הניוזלטר של שומרים

כל התחקירים, נתוני האמת והפרויקטים המיוחדים אצלכם במייל מדי שבוע. הירשמו עכשיו:

קיבלנו את הפרטים שלך, תודה!
אופס! משהו השתבש בזמן שליחת הטופס.

הקדימון לאסון בנחל צין: למעלה מ-240 אלף ליטרים של דלק חילחלו לאדמת הנגב, הציבור לא שמע על זה

חצי שנה לפני האסון החמור של קצא"א בנחל צין וארבע שנים לפני הזיהום בעברונה, אירעה דליפה נוספת ליד בסיס שיזפון. תחקיר שומרים חושף כי 100 טונות של קרקע מזוהמת פונו מהשטח אבל הציבור לא שמע על זה כלום. בין צין לעברונה כמעט והתרחש בערבה עוד אסון דליפה מצינורות הנפט. קצא"א בתגובה: דיווחנו למשרד להגנת הסביבה, החברה מחויבת לשמירה על ערכי טבע וסביבה. שערוריות קצא"א, כתבה שנייה בסדרה

צילום מתוך סרטון שומרים: מאור שלום סויסה
צילום מתוך סרטון שומרים: מאור שלום סויסה

חצי שנה לפני האסון החמור של קצא"א בנחל צין וארבע שנים לפני הזיהום בעברונה, אירעה דליפה נוספת ליד בסיס שיזפון. תחקיר שומרים חושף כי 100 טונות של קרקע מזוהמת פונו מהשטח אבל הציבור לא שמע על זה כלום. בין צין לעברונה כמעט והתרחש בערבה עוד אסון דליפה מצינורות הנפט. קצא"א בתגובה: דיווחנו למשרד להגנת הסביבה, החברה מחויבת לשמירה על ערכי טבע וסביבה. שערוריות קצא"א, כתבה שנייה בסדרה

צילום מתוך סרטון שומרים: מאור שלום סויסה

חצי שנה לפני האסון החמור של קצא"א בנחל צין וארבע שנים לפני הזיהום בעברונה, אירעה דליפה נוספת ליד בסיס שיזפון. תחקיר שומרים חושף כי 100 טונות של קרקע מזוהמת פונו מהשטח אבל הציבור לא שמע על זה כלום. בין צין לעברונה כמעט והתרחש בערבה עוד אסון דליפה מצינורות הנפט. קצא"א בתגובה: דיווחנו למשרד להגנת הסביבה, החברה מחויבת לשמירה על ערכי טבע וסביבה. שערוריות קצא"א, כתבה שנייה בסדרה

דניאל דולב

צילום מתוך סרטון שומרים: מאור שלום סויסה

3.8.2021

תקציר הכתבה

ע

עשר שנים חלפו מאז ש-700 אלף ליטרים של דלק סילוני זיהמו קשות את נחל צין, ורשמו את אחד האסונות הסביבתיים החמורים שאירעו בישראל. שבע שנים חלפו מאז שחמישה מיליון ליטרים של נפט זיהמו קשות את שמורת עין עברונה. כעת עולה מתחקיר שומרים כי לשתי הדליפות החמורות הללו היה קדימון בהיקף קטן יותר: 240 אלף ליטרים שדלפו מצינור ישן של קצא"א סמוך לבסיס שיזפון. 

למרות חומרתו של האירוע הציבור בישראל לא נחשף אליו בזמן אמת. מפתיעה יותר היא העובדה כי גם בעלי תפקידים רלוונטים באותה תקופה, במועצה המקומית ובמשרד להגנת הסביבה, לא זוכרים שדווחו על האירוע או טיפלו בהשלכותיו. סריקה יסודית של הארכיונים מעלה כי כל החשיפה הציבורית לדליפה הזאת מסתכמת בשני איזכורים קצרים ושוליים בכלי תקשורת, אחד מהם מקומון אילתי, שהופיעו כמה שנים אחרי. כעת מביא שומרים גילויים חדשים על הדליפה.

האם שקיפות של קצא"א וחשוב מזה, הודעה פומבית לציבור מצד המשרד לאיכות הסביבה, יכלו למנוע את הדליפות הבאות? אפשר להעריך שהתשובה לכך חיובית. קצא"א מצידה טוענת - ומגבה זאת במסמך שמצורף לכתבה הזאת - כי דיווחה למשרד להגנת הסביבה על האירוע ובכך למעשה רומזת (ובצדק) כי לא היא אחראית להבאת האירוע לידיעת הציבור. המשרד לאיכות הסביבה מצידו מסר בתגובה כי חיפוש בארכיונו לא העלה הודעה שהועברה לעיתונות ובשל השנים שחלפו אין דרך לאתר הודעה ככל שכזאת שפורסמה. התגובות המלאות מובאות במלואן בסוף הכתבה.

בחודשים האחרונים כיכבה קצא"א בכותרות בשל הסכם שנחתם עם חברה מאיחוד האמירויות שבעקבותיו אמורים לזרום מדי שבוע מיליוני ליטרים בקו אילת-אשקלון, צינור שהונח לפני כחמישים שנה. קצא"א דחתה את הביקורת שנמתחה על ההסכם וטענה כי הצינור בטוח וכי החברה פועלת בכל מתקניה לפי סטנדרטים מחמירים של בטיחות, ומתוך אחריות סביבתית. סדרת התחקירים שלפניכם מציגה שורה של מקרים מהעשור האחרון שאינם עולים בקנה אחד עם טענתה ביחס לבטיחות מתקני החברה והתנהלותה. 

צינור משנות החמישים

בסוף שנות החמישים הונח בין אילת לחיפה צינור בקוטר 16 אינץ' שמטרתו להוביל נפט מהנמל הדרומי לבתי הזיקוק. עשור לאחר מכן הוקמה קצא"א - ראשי תיבות של קו צינור אילת אשקלון - כמיזם משותף לישראל ולאיראן והקו הועבר לבעלותה. לימים הונח קו חדש – צינור בקוטר 42 אינץ' בין אילת לאשקלון – והשימוש ברוב התוואי של הצינור הישן הופסק. בתחילת שנות ה-80 הוחלט להחזיר את הצינור לפעולה. מערכת הביטחון ביקשה להזרים דלק סילוני ממיכלים באזור באר שבע לבסיסים בערבה.

בגדול חולק הצינור לשני מקטעים כאשר הצפוני שבהם מוביל את הדלק עד לאזור שיזפון ואילו הדרומי, שמגיע עד אילת, משמש כמעין "מחסן" לדלק, חומרי שטיפה ועוד. ב-2008 החליטה קצא"א להשבית את הפעילות בצינור בשל מצבו הרעוע. יותר מחמישה עשורים אחרי שהונח התברר לחברה כי חלקים נרחבים מהצינור אינם מוגנים מפני דליפות, ובחלקים מסוימים הצינור נחשף ואינו מצוי יותר מתחת לקרקע. מסיבות שונות הוחלט כי החלק הצפוני של הצינור ישופץ ואילו הדרומי יושבת. בכתבה הראשונה בסדרה חשף שומרים כי במקטע הדרומי, שאותו הגדירה קצא"א עצמה כ"פצצה מתקתקת", היו תקועים במשך כ-7 שנים 7.5 מיליון ליטרים של דלק סילוני. כיום דורש המשרד לאיכות הסביבה ריקון של מקטע אחר בצינור שמצבו ככל הנראה טוב יותר, מכמות גדולה ולא ידועה של דלק שעומדת בו.

האסון בעברונה ב-2014. צילום: רויטרס
ב-28 בדצמבר 2010 התקבלה בחדר הבקרה של קצא"א התרעה על ירידת לחץ בצינור שכאמור היה מושבת אך מלא בדלק סילוני. סייר של החברה יצא לשטח, וליד בסיס שיזפון מצא שלולית דלק, לצד עקבות רכב ופסולת בניין. התברר שכלי הנדסי כבד, ששייך לקבלן שביצע עבודות בבסיס, חפר באדמה ופגע בצינור וחורר אותו. 243 אלף ליטרים של דלק זרמו החוצה וזיהמו את הקרקע

חזרה למקטע הצפוני. מסיבות טכניות שונות דורשות עבודות השיפוץ כי הצינור יושבת - זאת אומרת לא יוזרם דרכו דלק - אולם הוא לא ירוקן. ב-28 בדצמבר 2010 התקבלה בחדר הבקרה של קצא"א התרעה על ירידת לחץ בצינור שכאמור היה מושבת אך מלא בדלק סילוני. סייר של החברה יצא לשטח, וליד בסיס שיזפון מצא שלולית דלק, לצד עקבות רכב ופסולת בניין. התברר שכלי הנדסי כבד, ששייך לקבלן שביצע עבודות בבסיס, חפר באדמה ופגע בצינור וחורר אותו. קצא"א העבירה דיווח ראשוני למשרד להגנת הסביבה ובימים שלאחר מכן התברר כי היקף הדליפה הגיע ל- 243 אלף ליטרים של דלק. 

לאחר האירוע הזמינה קצא"א דוח של חברת שמאות, כדי להעריך את הנזק שנגרם ולדרוש פיצוי ממשרד הביטחון. לפי הדוח שהגיע לידי שומרים, כ-100 טונות של קרקע מזוהמת בדלק פונו מהשטח. אודי גת, שכיהן אז כראש מועצת חבל אילות, שבסיס שיזפון נמצא בתחומה, אומר לשומרים כי אינו זוכר אירוע כזה. גם מי שהיה מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה באותה תקופה, יוסי ענבר, אמר לשומרים שאינו זוכר את האירוע הספציפי. ענבר ביקש להדגיש כי במשרד "לא הייתה מדיניות של הסתרה".

בניגוד לשני בעלי התפקידים הבכירים עומרי ידין, תושב הקיבוץ הסמוך נאות סמדר, דווקא זוכר את האירוע במעומעם. לדבריו, הוא לא ראה בעצמו את הדלק פורץ מהצינור, אך תושבים אחרים תיארו לו זאת. "אני זוכר שהתפוצץ שם צינור ודלף נפט שחור, או חומר שחור. מה שאני ראיתי זה שטח מלוכלך, מזוהם. אבל בקנה מידה קטן".

מתוך מכתב שהוציאה קצא"א אל משרד הביטחון בעניין הפגיעה בצינור

דלפו שם 240 אלף ליטר של דלק סילוני.

"יכול להיות, אבל מבחינת השטח המזוהם זה לא עין עברונה (הדליפה שזיהמה ב-2014 את השמורה. ד"ד). זה באזור המצומצם של הצומת. זה נספג, האדמה שם מחלחלת. פשוט נספג הכל. והיות וזה שטח קטן, בתוך מחלף, שאף אחד לא מגדל בו דברים ואין בו צמחיה, אף אחד לא משתמש בו. אז מבחינת הפגיעה בטבע לא הייתה לזה משמעות. מבחינת האירוע עצמו, כשצינורות הדלק מתפוצצים, יש לזה משמעות מאוד גדולה".

אירוע דומה התרחש גם ב-1999, אף הוא בבסיס שיזפון, אך לשומרים לא ידוע מה הייתה כמות הדלק שדלפה אז.

722 אלף ליטרים זיהמו את נחל צין

בתוך חצי שנה יתברר שהדליפה בבסיס שיזפון הייתה רק קדימון לאסון האמיתי. בשעות הבוקר המוקדמות של 29 ביוני 2011, לא רחוק משדה בוקר, עסק צוות הנדסה של חברת "מובילי הר הנגב" בחשיפת חלק מצינור הדלק כחלק מעבודות השיפוץ. בסביבות השעה 7 בבוקר התייצב מולם פקח רשות הטבע והגנים, צחי אולייניק, והתריע כי עץ אשל עתיק, שהוא ערך טבע מוגן, נמצא בתוואי החפירה - ואסור להם לפגוע בו.

לאחר חילופי דברים, הוחלט שהפועלים ישתמשו במחפר ("באגר") כדי לעקור את העץ ולהעתיקו למקום אחר. כאשר נהג הבאגר נעץ את הכף באדמה, הוא פגע בצינור. זרם הדלק הסילוני שפרץ ממנו הגיע, לפי כמה מעדי הראייה, לגובה של עשרות מטרים.

במשך כחצי שעה זרם החומר הרעיל מהצינור בלחץ גבוה, עד שאחד ממפקחי הפרויקט מטעם קצא"א סגר את השסתום הקרוב. גם אז המשיך הדלק הסילוני לזרום מהצינור, רק בעוצמה נמוכה, למשך חמש שעות נוספות. בסך הכל דלפו מהצינור באותו יום 722 אלף ליטרים, שזיהמו את נחל צין.

ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון בתצפית אל נחל צין, סמוך לישוב שדה בוקר ב-1968. צילום: פריץ כהן - לע"מ
ב-17 בפברואר 2014, בסיור שטח של סמנכ"ל הביצוע של קצא"א, שלומי לוי, הוא זיהה פגיעה טרייה בצינור הדלק ("מעיכה") והורה לעצור מיידית את העבודות. התברר שמפקח הפרויקט מטעם קצא"א זיהה את הפגיעה יום קודם לכן, אך סבר שמדובר בפגיעה ישנה ולא דיווח עליה

עמרם צברי, פקח רשות הטבע והגנים, הובהל לאזור האסון סביב השעה 12 בצהריים ונשאר שם עד שעה מאוחרת. "גם במהלך האירוע וגם כשחזרתי הביתה וכמה ימים לאחר מכן (...) היו לי צריבות בעיניים ובגרון מזה שנשמתי את הדלק", העיד בבית המשפט.

כעבור חודש, כשבמקביל נעשים ניסיונות נואשים להציל את האדמה ומי התהום המזוהמים בכבדות, אישר המשרד להגנת הסביבה לקצא״א להמשיך בשיפוץ הצינור באותו אזור ממש. וכך, ב-5 בספטמבר 2011, צוות הנדסי הכשיר מחדש שביל מטיילים, שנחסם לצורך העבודות שנעשו בגן הפסלים (שהוא גן לאומי) . קטע הצינור הוטמן מחדש באדמה בעומק של 37 סנטימטרים בלבד, בניגוד להנחיה להטמין אותו בעומק של מטר - הנחיה שהופיעה במפרט הטכני שהוגש למשרד להגנת הסביבה - ובניגוד לתקן, שמכתיב כיסוי מינימלי של 45 סנטימטרים מעל הצינור. כאשר נהג השופל דחף את הקרקע, במטרה ליישר את השביל, ננעצו שיני השופל בצינור ופערו בו שני חורים.

וכך, בהפרש של תשעה שבועות ובמרחק של 200 מטרים מנקודת הדליפה הקודמת, שוב דלפו לנחל צין מאות אלפי ליטרים של דלק סילוני.

כעבור חמש שנים הגישה המדינה כתבי אישום נגד החברות המעורבות. שתי החברות הקבלניות שביצעו את העבודות בשטח – "מובילי הר הנגב" ו"רולידר בע"מ" – הורשעו במסגרת הסדרי טיעון בשורת עבירות ונגזרו עליהן קנסות בסך מאות אלפי שקלים. משפטם של קצא"א וחמישה עובדים בכירים בה עדיין מתנהל בבית משפט השלום בבאר שבע.

אחרי האסון הגדול, שוב פגיעה מסוכנת בצינור

אפשר היה לצפות שלאחר האסונות בצאלים ובנחל צין כל המעורבים בשיפוץ הצינורות ינקטו משנה זהירות. בפועל, נדמה שהדברים התנהלו אחרת ועוד אסון דליפה כמעט והתרחש. 

בינואר 2013 פרסמה קצא"א מכרז לשיפוץ 44 קילומטרים בתוואי הצינור, בין פארן למכתש רמון. מדובר בפרויקט מורכב של שיפוץ הקו בזמן שהדלק הסילוני ממשיך לזרום בו. תקציב העבודות היה מעל 20 מיליון שקלים, ובמכרז השתתפה קבוצה מצומצמת של חברות שנבחרו מראש.

במכרז זכתה חברה מסוימת שהציעה לבצע את העבודה תמורת 22.5 מיליון שקלים. היא כבר החלה בעבודות בשטח, אך צו של בית משפט מחוזי עצר אותן. זה קרה בעקבות טענה של אחת המפסידות במכרז, חברה בשם לסיכו בע"מ, כי החברה הזוכה כלל אינה רשומה ברשם הקבלנים בסיווג המתאים לעבודות בהיקף כזה. קצא"א ניסתה לטעון כי היא אינה כפופה לחוק המחייב מכרזים ולחוק שדורש רישום של קבלן בסיווג הרלוונטי, אך השופט אילן ש. שילה דחה את טענותיה.

״לסיכו״ קיבלה את הפרויקט, והעבודות לשיפוץ הקו התחדשו ביולי 2013. חלפו רק שבעה חודשים והן נעצרו שוב: ב-17 בפברואר 2014, בסיור שטח של סמנכ"ל הביצוע של קצא"א, שלומי לוי, הוא זיהה פגיעה טרייה בצינור הדלק ("מעיכה") והורה לעצור מיידית את העבודות. התברר שמפקח הפרויקט מטעם קצא"א זיהה את הפגיעה יום קודם לכן, אך סבר שמדובר בפגיעה ישנה ולא דיווח עליה.

בבירור מקיף שנערך בחברה, התגלו לא פחות מ-11 פגיעות בצינור במקטע שאורכו 450 מטרים - ארבע "מעיכות" ושבע שריטות. הפגיעה החמורה ביותר הייתה קרובה לפריצת הצינור. לפי קצא"א, ארבע מהפגיעות חייבו החלפת מקטע בצינור.

האסון בעברונה ב-2014. צילום: רויטרס
בבירור מקיף שנערך בחברה, התגלו לא פחות מ-11 פגיעות בצינור במקטע שאורכו 450 מטרים - ארבע "מעיכות" ושבע שריטות. הפגיעה החמורה ביותר הייתה קרובה לפריצת הצינור. לפי קצא"א, ארבע מהפגיעות חייבו החלפת מקטע בצינור

בעקבות האירוע זומן מנכ"ל "לסיכו", יהודה לשמן, לבירור אצל סמנכ"ל הנדסה בקצא"א, שמחה קורן. האחרון הקליט את השיחה, שנשמעה כך: "אנחנו מדברים על ארבע פגיעות ועוד שמונה שריטות, זאת אומרת 11 פעמים (הטעות במקור, ד"ד) בקטע מסוים. הבאגר (מחפר) או הכף של הבאגר נגעה בצינור", הטיח קורן בלשמן. "11 פעמים - אני אומר את זה ואני לא מאמין למשמע אוזניי. יש פה שתי שאלות. השאלה הראשונה זה עצם הפגיעה, עצם הפגיעות בקו. והשאלה השנייה זה חוסר הדיווח בזמן אמת. כי אם היינו מדווחים, ואתם הייתם מדווחים בפגיעה הראשונה, לא היו נוספות עוד עשר".

המנכ"ל הכה על חטא, ולקח אחריות על האירוע. "אין הסבר למה שקרה", אמר לשמן. "הדבר הזה אסור היה שיקרה (...) אני הגדרתי את הצינור הזה כקו מתח גבוה של 160 קילו וולט שמי שנוגע בו נשרף. ככה אמרתי לאנשים. כמו באוהל מועד, התקרבת לארון הקודש – נשרפת. אין לזה הצדקה (...) אין לי הסברים, אין לי הצדקות ואני אקבל כל החלטה שלכם באהבה. כי מה שאתם תחליטו אתם תהיו צודקים, אנחנו סיכנו אתכם במידה מסוימת".


מתוך מכתב שהוציאה קצא"א אל מנכ"ל חברת לסיכו

קצא״א הרחיקה את לסיכו מהעבודות, וכך נפגשו שוב השתיים בבית המשפט. "מדובר בכשל בטיחותי מוחלט", כתבה קצא"א בתביעה שהגישה נגד לסיכו. "פגיעה בצינור הדלק עלולה לגרום לפריצת הקו ודליפת חומרים מסוכנים ממנו, לסכן את חיי העובדים על הקו, לפגוע בסביבה על ידי זיהום הקרקע לרבות מי תהום, הצומח והחי. מבחינת הכשל הבטיחותי, אין כל הבדל בין פגיעה שתוצאתה הייתה פריצת דלק לבין פגיעה שהתבטאה במעיכה של צינור הדלק ושבאורח נס הסתיימה ללא פריצת דלק. כל נגיעה של כלי מכאני בצינור הדלק היא בעלת חומרה רבה מאוד, ונחשבת אירוע פריצה של הקו".

כנגד הטענה שהחברה הקבלנית הפרה את הוראות הבטיחות ואת החוזה, טענה הנתבעת כי תיאור הנזקים מוגזם וכי מדובר באמתלה לסיום החוזה. בגישור שנערך מחוץ לכותלי בית המשפט, הגיעו שתי החברות להסדר כספי ביניהן.

תגובות

קצא"א: "מחויבת להגנה על ערכי הטבע" | המשרד להגנת הסביבה: "המשרד העביר הנחיות לטיפול בזיהומי הקרקע שנגרמו"

 תגובת קצא"א: "מדובר בניסיון להכפיש את מקצועיותה ופעילותה של קצא"א, תוך העלאת אירועים היסטוריים שקרו לפני למעלה מעשור וכבר טופלו ונדונו. הניסיון לחבר בין כל האירועים (הכוונה לכתבה הקודמת. ד"ד) כאילו יש ביניהם קשר מטרתו היא אחת והיא הטעיית הציבור. כל האירועים המתוארים בכתבה דווחו בזמן אמת לכלל הגורמים הרלוונטיים בהתאם לחוק, וטופלו באופן מיידי בהתאם להחלטות בית המשפט, לדרישות המשרד להגנת הסביבה ולתקנים. עדות לכך ניתן למצוא במסמכי הדיווח למשרד להגנת הסביבה.

דיווחי קצא"א למשרד להגנת הסביבה מינואר 2010 ומדצמבר 2010

"באשר לנחל צין, מדובר באירוע שאירע במהלך עבודות לכיסוי קו שעבר שיפוץ, אשר בוצעו על ידי קבלן חיצוני לקצא"א. מדיונים בבית המשפט עלה כי הוראה של פקח רשות הטבע והגנים להזיז עץ אשל היא שגרמה לאירוע, ואף השופטת שרה חביב, שדנה בתיק, ציינה כי "יהיה קשה לבוא לקצא"א בטענות אם יש שני חבר'ה לצים שהחליטו לעקור אשל.

קצא"א הינה חברה ממשלתית מפוקחת ומבוקרת על ידי כלל הגורמים הרלוונטיים, בהם משרד האוצר, רשות החברות הממשלתיות, המשרד להגנת הסביבה ועוד. צנרת החברה ומתקניה מתוחזקים באופן שוטף, תקינים וכשירים, וכמו כל מתקני החברה, עומדים בתקנים ישראלים ובין-לאומיים מחמירים ביותר (API). החברה מחויבת לשמירה על בטיחות תושבי האזור והגנה על ערכי הטבע, הים ואיכות הסביבה".

מהמשרד לאיכות הסביבה נמסר לשומרים: "המשרד קיבל את דיווחי קצא"א על הפגיעות בקוויה בהתאם לקבוע בתקנות המים (מניעת זיהום מים)(קווי דלק), 2006. בהתאם לדיווחים השונים, העביר המשרד הנחיות לטיפול בזיהומי הקרקע שנגרמו כתוצאה מאירועים אלו.

"אחד הסיכונים המרכזיים העולים כתוצאה מהפעלת קו דלק נובעים מחשש לפגיעה על ידי צד שלישי (כפי שאירע מול מחנה שיזפון ועל ידי תאגיד מי כרמל). על מנת להימנע מסיכון זה, נדרשת קצא"א בביצוע סיורים רכובים המתבצעים לאיתור פעילות אפשרית בתוואי הקווים ולעצירת עבודות יזומות העשויות להתבצע ללא תיאום מקדים על תוואי קוויה. כמו כן, קצא"א נדרשת בשילוט תוואי הקו באופן ברור, במטרה להקטין את הסיכון לפגיעה על ידי צד שלישי".

בחברת "לסיכו" ביקשו שלא להגיב לדברים.

חשיפת שומרים באתר ynet