הניוזלטר של שומרים

כל התחקירים, נתוני האמת והפרויקטים המיוחדים אצלכם במייל מדי שבוע. הירשמו עכשיו:

קיבלנו את הפרטים שלך, תודה!
אופס! משהו השתבש בזמן שליחת הטופס.

לא ניר חפץ, לא מעניין: בישראל החוק נעצר מחוץ לחדר החקירות

טרטורים ומניעת שינה, תרופות וטיפול רפואי. איום ב"הטלת פצצות" שירעידו את בני המשפחה. השפלות, שקרים ואיך אפשר בלי החולדות והפשפשים. המעצרים המתוקשרים של ניר חפץ, שאול אלוביץ ומשה חוגג הפנו זרקור אל חלק מהשיטות שבהן משתמשים חוקרי משטרת ישראל על מנת לחלץ הודאה מן הנחקרים (אלא אם אתה ראש משפחת פשע ואז תקבל מהחוקר קפה ועוגה). איפה עובר הגבול בין תחבולה לגיטימית לפסולה? הוא לא. בניגוד לארה"ב או לאנגליה, בישראל זכויות הנחקרים נמצאות מחוץ לחוק. דוח מיוחד של שומרים


משה חוגג, ניר חפץ, שאול אלוביץ ואילוסטרציה של חדר חקירות. צילומים: רויטרס, שאטרסטוק
משה חוגג, ניר חפץ, שאול אלוביץ ואילוסטרציה של חדר חקירות. צילומים: רויטרס, שאטרסטוק

טרטורים ומניעת שינה, תרופות וטיפול רפואי. איום ב"הטלת פצצות" שירעידו את בני המשפחה. השפלות, שקרים ואיך אפשר בלי החולדות והפשפשים. המעצרים המתוקשרים של ניר חפץ, שאול אלוביץ ומשה חוגג הפנו זרקור אל חלק מהשיטות שבהן משתמשים חוקרי משטרת ישראל על מנת לחלץ הודאה מן הנחקרים (אלא אם אתה ראש משפחת פשע ואז תקבל מהחוקר קפה ועוגה). איפה עובר הגבול בין תחבולה לגיטימית לפסולה? הוא לא. בניגוד לארה"ב או לאנגליה, בישראל זכויות הנחקרים נמצאות מחוץ לחוק. דוח מיוחד של שומרים


משה חוגג, ניר חפץ, שאול אלוביץ ואילוסטרציה של חדר חקירות. צילומים: רויטרס, שאטרסטוק

טרטורים ומניעת שינה, תרופות וטיפול רפואי. איום ב"הטלת פצצות" שירעידו את בני המשפחה. השפלות, שקרים ואיך אפשר בלי החולדות והפשפשים. המעצרים המתוקשרים של ניר חפץ, שאול אלוביץ ומשה חוגג הפנו זרקור אל חלק מהשיטות שבהן משתמשים חוקרי משטרת ישראל על מנת לחלץ הודאה מן הנחקרים (אלא אם אתה ראש משפחת פשע ואז תקבל מהחוקר קפה ועוגה). איפה עובר הגבול בין תחבולה לגיטימית לפסולה? הוא לא. בניגוד לארה"ב או לאנגליה, בישראל זכויות הנחקרים נמצאות מחוץ לחוק. דוח מיוחד של שומרים


חן שליטא

משה חוגג, ניר חפץ, שאול אלוביץ ואילוסטרציה של חדר חקירות. צילומים: רויטרס, שאטרסטוק

23.12.2021

תקציר הכתבה

ש

ני אנשים בעלי פרופיל ציבורי גבוה העלו לאחרונה לכותרות סוגיות שהציבור הרחב נוטה להקל בהן ראש: שיטות החקירה הבעייתיות שמפעילה המשטרה ותנאי המעצר הקשים הנלווים לאותן חקירות. הראשון הוא איש העסקים ובעלי בית"ר ירושלים, משה חוגג, החשוד בעבירות כלכליות ועבירות מין, והשני הוא יועץ התקשורת ניר חפץ, המשמש כעד מדינה במשפט נתניהו.

פרקליטיו של חוגג, עורכי הדין משה מזור ועמית חדד תיארו במכתב התלונה שהגישו למשטרה כיצד חוגג נחקר "אחרי לילות ללא שינה, כשהוא עייף ורעב". הוא טולטל בדרכים ממקום החקירה ועד לבית המעצר במשך שבע שעות, על אף שמדובר בנסיעה של חצי שעה, הגיע לבית המעצר ב-23:30 ובשתיים בלילה כבר העירו אותו, כדי שיגיע לחקירה נוספת, משל היה מדובר בפצצה מתקתקת. כשטען בפני חוקריו כי הוא עייף מכדי להיחקר, הציעו לו אלה כחלופה להאריך את תקופת המעצר. תא המעצר, לדברי פרקליטיו שרץ מקקים וחרקים, ושהו בו עצירים שאיימו עליו כי אם לא יעביר להם כספים יפגעו בו ובמשפחתו.

חפץ סיפר איך "בלילה השני התעוררתי כשכל הגוף שלי מכוסה במאות עקיצות פשפשים… במשך יומיים או שלושה ביקשתי לראות רופא, והנימוקים שנתנו לי זה שיש רופא רק בשב"ס, אלא שהביאו אותי חזרה למעצר אחרי חצות, ואז אין רופא. גם לראות חובש ב-433 עשו לי קשיים גדולים... רק אחרי שהתמוטטתי על רצפת החדר בא חובש… אחרי כמה ימים כשהגיע רופא שראה את הפצעים שלי, הוא אמר לחוקרים 'זה לא בסדר שלא ראה אותו רופא עד עכשיו'".

בהקלטות מהחקירה נשמע אחר החוקרים אומר לחפץ: "בימים הקרובים תנחת פצצה שתזעזע את עולמך. אני לא ציני ולא צוחק. אני אומר לך שכדאי שתשקול את דרכך מחדש… שיטות הפעולה שלנו מאוד דומות לשב"כ. יש לנו את אותן היכולות. התא המשפחתי שלך נמצא כרגע בסכנה בעקבות אותה פצצה, אלו דברים שעלולים להשפיע לא רק עליך".

באותו התיק, התמודדה גם משפחת אלוביץ עם תרגילי חקירה לא ראויים, כשהתקינה המשטרה האזנה בחדר היוועצות עורכי הדין במתקן המעצר, חדר שאמור להיות נקי מהאזנות בשל עיקרון החיסיון של עורך דין לקוח. באותו החדר הופגשו אור ושאול אלוביץ, כדי שהבן ישכנע את אביו להחליף את פרקליטו עו"ד ז'ק חן, שלהערכת החוקרים מנע את גיוסו של שאול האב כעד מדינה.

במכתב ששלח ראש לשכת עורכי הדין, עו"ד אבי חימי ליועץ המשפטי לממשלה בעקבות התרגילים הללו נכתב: "אי אפשר להישאר אדישים לניצול תחושת המוגנות של אדם בחדר שיוחד למפגש עורכי דין… ובוודאי שאי אפשר להישאר אדישים לגבולות המוסריים שנחצו, בהפעלת בן כנגד אביו… זכותו של כל אדם לבחור את עורך הדין המייצג אותו, ושזה ייעץ לו ללא מורא כי אם לא ישא חן בעיני המשטרה יפוטר".

חפץ, אלוביץ וחוגג הפכו בעדויות האלה לפרזנטורים של תרגילי החקירה הנהוגים בישראל, הקרויים בשפה המקצועית תחבולות. מדובר במנופי לחץ, שאינם מוסדרים בשום חוק, אבל כיוון שמי שסובלים מהם בשגרה, אלו הם אנשים הרבה פחות מקושרים, שנתפסים כפחות נורמטיבים מהאדונים שלעיל, המניפולציות שהם עוברים זוכים לרוב לעצימת עיניים.

"כשהתקשורת נרעשה מהתיאורים של חפץ, אמרו אצלנו במסדרונות 'מי ישמע, אנחנו רואים את זה כל יום, ועוד הרבה יותר גרוע", מספרת עו"ד מיכל עורקבי, מנהלת מחלקת איכות הייצוג בסנגוריה הציבורית מחוז ת"א, שמרכזת את תחום שיטות החקירה. "אני שמחה שסוף-סוף זה עולה לסדר היום, ותחשבי שאלו עוד המקרים שבהם השוטרים ראו בנחקרים אנשים כמותם, הם לא התייחסו אליהם כאל פסולת אדם, כמו שהם מתייחסים לעבריינים".

פליליסט ותיק מחזק את דבריה של עורקבי. "התלונות של חפץ, הן מהיותר סימפטיות שהכרתי", הוא מעיד, "הייתי אומר שהן בגדר 'לא נעים, לא נורא'. היו לי לקוחות שעברו את כל תקופת המעצר עם פשפשים וחולדות, ונותרו שלושה שבועות עם אותם גופיה ותחתונים. אבל כשזה יועץ ראש הממשלה זה תופס כותרות, וכשזה איזה בוזגלו מהדרום אפשר להיכנס בו חופשי".

ניר חפץ מובא להארכת מעצר בפברואר 2018. צילום: רויטרס
שאול אלוביץ מובא להארכת מעצר בפברואר 2018. צילום: רויטרס
"הרעיון בחקירות, כמו שהן מתנהלות היום, זה להקטין אותך. לרמוס אותך. לדרוס אותך. למעוך אותך ולפרק אותך. ומתוך השברים האלה, לשאול מה עשית", אומרת עו"ד עורקבי. "אני מחזיקה מעצמי בן אדם חזק, שמבין במשפט, ואני יודעת שאחרי יומיים של חקירה, לא הייתי אותו בן אדם. המון פעמים, מה שקורה שם עובר את הגבול"

הנחקרים |

"אין חוק, והנחיות המשטרה הן אמורפיות"

אז מה אסור ומה מותר בחקירת משטרה? כיצד מגדיר החוק חקירה הוגנת ששומרת על זכויות היסוד של הנחקרים? אילו מגבלות ישנן על חקירות באישון לילה? למרבה ההפתעה אין חוק כזה.

"החוק שותק בכל הנוגע לזכויות נחקרים", אומרת עו"ד ציפי גיטר, מנהלת תחום ייצוג אסירים בסנגוריה הציבורית מחוז חיפה, שמרכזת את נושא תנאי החקירה. "וזאת בניגוד לנעשה באנגליה למשל, ששם התנאים מעוגנים בחקיקה. חוק סדר הדין הפלילי עוסק בזכויות עצורים, לא בתנאים בחדר החקירה. סעיף תשע, שלקח זמן עד שבכלל נחקק אמנם עוסק בתנאי המעצר, וגם הוא משאיר הרבה מקום לפרשנות".

הנחיות מסודרות של המשטרה אמורות לסלק את אי הבהירות. ביקשתי אותם מהמשטרה ולא זכיתי לתגובה.

"נהלי המשטרה לא גלויים וגם לא מקוימים. בכל מדינות אירופה יש זכויות ברורות: הפסקות בחקירה כל שעתיים, כי מחקר מפורסם בבריטניה מצא שאורך ממוצע של חקירה שאחריה ניתנת הודאת שווא הוא שעתיים ו-16 דקות. מינימום שמונה שעות שינה. גם שם מעמתים עצורים עם דברים קשים, אבל היחס הוא יותר הומני".

"בארץ גם חוקרים עצורים תחת השפעת סמים ואלכוהול", אומרת עו"ד גיטר. "אנשים שסובלים ממחלות כרוניות יחקרו גם כשירגישו רע, ולא יבדקו כל כך מהר. המשטרה מנהלת חקירות שלמות עם חולי סוכרת או אנשים שסובלים מלחץ דם גבוה שמרגישים רע, סובלים מסחרחורות, כאבי ראש, בלבול ולא מקבלים תרופה במועד"

עו"ד ציפי גיטר. צילום באדיבות המצולמת

סעיף 12 בפקודת הראיות אמור לבוא לעזרת הנחקרים. הוא קובע כי הודאה צריכה להינתן באופן חופשי ומרצון. "השאלה מה זה רצון חופשי", אומר לשומרים עו"ד משה מזור, מפרקליטיו של משה חוגג. "אם בן אדם ער 24 שעות או שנתנו לו אוכל בכמות לא מספיקה, אז הוא דיבר מרצון? אין פה גבולות גזרה ברורים".

בסוף הרבה תלוי במצפון הפרטי של החוקר.

"נכון. בארה"ב זה הרבה יותר מסודר. שם החוקה קובעת מה מותר ומה אסור. כאן אין חוק, והנחיות המשטרה הן אמורפיות. מדברים על זמן שינה סביר. כמה שעות שינה זה סביר? לא ברור. יש הוראות של השב"ס, לגבי זכויות עצירים מבחינת שינה ואוכל. להגיד שהם מקפידים קלה כבחמורה? לא ממש. בדרך כלל יש פינג פונג בין השב"ס למשטרה, כל אחד אומר שהוא לא אחראי. השב"ס אומר שהמשטרה מושכת לחקירה בשעות לא שעות, והמשטרה אומרת שמדובר בצרכי חקירה (למרות שבהרבה מקרים אין לזה סיבה מוצדקת) ושהזמן שהעצור מטורטר בדרכים מהמתקן לחקירה ובחזרה, אינו באחריותה. ככה העצורים נופלים בין הכיסאות".

נושא השינה מגיע למחוזות אבסורדיים. "המדינה צריכה לספק שש שעות שינה, אלא אם כן חייבים לחקור אותו, כי יש שאלה של חיי אדם על הפרק או פגיעה ביעילות החקירה", אומרת גיטר. "מה נחשבת חקירה יעילה? שאלה טובה. זיכינו אדם מעבירת התפרצות, כי הוא נחקר בעודו ישן. רואים בסרט הוידיאו שוטרת חוקרת חשוד ישן, ועל סמך החקירה הזו הוגש כתב אישום".

טוב שיש תיעוד.

"רק שהוא לא תמיד קיים. בישראל צריך לתעד חקירות רק מעשר שנות מאסר ומעלה (עבירות של פשע חמור). עבירות קלות יותר, אין חובה לתעד. פה ושם יש עבירה שמתועדת. למשל, כשחשוד שסובל מבעיה נפשית".

איך חשוד עם בעיה נפשית נחקר?

"חשוד שסובל מפיגור או מבעיה נפשית מובא לחקירה רגילה. בארץ גם חוקרים עצורים תחת השפעת סמים ואלכוהול. אין חובה לספק טיפול רפואי ותרופות מתחילת החקירה. הן יסופקו באזשהו שלב, אבל אנשים שסובלים ממחלות כרוניות יחקרו גם כשירגישו רע, ולא יבדקו כל כך מהר. המשטרה מנהלת חקירות שלמות עם חולי סוכרת או אנשים שסובלים מלחץ דם גבוה שמרגישים רע, סובלים מסחרחורות, כאבי ראש, בלבול ולא מקבלים תרופה במועד. באנגליה, להבדיל, עצור שמגיע עם אפילפסיה או סכרת, חייב להיבדק לפני החקירה, כדי לוודא שהוא כשיר".

אתם מצליחים להילחם בזה בזמן אמת?

"לעתים אנחנו מודעים לחומרת הדברים, רק לאחר שהחקירה מסתיימת, ומוגש כתב אישום. אנשים מודים רק כדי לסיים כבר עם החקירה, וזה מתסכל מאוד. עצור מאבד את חירותו, לא את צלם האנוש שלו ולא את הזכויות הבסיסיות שלו".

גם את התיעוד שהזכירה גיטר, מסתבר אפשר לעקוף. "נחקרים סיפרו לי איך מבשלים אותך לפני החקירה המצולמת", אומר לשומרים סניגור פרטי. "כשרואים זליגה באמצע החקירה לכיוון שלא משרת את החוקרים, הם מוציאים אותך להפסקת סיגריה, קפה, שירותים ומחזקים מסרים לכיוון שהם רוצים לשמוע. מה קורה בהפסקה? אף אחד לא יודע. אם זה לא חפץ או אלוביץ זה לא מעניין".

משה חוגג בכנס מדיה ב-2015. צילום: רויטרס
"בדרך כלל יש פינג פונג בין השב"ס למשטרה, כל אחד אומר שהוא לא אחראי", אומר עו"ד מזור, מפרקליטיו של חוגג. "השב"ס אומר שהמשטרה מושכת לחקירה בשעות לא שעות, והמשטרה אומרת שמדובר בצרכי חקירה ושהזמן שהעצור מטורטר בדרכים מהמתקן לחקירה ובחזרה, אינו באחריותה. ככה העצורים נופלים בין הכיסאות"

החקירות |

"ישב המחוקק ויכתוב: מותר לשקר, מותר לרמות"

כל זה מתיר לחוקרים חופש פעולה נרחב, שנבלם רק ע"י בתי המשפט, וזה קורה לעתים מאוחר מדי, כשהנזק הנפשי וגם החקירתי, כבר נעשה. איך יתכן שהמחוקק לא נדרש לזה עד היום? "עבריינים לא מעניינים אף אחד", משיבה בסרקזם עו"ד עורקבי מהסנגוריה הציבורית, "וכולם יותר סלחנים לגבי תרגילים שנעשים לאנסים ורוצחים. הסנטימנט הוא שזה בסדר להעניש אותם, כבר משלב המעצר, אבל מערכת הענישה לא כוללת פשפשים, חוסר אוורור, קור בחורף וחום בקיץ. יש נזק חברתי גדול בלשכן עצורים בתנאים כאלה, כי אז הם אומרים לעצמם, אם מתייחסים אלי כמו אל חיה, אז אולי אני גם צריך להתנהג כמו חיה. מחקרים קרימינולוגים שנעשו בעולם מראים מה החברה מקבל בחזרה, כשהיא מתייחסת לאנשים כאל חיות, ואת יכולה להניח שזה לא מיטיב עם איש".

ועדיין לא דחוף לציבור הרחב להגן על זכויותיהם.

"כי האנשים הנורמטיבים בטוחים שלנו זה לא יקרה. אנחנו לא נחקר ולא נעצר ככה. אבל זה יכול לקרות לכל אחד. לפי הסטטיסטיקה רק חמישים אחוז מהעצורים עומדים לדין, השאר סתם בילו בחקירות ובמעצר. כך שגם חפים מפשע, שנמצאו בזמן הלא נכון במקום הלא נכון, יכולים לבלות שבוע במעצר, עד שהחוקרים ישתכנעו שהם לא קשורים לזה, אבל הטראומה המצלקת, תישאר איתם שנים אחרי. יש לי לקוחות שלא יצאו מזה. יש מחיר מאוד גבוה לשבוע כזה".

מה מצלק אותם?

"כשחוקרים אותם אזוקים בידיים וברגלים, ממה אתם מפחדים? הם בחדר חקירות במשטרה, לאן ילכו? זה סוג של 'סטינג'. אנחנו מתייגים אותך כעבריין. ויש גם את השקרים. האם תרגיל חקירה שבו שוטר מעמיד פנים שהוא רב ומייעץ לחשוד להודות, הוא קביל? אדם בא לקבל עצה טובה מדמות שנתפסת כסמכות רוחנית וגילה שהוא ב'טרומן שואו'. שופט אמר, זה לא קביל, אבל אקבל את ההודאה במקרה הזה. בתי המשפט הרבה פעמים מסתפקים ב'נו, נו, נו, זה ממש לא בסדר, צריך לבדוק עד כמה הנאשם הודה בגלל התרגיל'. ובסוף מרשיעים, כי בכל זאת עומד בפנינו רוצח".

אם כולם היו מודים רק כי ביקשו מהם, המשטרה לא הייתה נדרשת לתחבולות האלה.

"בלי תחבולות הם לא ידברו? אין בעיה, ישב המחוקק ויכתוב את זה: מותר לשקר, מותר לרמות. מותר לחוקר לומר שטביעת האצבע נמצאה בזירה, והדנ"א נמצא על גופה של הנאנסת, למרות שזה שקר. הנורמה כיום היא שמותר לשקר, אבל אסור לזייף. מותר לחוקר לומר שהחבר שלך הודה, אבל אסור לו להציג הודאה כתובה של זה. יש לנו לקוחות שבכלל לא יודעים לקרוא, אז לא משנה להם. ועדיין, זו תחבולה הוגנת וזו לא הוגנת. האבחנה נוצרה אחרי שחוקרי משטרה זייפו פרוטוקול בית משפט והציגו אותו לנחקר כאילו הוא אמיתי, והשופט גלעד נויטל אסר את זה. זה היה קו פרשת המים. אסור להראות הודאה מזויפת כתובה, אבל לשקר בעל פה? חופשי. ואם מותר לחוקר לשקר ככה במשך שעות, יש לי בעיה עם זה".

יתכן שהחשש בחקיקה הוא שזה יחשוף את התרגילים ואז אלמנט ההפתעה או היצירתיות של החוקרים יפגעו.

"אנחנו מכירים את תרגילי החקירה, הם לא סודיים. ועבריינים, קל וחומר, שמכירים אותם. לא רק שחוק כזה לא יפגע ביצירתיות. הוא יגרום למשטרה להיות יצירתית ומקצועית באמת, ולחפש ראיות, שלא באמצעות שבירה של בן אדם. הרעיון בחקירות, כמו שהן מתנהלות היום, זה להקטין אותך. לרמוס אותך. לדרוס אותך. למעוך אותך ולפרק אותך. ומתוך השברים האלה, לשאול מה עשית.

"אני מחזיקה מעצמי בן אדם חזק, שמבין במשפט, ואני יודעת שאחרי יומיים של חקירה, לא הייתי אותו בן אדם. המון פעמים, מה שקורה שם עובר את הגבול. לא יכול להיות שתחזיקו אדם עד שיודה ויגיד מה שתרצו לשמוע. המשטרה לעולם לא תודה שזו השיטה, אבל זה קיים. וכשאתה רואה מישהו מודה, גם אם זו הודאת שווא, מאוד קשה לך להשתחרר מזה וקשה לך להאמין שהוא מודה במשהו שהוא לא עשה".

הצעת החוק של שר המשפטים גדעון סער בנוגע לפסילת הודאה קובעת שמספיקה פגיעה בזכות להליך הוגן כדי שבית המשפט יפסול ראיה. זה ישים לזה סוף?

"הצעת החוק מדברת על פסילת ראיה שהושגה בדרכים לא כשרות, אבל אם מותר לשקר ומותר לרמות, ומותר להחזיק בתנאי מעצר קשים, אז אין כאן מה לפסול.

החוקרים לא עושים משהו שאסור לעשות, מהטעם הפשוט, שאף פעם לא נאסר עליהם לעשות אותו".

תני דוגמה למניפולציה שהוציאה אותך מדעתך.

"חקרו מישהי בזמן שהבת הקטנה שלה מחוץ לחדר החקירות. באמצע החקירה היא פתאום אומרת: 'את מי אני שומעת?' והמשטרה אמרה לה, היא במקרה פה, בדרך למקלט חירום. אין פה שום מקריות. תחנת משטרה זו לא דירת חדר וחצי שחייבים לשמוע כל פיפס. זה היה כדי לסדוק אותה עוד קצת. יש עוד אפשרויות המתנה לילדה קטנה. לא בהכרח מול חדר חקירות.

"ואת יודעת מה, גם פשפשים זו לא גזירת גורל. הפשפשים הם במזרונים, הם לא פוגעים בסוהרים. צריך לשכב על המזרון כדי שיעקצו אותך. בסיורים הרשמיים שאנחנו עושים בסנגוריה הציבורית, כשאנחנו מריחים את הצבע הטרי, כי התכוננו לקראתנו, מספרים לנו 'אנחנו עושים הדברות, אבל מה לעשות שהעצורים מביאים את הפשפשים איתם'. אני לא קונה את זה. אפשר לפתור את זה, כמו שהתמודדו יפה עם הקורונה. תלוי כמה רוצים".

שר המשפטים גדעון סער. צילום: רויטרס
"יש כאן כשל מערכתי", אומר פרופ' בועז סנג'רו. "ככל שהמשטרה משקיעה יותר אנרגיה בהשגת הודאת נאשם או עדות מפלילה של עד, ומשתמשת לשם כך בתחבולות ובמדובבים, הסיכויים שתושג הודאה או עדות מפלילה אומנם הולכים וגדלים, אך ההודאה או העדות תעזור לנו פחות ופחות כדי לדעת אם התוכן שלה אמת או שקר. שיטות המשטרה בוחנות כוח סבל של נחקרים ולא את אמיתות דבריהם"

החוקרים |

"לא הזמינו את הפשפשים במיוחד בשביל ניר חפץ"

קציני משטרה בדימוס מודים שהתחום של ניהול חקירות נופל בשטח אפור. "המשטרה תמיד הולכת על הגבול, כשהתחבולות שנוקט החוקר, נועדו לקבל דברים שלא היה מקבל אחרת", אומר עו"ד יאיר רגב, קצין מודיעין וחקירות לשעבר וכיום סניגור פרטי. "אפשר לומר שהכל מותר, חוץ ממה שהעליון אומר שאסור. עם השנים הפסיקה מתפתחת, ובתי המשפט מקפידים יותר ויותר על זכויות החשודים".

"קשה לכתוב קווים מנחים לניהול חקירה, כי זה תחום מאוד גמיש ויצירתי", אומר נצ"מ בדימוס מאיר גלבוע, ששימש סגן ראש יאח"פ (כיום יאחב"ל), "וגם אם היו הנחיות ברורות, אני לא יודע כמה היו מפנימים אותן. יש הנחיה טובה של משטרת ישראל בעניין מסדרי זיהוי, אחת הטובות בעולם. ומשטרת ישראל, בואי נגיד בעדינות, לא תמיד פועלת לפיה, ועושה לא פעם עיגולי פינות. רק כמה צדיקים יפתחו את ההנחיה לפני מסדר הזיהוי. תוסיפי לזה שבמשטרה יש מאות הנחיות. אם תמצאי 20 אחוז חוקרים שמכירים עשרה אחוז מההנחיות, אני מוריד אצבע".

מייאש.

"אל תתייאשי. החקירות המסובכות ממילא נחקרות בלהב 433, ושם יש חוקרים רציניים ומנוסים עם השכלה רלוונטית. כולם שם עורכי דין, כלכלנים, רואי חשבון. החוקרים בתחנות לא מתמודדים עם אותן עבירות חמורות, שמובילות לעימותים קשים".

עורקבי מוחה: "דווקא בחקירות היותר מורכבות ומסובכות, הגבולות יותר נפרצים. וזה ממש לא קשור לאינטליגנציה או לרמת ההשכלה של החוקרים. זו השיטה. שיטת חקירה שמותר בה הכל. השאלה כמה אנחנו מתירים את זה, וכרגע רובנו בסדר עם זה לגמרי".

תנ"צ (בדימוס) עו"ד זיוה אגמי-כהן לשעבר ראש יחא"ה והיום סנגורית פרטית מלהטטת בין שתי הגישות, כי כמו תמיד דברים שרואים מכאן, לא רואים משם. "בזמן שירותי במשטרה", "היא מספרת, "התייחסתי לחקירות בכובד ראש, סברתי שהן ליבת העבודה של המשטרה וצריך לנהל אותן בחכמה ובתחבולה. לחשיפת האמת יש בעיני חשיבות עליונה, אך כמובן שלא בכל מחיר. שימוש בכוח לדוגמה תמיד היה מחוץ למשחק, אבל הגישה הייתה שלעבריינים אין מה להתלונן, הם הביאו על עצמם את הסרט הזה.

"לחשיפת האמת יש בעיני חשיבות עליונה, אך כמובן שלא בכל מחיר", אומרת תנ"צ (בדימוס) עו"ד זיוה אגמי-כהן, לשעבר ראש יחא"ה. "זו לא עבירה לצעוק, ואני מסכימה שחקירה במשטרה אינה פיקניק. אך לצערי אני נחשפת היום למעשים לא ראויים כלפי אנשים טובים ונורמטיביים שניתן היה להביא אותם לשיח בלי גסות לב ובלי השפלה מיותרת"

עו"ד זיוה אגמי-כהן. צילום: איילת רוטמן

"כיום אני רואה לקוחות, שגם אם לא היו מעורבים באירוע הפלילי, הם נחשפים לצעקות ולהשפלות בחקירה עד שהם יוצאים ממנה בבכי. גבר מבוגר יוצא בוכה זה מראה מביך. זו לא עבירה לצעוק, ואני מסכימה שחקירה במשטרה אינה פיקניק. אך לצערי אני נחשפת היום למעשים לא ראויים כלפי אנשים טובים ונורמטיביים שניתן היה להביא אותם לשיח בלי גסות לב ובלי השפלה מיותרת.

"ניר חפץ, כיועץ תקשורת יודע להתבטא ומכוח מעמדו הצליח להעביר מסר בצורה ברורה כך שהתקשורת עסקה בכך כמה ימים. עבריינים בכירים או זוטרים לא מצליחים להעביר את אותו המסר, כי אף אחד לא מתרגש מהם, וזו הזדמנות שהחברה צריכה לנצל".

תני דוגמה לשינוי שצריך לעשות.

"הגיעה העת לשקול נוכחות של עורכי דין בחקירה. לא חייבים לחקות את המודל האמריקאי ,אפשר גם להחליט מתי הנוכחות חובה ומתי לא. פעם חשבתי שעבריינים לא יודו, אם ישב לידם עורך דין, ורמת הפשיעה תעלה. היום אני חושבת שהודאה היא לא חזות הכל והמשטרה צריכה לעבוד קשה יותר כדי להביא ראיות מעבר להודאת החשוד. גם אם עקב כך חלק מההודאות ימנעו צריך לחשוב, כמה רחוק אנחנו מוכנים ללכת כחברה, למען צמצום הפשיעה.

"למדינה יש המון כוח מול האזרח והמשטרה יכולה וצריכה להיות יותר מקצועית לקבל יותר אמצעים ולפעול בצורה מתוחכמת. בחקירות של פיגורות כמו אישי ציבור לדוגמה, המשטרה מנהלת חקירה סמויה לפני שהיא עוצרת את החשוד במטרה לאסוף ראיות. בתיק הולילנד לא נזקקנו להודאתו של אולמרט כדי להגיש את התיק לפרקליטות".

חקירת ראש ממשלה מאפשרת משאבים שלא משקפים את היום-יום.

"זה לא רק כסף, זה גם שכל ומקצועיות. אי אפשר לאסור באופן גורף תרגילי חקירה, ויש מקום לקבוע היכן עובר הגבול. קיימות הנחיות פנימיות, יש תורה שהצטברה מאז הקמת המשטרה ויש פסיקה שמדברת על חוקיות התרגיל. תרגיל חקירה לא אמור לרמוס זכויות ולא אמור להיות בניגוד לחוק".

אלא שזה עדיין קורה. עו"ד ירון לונדון, סנ"צ בדימוס בלהב 433, וכיום סניגור פרטי: "כל חוקר מבין שהוא יכול להפעיל לחץ נפשי, ובשביל אנשים נורמטיבים, שלא יוצאים ונכנסים מחדרי חקירות זו טראומה. חקירה זה לא ראיון עבודה ולא חיים שכאלה, זה לא קטע נעים. וחלק מהטקטיקה זה לשבור את רוחך, לעשות רושם, לאיים ולהעליב".

אני מבינה שזה לא סטרילי, אבל איפה הגבול?

"זה עניין של אתיקה חקירתית. יש דברים שמלמדים בקורסים שלא עושים אותם - לא מרביצים ולא מאיימים על האישה והילדים. ויש דברים שהם בשטח הפקר. ושם

כל חוקר מבין לבד איפה עובר גבול הטעם הטוב. ברגע שאת מבינה שאין כאן רצון חופשי, אלא סוג של אקדח לרקה, עברת את הגבול".

עו"ד ירון לונדון, סנ"צ בדימוס בלהב 433: "כל חוקר מבין שהוא יכול להפעיל לחץ נפשי, ובשביל אנשים נורמטיבים, שלא יוצאים ונכנסים מחדרי חקירות זו טראומה. חקירה זה לא ראיון עבודה ולא חיים שכאלה, זה לא קטע נעים. וחלק מהטקטיקה זה לשבור את רוחך, לעשות רושם, לאיים ולהעליב. ברגע שאת מבינה שאין כאן רצון חופשי, אלא סוג של אקדח לרקה, עברת את הגבול"

עו"ד ירון לונדון. צילום באדיבות המצולם

אצל כל נחקר הגבול אחר.

"ברור. כמו שלא הזמינו את הפשפשים במיוחד בשביל ניר חפץ. אלה התנאים בבתי המעצר בישראל. זה לא פלאזה, ולמי שרגיל לישון על מזרן 40 ס"מ ומזגן - זה נראה כמו סוף העולם, אבל זה מה יש. אנשים לא עוצמים עין במעצר, לא רק בגלל הפשפשים או השכנים הלא סימפטים שלהם לתא, אלא כי הם דואגים ולחוצים מעצם בחקירה.

"אצל נחקר אחד, זה סוף העולם שאשתו תדע איזה סוד שהוא מסתיר, והוא יעשה הכל כדי למנוע את זה. ולשני לא יזיז שתדע. לחיילי ארגוני פשיע הכל פחות יזיז, אבל לעבריין צווארון לבן, שפתאום שומטים לו את השטיח מתחת לרגליים, והוא לא יכול ללכת לשירותים בלי לבקש רשות, זה שוק".

אתה עושה סימולציה ללקוחות כהכנה לחקירה?

"לפעמים. אני גם מזכיר להם שזה לא לנצח. שיהיו סיטואציות בהן יעליבו אותם ויצעקו עליהם, ועדיף שיתאפקו או יבקשו את האחראי על אותו חוקר. החלק הכי קריטי בכל חקירה זה השלב הראשון. השעות הראשונות קובעות את גורל התיק. אם סניגור היה נוכח בהן, זה היה אחרת. בישראל את מתייעצת עם עורך דין ואז הוא יוצא מהחדר. בחו"ל הוא נמצא בחדר ויכול להמליץ לך תוך כדי".

זה משרת את החשוד, השאלה גם אם זה לטובת הפיצוח

"בארה"ב ובאנגליה לא מפענחים פשעים? הם פשוט עושים עבודה יותר יסודית מסביב".

צילום אילוסטרציה: שאטרסטוק
"האנשים הנורמטיבים בטוחים שלהם זה לא יקרה. אנחנו לא נחקר ולא נעצר ככה", אומרת עו"ד עורקבי. "אבל זה יכול לקרות לכל אחד. לפי הסטטיסטיקה רק חמישים אחוז מהעצורים עומדים לדין, השאר סתם בילו בחקירות ובמעצר. הטראומה המצלקת, תישאר איתם שנים אחרי. יש לי לקוחות שלא יצאו מזה"

השופטים |

"שופטי ישראל אינם משדרים לחוקרים את המסר הנכון"

למה בכלל המוטיבציה של החוקרים בחילוץ ההודאות או העדויות המפלילות כל כך גדולה? "כי בישראל די בראייה יחידה לשם הרשעה, מסביר פרופ' בועז סנג'רו, מייסד האתר ביקורת מערכת המשפט הפלילי וראש המכון לבטיחות במשפט הפלילי. "יש כאן כשל מערכתי: ככל שהמשטרה משקיעה יותר אנרגיה בהשגת הודאת נאשם או עדות מפלילה של עד, ומשתמשת לשם כך בתחבולות ובמדובבים, הסיכויים שתושג הודאה או עדות מפלילה אומנם הולכים וגדלים, אך ההודאה או העדות תעזור לנו פחות ופחות כדי לדעת אם התוכן שלה אמת או שקר. שיטות המשטרה בוחנות כוח סבל של נחקרים ולא את אמיתות דבריהם".

המשטרה בעצם עובדת בשיטת מצליח: ניקח סיכון בתחום האפור ואם בית המשפט לא יקרא אותנו לסדר, יש לנו הודאה ביד.

"נכון. בעבר היו מכים את הנחקרים. כיום המשטרה משתמשת בשיטות פסיכולוגיות כדי לייאש נחקרים ולגרום להם להודות; ולעתים שיטות אלה מופעלות גם כנגד עדים. לצערי, שופטי ישראל אינם משדרים לחוקרים את המסר הנכון, שלפיו אין להתמקד בנחקרים אלא יש לאתר ראיות עצמאיות נוספות. צריך לשנות את החוק כך שלא ניתן יהיה להרשיע על סמך הודאה לבדה, עדות יחידה או ראיה יחידה".

איך אנחנו בהשוואה לעולם?

"בישראל עדיין 'תקועים' עם שיטת החקירה האמריקאית האגרסיבית המכונה "שיטת REID". בשיטה זו משקרים לנחקר, צועקים עליו, מתישים אותו ולוחצים עליו להודות או למסור הודעה מפלילה נגד אדם אחר. באנגליה כבר עברו לשיטה מתקדמת יותר, "שיטת PEACE"' שבה מקשיבים לנחקר בפתיחות ולאחר מכן מעמתים אותו עם הראיות, מבלי לשקר לו – ומגיעים לתוצאות הרבה יותר טובות.

"יש מדינות באירופה שקבעו שלחוקרי המשטרה אסור לשקר לנחקר – משום שהם מייצגים את הציבור וחייבים לנהוג בהגינות; ומשום שהשקרים מולידים גם הודאות שווא ועדויות שקר. לצערי שופטי ישראל רואים בשקרי השוטרים תחבולת חקירה לגיטימית. הם כמעט לא פוסלים הודאות אלא מכשירים כמעט את כולן ולאחר מכן מרשיעים על בסיסן. רק כשהשופטים יפסלו ראיות שמושגות בניגוד לדין, חוקרי המשטרה יקבלו את המסר הנכון וישפרו את החקירה. בינתיים נמשכת השיטה שבה כמעט כולם מודים – גם האשמים וגם החפים מפשע; וכמעט כולם מורשעים".

הצעת החוק בנוגע לפסילת ראיה שהושגה שלא כדין. זו התקדמות?

"גם הלכת יששכרוב (שקובעת כי בית המשפט רשאי לפסול ראיה, שהושגה באמצעים פסולים- ח"ש) וגם הצעת החוק של סער נעצרות בגזע העץ, כלומר מסתפקות בהודאה או בעדות שהושגו באמצעים פסולים. מכיוון שחוקרי משטרת ישראל מרבים להשתמש באמצעים פסולים, רצוי היה לאמץ את כלל פירות העץ המורעל האמריקאי, כך שלא רק הראיה שהושגה באמצעים פסולים אינה קבילה, אלא גם הראיות שהושגו בעזרתה".

"קשה לכתוב קווים מנחים לניהול חקירה, כי זה תחום מאוד גמיש ויצירתי", אומר נצ"מ בדימוס מאיר גלבוע, ששימש סגן ראש יאח"פ (כיום יאחב"ל), "וגם אם היו הנחיות ברורות, אני לא יודע כמה היו מפנימים אותן. במשטרה יש מאות הנחיות. אם תמצאי 20 אחוז חוקרים שמכירים עשרה אחוז מההנחיות, אני מוריד אצבע"

נצ"מ בדימוס מאיר גלבוע. צילום באדיבות המצולם

מי מפסיד מהמצב הקיים? למעשה כולנו. האנשים הנורמטיבים שהחליקו ומזוהים כחוליות החלשות שעתידות להישבר בקלות ולכן אפקטיבי להפעיל עליהן את אותן תחבולות. והעבריינים שסופגים את אותן תחבולות, ולא פעם לאיש לא אכפת. באופן מפתיע, מי שמחוץ למעגל הזה הם דווקא העבריינים הבכירים, ראשי ארגוני הפשע, כפי שמסביר לשומרים סניגור בכיר: "כשמגיע ראש ארגון מציעים לו קפה ועוגה".

מטאפורית.

"לא תמיד זה רק מטאפורית. היחס כלפיהם מכבד, כי השוטרים מבינים שזה לא משתלם אחרת. הם יודעים שלא יפילו ראש ארגון פשיעה בעזרת מדובב בתא, כי המבנה הנפשי שלו והנסיון שלו בחקירות הם כאלה שהוא יכול להעביר שבועות בלי להישבר. התנאים הקשים משפיעים יותר על חסרי הניסיון, בני טובים, שהם לא עבריינים במהותם. אלה האנשים שבטראומה. והם אלה שישברו אחרי לילה אחד עם פשפשים".

כשאתה מציג את זה ככה, אז מה הטעם לחקור את אותם ראשי ארגוני פשיעה?

"א. כי צריך. וב לפעמים הם נופלים בלשונם מרוב שאננות או שחצנות. בסוף זו לא מתמטיקה. יש עולם שלם ומורכב מסביב,שמצריך לדבר אחרת עם כל אחד. תחשבי על שוטר בלוד שחוקר עבריין בכיר. השוטר עצמו מלוד, והעבריין מכיר את ההורים שלו והמשפחה שלו. השוטר לא יעז לתת לו סטירה, גם בגלל שיהיו לזה השלכות וגם כי ממילא זה לא ישיג את המטרה".

במה מתבטא הלחץ הנפשי?

"אומרים להם אם תלך לכלא, אשתך תתגרש ממך. כדאי לך להפוך לעד מדינה, לפני שתאחר את הרכבת. לפעמים גם מביאים את האישה כדי שתשפיע עליו להפוך לעד מדינה, כדי שיעברו לארץ אחרת ויתחילו חיים חדשים במסגרת התוכנית להגנת עדים".

מה עם משחק מוחות מתוחכם יותר?

"בתיק רצח שבו היו סימני נשיכה על הגופה, ביקשו מהחשוד לתת טביעת שיניים כדי להשוות והוא סירב. אי אפשר לעשות את זה בכח, אז ישבו איתו לארוחת בוקר מושקעת, ונתנו לו גבינה צהובה או גבינה מותכת, כי במז"פ ביקשו ביס ממשטח רך, וברגע שהוא לקח ביס מהגבינה שלפו לו אותה מהפה".

סיפור הגבינה נראה כמו משחק ילדים בהשוואה למה שעבר הלקוח של עו"ד חימי שנאשם באונס. "האיש, שעובד כשמאי רכב, זומן לעשות שמאות באיזה מושב", הוא מספר. "חוקרי משטרה שהזמינו אותו התחזו לעבריינים, ורצו שיודה באונס. אמרו לו: אנחנו יודעים איפה אתה גר. הראו לו תמונות של האישה והילד. לא הזהירו אותו, לא אמרו שהם שוטרים. בסוף הגישו כתב אישום כי הייתה ראיית דנ"א, ואם היה מודה רק כי פחד? יש זכויות לחשוד".

נשיא בית המשפט העליון אסתר חיות. צילום: מארק ניימן, לע"מ
"המשטרה תמיד הולכת על הגבול, כשהתחבולות שנוקט החוקר, נועדו לקבל דברים שלא היה מקבל אחרת", אומר עו"ד יאיר רגב, קצין מודיעין וחקירות לשעבר וכיום סניגור פרטי. "אפשר לומר שהכל מותר, חוץ ממה שהעליון אומר שאסור. עם השנים הפסיקה מתפתחת, ובתי המשפט מקפידים יותר ויותר על זכויות החשודים"

השינוי בדרך? שלוש הצעות שעל הפרק

נכון לעכשיו, הסנגורים מטילים יהבם על בית המשפט - יותר נכון על כמה פסקי דין שמהווים אבני דרך בכל הקשור להוגנות בחקירה - וכן תולים תקווה בשורת צעדי החקיקה שמקדם שר המשפטים סער. אלא שגם הם לא נוגעים בנושאים נפיצים כמו שקרים, תחבולות ומדובבים. אלה כנראה עוד ימשיכו ללוות אותנו, אלא אם כן הוועדה הציבורית למניעת הרשעות שווא ותיקונן בראשות שופט בית המשפט העליון בדימוס פרופ' יורם דנציגר, שכבר הגישה דוח ביניים בנושא ראיות פורנזיות, תיתן המלצות ברורות בנושא. עו"ד גיטר, שחברה בוועדה, אומרת לשומרים כי "כשנגיע לדיון בהודאות שווא, ידונו גם שיטות החקירה, ואם לא הגיע הזמן להגדיר גבולות באופן שונה".

לבקשת שומרים, עו"ד ישי שרון, ראש תחום חקיקה ומדיניות בסניגוריה הציבורית עושה סדר בהצעות שעל הפרק.

1.

פסילת ראיה.

מעגנת בחקיקה את הלכת יששכרוב ואת פסקי הדין שניתנו בעקבותיה, ונותנת לבית המשפט שיקול דעת רחב וגמיש לפסול ראיה, במקרים שבהם הייתה פגיעה מהותית בזכות להליך הוגן. לפי הצעת החוק שעברה בקריאה ראשונה בנובמבר, ונמצאת כעת בדיוני ועדת חוקה, הפסילה תחול גם לגבי הודאה של עד ולא רק של נאשם.

למה היא לא מתייחסת לראיות שנגזרות ממנה, הקרויות פירות העץ המורעל?

"כי היו מחלוקות בוועדה לסדר דין פלילי וראיות שעסקה בנושא, ובסוף הגיעו לנוסחת אמצע שמאפשרת לבית המשפט את שיקול הדעת. הפרקליטות והמשטרה רצו לצמצם עוד יותר את שיקול הדעת הפסיקתי, ושר המשפטים אימץ את דעת הרוב של השופטים והסנגוריה להתיר לבית המשפט שיקול דעת רחב יותר".

2.

חוק יסוד זכויות המשפט.

מבקש לעגן זכויות שונות במשפט הפלילי משלב החקיקה ועד שלב המשפט, כך שבתי המשפט יתנו משקל גדול יותר לפגיעה בזכויות. הצעת החוק נמצא בדיונים במשרד המשפטים, וסער הצהיר שבכוונתו לקדם אותה במושב הקרוב של הכנסת.

3.

הצעת חוק חקירת חשודים.

הצעת חוק ממשלתית -המהלך הכי משמעותי בכל הנוגע לזכויות חשודים. מדובר בהצעה של שרת המשפטים לשעבר איילת שקד שעלתה ב-2018 ומאז לא קודמה. הצעת החוק מציעה לעגן בחקיקה את הזכויות והחובות של הנחקרים (חשודים ועדים) ואת חובות החוקרים הנגזרות מכך. יש בה סעיפים שמתייחסים לניהול החקירה, ואלה אמורים להיות מלווים בתקנות מפורטות בעניין שינה, חקירה בלילה ומזון.

איילת שקד, לשעבר שרת המשפטים. צילום: רויטרס

עו"ד עורקבי אופטימית: "יקח עוד זמן, אבל בסוף זה יקרה. השקרים האלה, התחבולות האלה, השיטה הזו שאתה רומס בני אדם, עד שהם לא יכולים יותר. בסוף תעלם".

תגובת משטרת ישראל

"כללי החקירות נקבעים בחוק"

ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "משטרת ישראל פועלת מכוח פקודת המשטרה המסמיכה אותה בין השאר לנהל חקירות במקום שבו עולה חשד לעבירות פליליות. כללי החקירות נקבעים בחוק - חוק סדר הדין הפלילי ומפוקחות ע"י גורמים ממונים במשטרה, בפרקליטות וחטיבת התביעות במשטרה".

לאור התגובה, ביקשנו הפניה מהמשטרה לסעיפים הרלוונטים בחוק סדר הדין הפלילי, ולדרך שבה מתבצע הפיקוח על החקירות. "תגובתנו הועברה זה מכבר ואין לנו מה להוסיף עליה", השיבה הדוברות.

למי לפספס את פרויקט החפות של שומרים

מה גורם לאדם להודות בפשע שהוא לא ביצע?

אילוסטרציה: שאטרסטוק