחמה בארגוני פשיעה בחברה הערבית יש לנו עשייה מאוד יפה, שאני לא יכול לדבר עליה, וגם צריך לזכור שאת ארגוני הפשיעה היהודיים לקחו תשע שנים להוריד. צריך סבלנות".

אם לשפוט לאור דבריו של חכרוש, הרי שהמשטרה סופרת הצלחות יוצאות דופן בעת הזו. לדבריו, "בפברואר לבדו היו לנו 508 עצורים בתחום הנשק, הבאנו לכ-180 כתבי אישום, מאות כלי נשק שנתפסו. לבוא ולהגיד כל הזמן שלא תופסים זה לא נכון. יש הרבה מאוד נשק בחברה הערבית ואנחנו מביאים לשיפור גדול מאוד. צריך לזכור שאנחנו לא יכולים פשוט לבוא ולדפוק בדלת, 'אדוני באנו לחפש את הנשק שלך'. צריך עבודת מודיעין מסודרת ואנחנו עושים עבודה משמעותית עם צה"ל כדי לייבש את המקורות של זליגת כלי הנשק".

אין וואקום: את ארגוני הפשיעה היהודיים החליפו הערביים

בשביל להבין מתי ולמה נעלמה המשטרה מהמגזר הערבי צריך לחזור עשרים שנה אחורה אל אירועי אוקטובר 2000, אשר הותירו פצע מדמם גם במשטרה וגם במגזר. המהומות נזכיר בקצרה, החלו לאחר ביקור של ראש האופוזיציה דאז אריאל שרון בהר הבית ותחילתה של האינתיפאדה השנייה. ראש הממשלה היה אז אהוד ברק, המפכ"ל יהודה וילק ומפקד המחוז הצפוני היה אליק רון. בעת פיזור ההפגנות שנמשכו כשבוע וחצי השתמשה המשטרה גם באש חיה, מה שהביא למותם של 12 תושבים ערבים ושל פלסטיני. מידויי האבנים נהרג גם יהודי אחד.

אחרי דוח ועדת החקירה הממלכתית בראשות השופט תיאודור אור, שהוגש ב-2003 וביקר את התנהלות המשטרה, "המשטרה פשוט נעלמה מהיישובים הערביים", אומרת נג'מי-יוסף. "למעשה עד 2016 היה מאוד קשה למצוא תחנת משטרה קרובה ליישוב ערבי".

בשבועות האחרונים, על רקע החיזור הנמרץ של ראש הממשלה נתניהו אחר הציבור הערבי, אישרה הממשלה העברת תקציב מזורז למיגור הפשיעה במגזר הערבי בסך 150 מיליון שקל. "אבל זה לרפא סרטן עם פלסטר וממילא התקציב מיועד לשיפוץ תחנות קיימות, אך זה בדיוק יוריד את הפשיעה?", אומרת נג'מי-יוסף

כרזת בחירות באום אל פאחם וצעירים מפגינים נגד האלימות במגזר. צילום: רויטרס

במקביל לאינתיפאדה שאתגרה בעיקר את צה"ל והשב"כ, את משטרת ישראל העסיקו בשנות האלפיים ארגוני הפשע המאורגן בחברה היהודית, שהחלו משבשים את שגרת החיים וגובים מחיר דמים. פיגועים פליליים וחיסולים היו עניין תדיר בערים דוגמת תל אביב, רחובות, נתניה והוד השרון, ומשטרת ישראל השקיעה את משאביה בשבירת הארגונים הללו. מי שהכיר את עולם הפשע לעומק זיהה כבר אז את השורשים של המצב הנוכחי בדמות שיתופי הפעולה בין עבריינים יהודיים לערבים. "יש דו קיום מושלם בין ארגוני פשיעה והוא משגשג, באופן שבעולם הפוליטי אפשר רק לחלום עליו", אומרת נג'מי-יוסף. כך, למשל, שגשג הקשר בין היעד המשטרתי עמיר מולנר מרמת גן לבין בני משפחת קראג'ה מבאקה אל גרבייה. ב-2006 הם אפילו נעצרו יחד במחסום מקרי בוואדי ערה כשהם נושאים מטעני נפץ.

יחד עם גופי שיטור ברחבי העולם השקיעה המשטרה מאמץ אדיר בפירוקם של ארגוני הפשיעה היהודיים והצליחה במשימה. אבל בפשיעה כמו בכל תחום, אין ואקום, והמציאות, תרתי משמע, התפוצצה למשטרה בפנים כאשר מלחמות בין ארגוני פשיעה ערבים הגיעו לרחובות בצורת מכוניות ממולכדות בנתיבי איילון וברחובות תל אביב.

אחת המסקנות שעלו במשטרה בדיעבד היא שחלק מארגוני הפשיעה המוכרים העבירו את פעילותם אל מחוץ לטווח הראייה שלה. חלקה עברה אל מעבר לים, למדינות כמו רומניה, וחלקה עבר אל יישובי המגזר הערבי, "שם לא התקיימה אכיפה ובמשך השנים התנהלו בחופשיות גדולה עבירות של סחיטת דמי חסות, סחר באמצעי לחימה וסמים. אין אכיפה וזה נוח", כפי שאומר עו"ד עוראבי חוסין.

23 ראשי רשויות ערביות מאוימים היו ב-2020, כך על פי תשובת משטרת ישראל לכנסת בדצמבר האחרון. שנה קודם לכן היו 35 ראשי רשויות ערביות מאוימים, הרבה יותר ממספר ראשי הרשויות היהודיות. ברוב המקרים האיומים הם על רקע מכרזים, סכסוכי בחירות, מדיניות אכיפה ומינויי בעלי תפקידים ברשות המקומית

מנסור עבאס יו"ר רע"מ (מימין) ואיימן עודה יו"ר הרשימה המשותפת, בימים שהם היו שותפים פוליטיים. צילום: רויטרס

2016 הייתה כאמור שנת תפנית מעוררת תקווה, עם שתי החלטות ממשלה משמעותיות. הראשונה הייתה החלטת הממשלה 1402 לשיפור רמת הביטחון האישי במגזר הערבי, שבה יועדו עוד שני מיליארד שקלים להקמת תחנות משטרה חדשות, חיזוק הישנות, חיזוק מערכי משטרה שונים וגיוס של עוד 2,600 תקנים חדשים לכוח האדם המשטרתי, להקמת וחיזוק 18 תחנות משטרה ועוד. אולם שאיפות לחוד ומעשים לחוד: שבעה מהפרויקטים כלל לא בוצעו, מרביתם בדרום הארץ. מתוך 2,600 השוטרים שהמשטרה הייתה אמורה לגייס (מתוכם כ-600 שוטרים מוסלמים) גויסו עד מארס 2020 רק מחצית, כ-1300 שוטרים, מתוכם 460 שוטרים מוסלמים, דרוזים וצ'רקסים.

המשטרה הסבירה כי היו קיצוצים שפגעו ביישום התוכנית בין היתר לאחר שהתברר כי בסיס התקציב של המשטרה היה ב-2017 נמוך מכפי שתוכנן, מה שלא הותיר תקציבים שיאפשרו את יישומה של התוכנית.

"הצעירים שלנו חסרי מעש", אומר עו"ד אמל עוראבי חוסין. "40% מהצעירים הערבי בגלאי 18 עד 24 לא לומדים ולא עובדים. אין נגישות למוסדות השכלה גבוהה, אין תעשייה, אין תעסוקה והאופציות היחידות שלהם הן בניין או חקלאות. אבל הם רואים באינסטגרם, איך היהודי הצעיר חי וגם הם רוצים אוטו יפה, בגדים יפים וחו"ל"

עו"ד אמל עוראבי חוסין. עמותת סיכוי

התוכנית השנייה הייתה תוכנית החומש הרחבה, המוכרת גם כהחלטה 922 של הממשלה: 15 מיליארד שקל לחיזוק תשתיות ברשויות מקומיות, בחינוך, דיור, בבריאות ובכלכלה בכלל. גם כאן מדובר בהרבה שאיפות וכוונות טובות. אגף התקציבים במשרד האוצר הוביל, ממשלת נתניהו התגאתה ושיתוף פעולה נעשה עם ראשי המגזר הערבי. "אלא שבפועל", כפי אומר ד"ר אבו ראס, "בוצעו רק חמישה מיליארד שקלים מכלל התכנית שהלכה והתכוווצה אל פחות מעשרה מיליארד שקל, ובכל מקרה היא לא נגעה לנושאים שונים כמו רווחה וביטחון".

במרכז להעצמת האזרח עוקבים אחרי יישומן של החלטות ממשלה ובימים אלה משלימים דוח מעקב אחר החלטה 922, שמעלה נתונים דומים באשר להיקף אי הביצוע. "הדוח שלנו מצא שזה לא האם הצליחו או לא, לשים מצלמות ואיפה, כי הכל חוזר בסוף לרשויות המקומיות", אומרת מנכ"לית המרכז מיכל ש. צדוק. "יש משהו במנגנון שלא עובד, ישנה תשתית בעייתית במובן הדמוקרטי של העניין. החלטת הממשלה זרקה הרבה מאוד כסף על רשויות חלשות ולקח זמן להבין שצריך לבנות מנגנונים שידעו להשתמש בכסף הזה, להקים מערך ולהכשיר הטמעה של אנשים ברשויות המקומיות שיוכלו לייצר מהלכים".

הבטן הרכה של הרשויות המקומיות

כל זה מוביל אל הבטן הרכה של החברה הערבית: הרשויות המקומיות. על פניו אלה הם המנגנונים שאמורים לדעת לספוג את תקציבי הממשלה ולנתב אותם לטיפול בבעיות העומק שהוזנחו בחברה הערבית במשך שנים, ויצרו בסופו של דבר את הפשיעה. תעסוקה, רווחה, השכלה, בריאות, תשתיות ופיננסים, כל אלה מטופלים גם על ידי הרשות המקומית. אולם כאשר זו סובלת מקושי בהתנהלות או מהעדר מינהל תקין, מדובר בפירצה קוראת לגנב - ולא רק במובן התיאורטי.

הביטחון האישי במרחב הציבורי רעוע מאוד, הרחובות אינם מוארים, אין גני משחקים, אין מדרכות, "הכל מרחב שמאפשר לעבריינים לפעול באין מפריע", אומר עו"ד עוראבי חוסין, ומציין למשל, שביישובים הערביים, "קשה למצוא בנקים; כלומר אין מקומות שבהם ניתן לקבל הלוואה או משכנתא. גם הבנקים הספורים שפעלו ביישובים הערבים התמעטו לאחר שבשנים האחרונות נסגרו 42 סניפים במגזר. הפתרון לכסף זמין נמצא אצל מלווים מהשוק האפור שיכולים לתת ברגע מאה אלף שקל ויותר, אבל דורשים אחר כך את שלהם בריבית שהלווה לא מסוגל להחזיר".

"יש משהו במנגנון של הרשויות המקומיות שלא עובד", אומרת מנכ"ל המרכז להעצמת האזרח מיכל ש. צדוק. "החלטת הממשלה זרקה הרבה מאוד כסף על רשויות חלשות ולקח זמן להבין שצריך לבנות מנגנונים שידעו להשתמש בכסף הזה, להקים מערך ולהכשיר הטמעה של אנשים שיוכלו לייצר מהלכים"

רחובות באקה אל גרבייה. צילום: ביא בר קלוש

אז לאן הלך הכסף, הלא מבוטל בכלל, שכן הזרימה המדינה לרשויות המקומיות? בחלק מהיישובים ניכר כי הכסף מצא את מקומו הנכון, בהקמת מתנ"סים, תוספת כוח אדם לתשתית העירונית ועוד, אבל ככל שזרם הכסף ועבר הזמן התברר נתון מטריד ולפיו ארגוני הפשיעה זיהו את צינורות המימון שעמם המדינה מבקשת להנשים את היישובים הערביים, והתחברו לינוק מהם. "ארגוני פשיעה גילו את הפוטנציאל להלבין את הכסף שלהם ולעשות כסף נוסף באמצעות הרשויות המקומיות. כך הם גם יזכו במכרזי פיתוח עם כסף גדול וגם יזכו באהדה חברתית", אומר עו"ד עוראבי חוסין.

בשנים האחרונות, הוא מספר, ארגוני פשיעה מוכרים נכנסו לרשויות המקומיות באמצעות מימון קמפיינים של ראשי רשויות, תשלום עבור קניית קולות וכך השגה של מחויבות ראש העיר הזוכה להטות להם מכרזים ולשלם במינויים בכירים. "ארגון פשע זה לא רק אנשים מפחידים עם קעקועים וכלי נשק", אומר עוראבי חוסין, "אלא עורכי דין ומהנדסים שעובדים בשבילם, והיום ברשויות המקומיות הערביות ישנם ראשי רשויות שהפכו לבני ערובה עבור סחטנים שמנצלים את משאבי הרשות".

עו"ד נדאל חאיק רגיל לחטוף ביקורת מהמגזר שאליו הוא משתייך. הוא עומד בראש עמותת "עורכי דין לקידום מינהל תקין", "ומה שאנחנו אומרים הוא לא פופולרי אבל אנחנו קודם כל האשמים. אף אחד לא רוצה להגיש כתב אישום נגד עצמו אז אומרים, המשטרה אשמה. אבל השחיתות ברשויות המקומיות גבוהה ומדובר בעיקר במינויים. יש פרויקטים שהמדינה העבירה עבורם כסף כמו למשל 'עיר ללא אלימות', אבל אין תוצאות כי תפעולית זה לא עובד. האנשים שאמונים על זה ברשות המקומית לא מספיק מוכשרים, האחראי הוא לא פעם בן דוד של ראש העיר והוא בתפקיד מסיבות לא מקצועיות".

"אף אחד לא רוצה להגיש כתב אישום נגד עצמו אז אומרים, המשטרה אשמה", אומר עו"ד נדאל חאיק. "אבל השחיתות ברשויות המקומיות גבוהה ומדובר בעיקר במינויים. האנשים שאמונים על זה ברשות המקומית לא מספיק מוכשרים, האחראי הוא לא פעם בן דוד של ראש העיר והוא בתפקיד מסיבות לא מקצועיות"

אב ובנו בבאקה אל גרבייה. צילום: ביא בר קלוש

בזמן שהטקסט הזה נכתב התפרסם דיווח חדשותי על כך שמנכ"ל העיר קלנסווה נורה ונפצע באורח קשה. ראש העיר סכנין ניצל לאחרונה מניסיון התנקשות חוזר, כך גם בכפר יאסיף, ג'דיידה-מכר ובשורה ארוכה של מועצות וערים ערביות. 23 ראשי רשויות ערביות מאוימים היו ב-2020, כך על פי תשובת משטרת ישראל לכנסת בדצמבר האחרון. שנה קודם לכן היו 35 ראשי רשויות ערביות מאוימים. ברוב המקרים האיומים הם על רקע מכרזים, סכסוכי בחירות, מדיניות אכיפה ומינויי בעלי תפקידים ברשות המקומית.

דוגמה? בתחילת פברואר הורשע בסחר בנשק ראש מועצת נחף לשעבר פריד אסמעיל ונשלח לארבע שנות מאסר, לא לפני שראש המועצה הנוכחי לצד ראשי מועצה קודמים בתפקיד, התייצבו להעניק עדות אופי לטובתו. "אם זו התפיסה של נבחר ציבור אז מה אנחנו מצפים מהאנשים הפשוטים?", שואל עו"ד חאיק.

האימהות של החברה הערבית יביאו את השינוי?

התחלנו עם סיפורה הטרגי של סמר חטיב, ונסיים עם טרגדיה נוספת ועוד קורבן צעיר. "בטח שאני יודעת מי הרג את הבן שלי", אומרת מונא חליל מחיפה, שבנה חליל עבד אל פתאח חליל בן ה-28 נרצח ביוני האחרון. בנה, לדבריה, עבד בשוק ונקלע לוויכוח מילולי עם שני גברים שאחד מהם החל לאיים עליו. "שבוע שלם הוא כתב לבן שלי הודעות והתקשר אליו. שמעתי אותו מאיים. ביום הרצח התקשר אליו ואמר לו, אם אתה גבר בוא. אמרתי לו חליל אל תלך, עוד חודש אחותך מתחתנת. הוא אמר אמא אל תדאגי – הלך ולא חזר. רצחו אותו כאן בחליסה (שכונה בחיפה). אני לא דמיינתי שירצחו אותו, היו דיבורים אבל למה לירות בו? מה הוא כבר עשה?", בוכה מונא שמאז הקיץ ישנה בחדר של בנה המנוח כשהיא מוקפת בתמונות שלו.

קצין משטרה בכיר שמכיר את התוכניות להקמת אגף רשמי לסיכול פשיעה במגזר הערבי, מטיל בהן ספק. "זה נשמע לי לא רציני", הוא אומר, "אני כמפקד מחוז לא מעלה על הדעת ששוטרים מאחת התחנות שלי יביאו מידע מודיעיני ולא יפצחו את התיק, אלא יעבירו אותו ליחידה אחרת שלא פועלת בסביבה שלהם"

חליל עבד אל פתאח חליל שנרצח בשנה שעברה בחיפה

מיד לאחר הרצח המשטרה הגיעה לביתה וערכה חיפוש לאיתור כלי נשק. "בחליסה כל לילה כשאני הולכת לישון אני שומעת טה-טה-טה יריות. ילדים בני 17 מסתובבים כאן עם נשק. זה שרצח את הבן שלי אני יודעת מאיפה הוא הלך לשכור נשק, וזה שהשכיר לו עכשיו במעצר בית בנצרת, אבל הרוצח חופשי".

חודש לאחר הרצח מתוך כאב יצאה מונא מביתה והלכה במחאה ברגל לבית הנשיא בירושלים. הצטרפו אליה נשים ערביות נוספות; "חברה מטייבה שנכנסו לחנות וירו בבן שלה, חברה מאום אל פחם שארבע מבני המשפחה נרצחו. הגענו לירושלים, דיברנו עם הנשיא, היו כתבות, אבל כשאני הולכת למשטרה לברר מה קורה עם התיק חקירה אומרים לי לא להפריע להם".

בסוף השבוע האחרון מונא השתתפה בהפגנות נגד האלימות ולצדה השתתפו נשים נוספות. כאן גם טמון אולי המפתח לשינוי, כפי שאומרת נג'מי-יוסף מנצרת, "שימי לב מה קורה כאן, זו מחאה שבה שומעים יותר ויותר נשים בפרונט, יותר מאי פעם. אולי הפעם זה יזיז משהו". אפשר רק לקוות.

לסרטון הכתבה הקודמת בסדרה: