קיבלנו את הפרטים שלך, תודה!
אופס! משהו השתבש בזמן שליחת הטופס.

המשפחות שמאמינות בהמשכיות בכל מחיר: "יהודיות. נעות על הציר שבין החילוני למסורתי"

האם אפשר לאפיין את המשפחות שמוכנות לנהל את המלחמות הארוכות והמתישות האלה אל מול רשויות המדינה? מי הן הנשים שמעדיפות להרות מזרעו של אדם מת על פני תרומת זרע אנונימית? מדוע את המאבקים מובילות האימהות ולא האבות: "אבהות זה רק להפיץ זרע? זו לא הורות לאחר המוות, אלא רבייה לאחר המוות". על החיים ועל המוות, כתבה שלישית בפרויקט שומרים

לודמילה רוז'קוב עם אירינה אקסלרוד והבת גל שנולדה מזרעו של גרמן ז"ל. צילום: פיליפ בלאיש, מתוך הסרט "ויתברך בזרעו"
לודמילה רוז'קוב עם אירינה אקסלרוד והבת גל שנולדה מזרעו של גרמן ז"ל. צילום: פיליפ בלאיש, מתוך הסרט "ויתברך בזרעו"

האם אפשר לאפיין את המשפחות שמוכנות לנהל את המלחמות הארוכות והמתישות האלה אל מול רשויות המדינה? מי הן הנשים שמעדיפות להרות מזרעו של אדם מת על פני תרומת זרע אנונימית? מדוע את המאבקים מובילות האימהות ולא האבות: "אבהות זה רק להפיץ זרע? זו לא הורות לאחר המוות, אלא רבייה לאחר המוות". על החיים ועל המוות, כתבה שלישית בפרויקט שומרים

לודמילה רוז'קוב עם אירינה אקסלרוד והבת גל שנולדה מזרעו של גרמן ז"ל. צילום: פיליפ בלאיש, מתוך הסרט "ויתברך בזרעו"

האם אפשר לאפיין את המשפחות שמוכנות לנהל את המלחמות הארוכות והמתישות האלה אל מול רשויות המדינה? מי הן הנשים שמעדיפות להרות מזרעו של אדם מת על פני תרומת זרע אנונימית? מדוע את המאבקים מובילות האימהות ולא האבות: "אבהות זה רק להפיץ זרע? זו לא הורות לאחר המוות, אלא רבייה לאחר המוות". על החיים ועל המוות, כתבה שלישית בפרויקט שומרים

חן שליטא

לודמילה רוז'קוב עם אירינה אקסלרוד והבת גל שנולדה מזרעו של גרמן ז"ל. צילום: פיליפ בלאיש, מתוך הסרט "ויתברך בזרעו"

25.3.2022

תקציר הכתבה

קיבלנו את הפרטים שלך, תודה!
אופס! משהו השתבש בזמן שליחת הטופס.
ת

מי רביד, במאית הסרט הדוקומנטרי "ויתברך בזרעו", ליוותה בסרטה שלוש משפחות שכולות, שנאבקו על הזכות להשתמש בזרעו של הבן המת. בין היתר היא מביאה את סיפורה של ענבל ברהמי מבאר שבע, מזכירה במשרד עורכי דין, שביקשה להרות מזרעו של סמ"ר מתן פיטוסי, חייל בן 22 שנפטר מסרטן ב-2008. "את יכולה להיות בזוגיות, להתחתן, והילד יכול לקרוא לבן זוגך אבא או שמוליק", מסבירה עורכת הדין לברהמי ולהוריו של מתן לנגד המצלמות. "מה שכן, את מחויבת להגיד להם על כזה דבר". ציפי פיטוסי, אמו של מתן המנוח, שומעת את הדברים ובוכה.

עשר מבחנות קיבלה ברהמי והעשר האחרות היו מיועדות לאישה אחרת, במידה וברהמי לא תצליח להרות. ההורים חיכו כמוה לטלפון מבית החולים שיבשר אם ההריון נקלט, וכל אחד בביתו התאכזב בכל פעם מחדש. "הרעיון להביא ילד מבן אדם שנפטר לפני עשר שנים היה לי מוזר בהתחלה", סיפרה ברהמי לחברות במשרד עורכי הדין, שאחת מהן התקשתה עם הרעיון, "זה זעזע אותי בהתחלה. ואחרי זה הבנתי שזה מה שאני רוצה".

ענבל ברהמי (מימין) עם הוריו של מתן פיטוסי ז"ל. צילום: פיליפ בלאיש, מתוך הסרט "ויתברך בזרעו"

מה גורם לנשים - עשרות רבות על פי תיאורן של כל אחת מהמשפחות שעמן שוחח שומרים - לפנות למשפחות על מנת להרות לבנם שכבר אינו בן החיים? חלקן אמנם מונעות מטעמים כלכליים, אולם רובן, כך נראה, שקלו אימהות יחידנית ומצאו שהליך כזה עדיף על פני תרומה אנונימית מבנק הזרע. לשיטתן, כאן הן מקבלות משפחה תומכת, דודים ודודות, וכמובן סבא וסבתא מעורבים. יש תמונה להראות וסיפורים לספר, כשהילד יבקש לדעת מי היה אביו. כמובן שהכל מעוגן בהסכמים משפטיים. בין האמא המיועדת לסבים, ובין הסבים לבית המשפט.

"האישה במשפחות כאלה תסתדר יותר טוב עם החמות, כי הן בחרו מראש אחת השניה, ללא תלות בגבר שנמצא בד"כ ביניהן", אומרת עו"ד אירית רוזנבלום מארגון "משפחה חדשה", במאמץ לעשות מהלימון לימונדה.

ועדיין יש פה הרבה מתחים ואמוציות.

"נכון, הן נכנסות יחד לתהליך ארוך שכולל בתי משפט ואבחונים של עובדים סוציאליים. לא כולם שורדים אותו, לפעמים אחרי שכבר עברנו את כל התהליך המשפטי, אחד הצדדים בורח".

זה לא מאוחר מדי?

"עד שלא מתגבש עובר, את יכולה לברוח. וכמובן שיש גם חיבורים פנטסטים, גם מאנשים עם רקע שונה. עשיתי פעם חיבור בין בחורה מזרחית למשפחה רוסית, יצא פצצה".

פרויקט שומרים. איור: מורק ברק
"הרעיון להביא ילד מבן אדם שנפטר לפני עשר שנים היה לי מוזר בהתחלה", סיפרה ענבל ברהמי,שביקשה להרות מזרעו של סמ"ר מתן פיטוסי, חייל בן 22 שנפטר מסרטן ב-2008. "זה זעזע אותי בהתחלה. ואחרי זה הבנתי שזה מה שאני רוצה"

"אין כאן נכון או לא נכון"

האם אפשר לאפיין את המשפחות שמוכנות לנהל את המלחמות הארוכות והמתישות האלה אל מול רשויות המדינה? ובכלל, מי הם האנשים שמאמינים ברעיון של המשכיות בכל מחיר? פרופ' יעל השילוני-דולב, מהמחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון, שמשמשת גם כנשיאה משותפת של האגודה להיסטוריה ופילוסופיה של המדע וכחברת המועצה הלאומית לביואתיקה, שופכת מעט אור על הנושא. לדבריה, "המשפחות שהתפרסמו הן יהודיות. הייתי אומרת שהן נעות על הציר שבין החילוני למסורתי, לא שמעתי על סיפור כזה בחברה הערבית או החרדית, ויש מנעד רחב מבחינה סוציו-אקונומית. אבל אני מרגישה שזה לא רציני מבחינתי לעמוד מאחורי המאפיינים האלה, כי לנו כחוקרים אין גישה לפסיקה הקיימת, שתאפשר לנו באמת מבט מעמיק".

הרצון של הנפטרים לרצות את הוריהם הוא לא תלוי גיל? לא בכל גיל אתה מבקש לרצות את ההורים או מעוניין שהם יהיו אלה שיגדלו את הילדים שלך.

"חיילים חושבים בעיקר על ההורים שלהם. בני שלושים, יחשבו יותר על בת הזוג. במחקר שעשינו, אצל מי שלא היו מעוניינים בהולדה כזו, כל שאלות ההמשכיות והדחף האבולוציוני של גברים להפיץ את הזרע לחלוטין לא דיברו אליהם. הם תפסו אבהות במונחים של הורות פעילה, ולא גנטית בלבד. וזה משהו שקובעי המדיניות צריכים להתייחס אליו. הרצון המשוער של הגבר הישראלי לא נסמך רק על עמדות פטריארכליות, ודיון ציבורי רחב היה מביא גם את הקולות האלה בחשבון".

פרופ' השילוני-דולב: "חיילים חושבים בעיקר על ההורים שלהם. בני שלושים, יחשבו יותר על בת הזוג. במחקר שעשינו, אצל מי שלא היו מעוניינים בהולדה כזו, כל שאלות ההמשכיות והדחף האבולוציוני של גברים להפיץ את הזרע לחלוטין לא דיברו אליהם"

פרופ' יעל השילוני-דולב. צילום: פרטי

"אין כאן נכון או לא נכון, זו קביעה נורמטיבית של חברה", מתייחסת לנושא פרופ' איילת בלכר-פריגת, דיקנית ביה"ס למשפטים במרכז האקדמי שערי מדע ומשפט, שמתמחה בדיני משפחה וזכויות ילדים. "יש גישה שמקדשת את כבוד הנפטר - מה הוא היה רוצה, ויש גישה שאומרת - לא משנה מה הוא רצה, השאלה מה הנשארים בחיים רוצים. הגישה שנתלית בבת הזוג אומרת שאנחנו מניחים שהיה רוצה, כי הייתה לו בת זוג. ואם יש לו בת זוג, יש לה חזקה להפוך להורה ולהמשיך את התכנית המשותפת שלהם יחד. בפסק הדין של העליון, השופט יורם דנציגר היה היחיד שהתייחס לזכות העצמית של בת הזוג, לא רק כמדברת בשמו של המת".

לא כל זוג מעוניין בילדים, ובטח שלא בדרך הזאת.

"נכון. וגם מה זה אומר על אבהות להבדיל מאמהות? אבהות זה רק להפיץ זרע? זו לא הורות לאחר המוות, אלא רבייה לאחר המוות".

זה גם שונה מהיחס לביציות. החוק דורש להשמיד ביציות של אישה נשואה שנפטרה. ואם היא רווקה, נדרשת הסכמה כתובה שנתנה לפני מותה, כדי שיעשה בהן שימוש.

"החברה תופסת את האימהות כהורות פעילה, ומניחה שאישה לא תרצה שמישהו אחר יגדל עברה ילדים שיווצרו אחרי מותה. אבל כשמדובר באבהות, יש זילות של תפקיד ההורות".

זו גם זילות של טובת הילד, לא?

"זו שאלה לא רלוונטית, כי הנחת המוצא של המשפט הישראלי היא שתמיד עדיף להיוולד מאשר לא להיוולד, ואת לא יכולה לבדוק את טובת הילד לפני שהוא נולד. הורים מביאים ילדים לעולם מהרבה סיבות ומחנכים אותם במגוון דרכים. אולי זה לא כל כך שונה מאב שנהרג אחרי הכניסה להריון. לטוב לרע, אנחנו משפיעים על חיי הילדים שלנו, וכנראה שלא משנה מה נעשה, תמיד יהיו להם טענות לגבי איך שגידלנו אותם".

לודמילה רוז'קוב לעד קבר בנה גרמן ז"ל. צילום: פיליפ בלאיש, מתוך הסרט "ויתברך בזרעו"
"הנחת המוצא של המשפט הישראלי היא שתמיד עדיף להיוולד מאשר לא להיוולד, ואת לא יכולה לבדוק את טובת הילד לפני שהוא נולד", אומרת פרופ' איילת בלכר-פריגת. "הורים מביאים ילדים לעולם מהרבה סיבות ומחנכים אותם במגוון דרכים. אולי זה לא כל כך שונה מאב שנהרג אחרי הכניסה להריון"

"זה סיפור אמהות, הגברים זזו הצידה"

אבחנה מעניינת נוספת היא שלמרות שמדובר ברצון של גברים, מי שעומדות בחזית המאבקים המשפחתיים כדי לקבל את הזרע של בנם, הן דווקא האמהות של אותם גברים. "מההיכרות שלי עם המשפחות האלה, זה סיפור של אמהות", מאשרת לשומרים גם הבמאית רביד. "הגברים זזו הצידה ונתנו להן להוביל".

וזה בניגוד למחקרים שמראים שנשים לא מעוניינות בהורות, אם הן לא שם כדי לגדל את הילד. על הבנים שלהן הן מחילות דין אחר.

"כנראה שמבחינתן זה ה-second best. לפחות שיהיה את זה".

עד כמה האמהות מעורבות? בסרטה של רביד, מבקשת לודמילה רוז'קוב, אמו של גרמן המנוח, לדעת מה אפשר לעשות עם המבחנות שנותרו, כיוון שאירינה אקסלרוד, אמה של גל שנולדה מזרעו של בנה, לא רוצה להרות שוב. היא אומרת למנהל בנק הזרע, שהיא מוכנה לתרום אותן, אבל מבקשת להתעדכן אם יצא מהן ילד. הוא מסביר לה שצריך להתחיל מחדש את ההליכים המשפטיים עם אישה חדשה, והיא מבינה שזה עניין של שנים. אפשר להעביר אותן בצוואה?, היא שואלת. התשובה היא שלילית. חומר גנטי אינו ניתן להעברה בירושה.

רחל כהן, שהצליחה להביא לעולם נכדה מזרעו של בנה קיוון הצליחה לדלג מעל המשוכות הללו, כי ההחלטה בעניינה ניתנה טרם פרסום הנחיות היועמ"ש ב-2003, ולכן הפרקליטות לא התנגדה.  

"לא סתם במרבית המדינות זה בלתי אפשרי", מתייחס לנושא פרופ' גיל סיגל מביה"ס לרפואה באוניברסיטת ת"א, שמשמש גם כראש המרכז למשפט רפואי וביו-אתיקה בקריה האקדמית אונו. "ההנחה הרווחת היא שטובת הילד היא להיוולד להורים חיים ולא למצב של יתמות מתוכננת. ליבי עם ההורים השכולים, אבל הדיון סביב פריון ולידה צריך להתנהל ברמה של אבא-אמא-ילד ולא סבא-סבתא-ילד. כך נבנות משפחות, ואין דרך לקפוץ דור".

עידן המשפחות האלטרנטיביות ממילא כאן. במה זה שונה מאם יחידנית או מאישה שבן זוגה נפטר במהלך טיפולי הפוריות והיא ממשיכה בטיפולים עם העוברים המוקפאים ששמרו?

"השוני הגדול הוא שמי שמחולל את ההולדה הזו הם הסבתא והסבא".

"לא סתם במרבית המדינות זה בלתי אפשרי", אומר פרופ' סיגל. "ההנחה הרווחת היא שטובת הילד היא להיוולד להורים חיים ולא למצב של יתמות מתוכננת. ליבי עם ההורים השכולים, אבל הדיון סביב פריון ולידה צריך להתנהל ברמה של אבא-אמא-ילד ולא סבא-סבתא-ילד. כך נבנות משפחות, ואין דרך לקפוץ דור"

פרופ' גיל סגל. צילום: פרטי

וזה שונה מסבא וסבתא "פולנים" שלוחצים על הילד להביא להם כבר נכד?

"כן, כי במקרה 'הפולני' יש בסוף מישהו שמסכים. פה אין מי שיתרצה. הוא מת. ישראל היא המעצמה המובילה בעולם בתחום של פריון ולידה, ומשהו מזה מקבל ביטוי גם בניסיונות להתפשר ולתת פתרונות לא שגרתיים למצבים כאלה. החברה הישראלית כל כך מושקעת בנושא פריון, למשל במימון ציבורי לטיפולי פוריות ובאישור לשירותי פונדקאות, שגם פה אנחנו פותחים צוהר ומתקשים לוותר. כשאתה הולך ל-IVF, אתה רוצה ילד. כשאתה מוציא זרע מאדם מת, אתה מבקש לשחזר את מה שאיבדת בנסיבות טראגיות. יש כאן סוג של הקמת מצבה חיה".

אנשים מולידים ילדים מכל מיני סיבות ונחמות. מתי זה לגיטימי שהמדינה תיכנס להם לחיים, ומתי  לא?

"קודם כל אלה לא ההורים. ושנית, מה שאנשים עושים בחדרי חדרים הוא עניינם הפרטי, אבל אם באת למערכת הציבורית כדי שתסייע לך בטכנולוגיות מתקדמות כמו שאיבת זרע ומימון הטיפולים, אז יש לה פה SAY".

יגידו ההורים של אותו נפטר:  אני אלך לפרטי, לא צריך טובות.

"אז יהיו נכדים לעשירים בלבד? זה לא עובד ככה. המדינה צריכה לטפל בכולם. לא במקרה יש רגולציה לגבי שירותי פריון".

לחלק הראשון בפרויקט

על החיים ועל המוות: "מאוד עצוב שאחרי שנתנו ילד למדינה, היא גם זו שמחליטה על הזרע שלו"

ניצה, אמו של לוחם מג"ב בראל חדריה שמואלי ז"ל, עם ראש הממשלה נפתלי בנט. צילום: קובי גדעון, לע"מ