קיבלנו את הפרטים שלך, תודה!
אופס! משהו השתבש בזמן שליחת הטופס.

חשיפה: ההתנהלות הבעייתית של שיבא ומשרד הבריאות בפרשת העוברית

בלי צו בית משפט ובלי דיון בוועדת האתיקה של בית החולים בזמן אמת: מתברר שגם הבדיקות הגנטיות שעברו הוריה של סופיה, "עוברית המחלוקת מאסותא", היו רצופות אילתורי נהלים וכשלים. שיבא בתגובה: "תוצר לוואי של הבדיקה שנערכה הינו שיוך העובר לאם". משרד הבריאות: "כלל הבדיקות נעשו נעשו כדין". תחקיר שומרים

צילומים: ביאה בר קלוש, שאטרסטוק
צילומים: ביאה בר קלוש, שאטרסטוק

בלי צו בית משפט ובלי דיון בוועדת האתיקה של בית החולים בזמן אמת: מתברר שגם הבדיקות הגנטיות שעברו הוריה של סופיה, "עוברית המחלוקת מאסותא", היו רצופות אילתורי נהלים וכשלים. שיבא בתגובה: "תוצר לוואי של הבדיקה שנערכה הינו שיוך העובר לאם". משרד הבריאות: "כלל הבדיקות נעשו נעשו כדין". תחקיר שומרים

צילומים: ביאה בר קלוש, שאטרסטוק

בלי צו בית משפט ובלי דיון בוועדת האתיקה של בית החולים בזמן אמת: מתברר שגם הבדיקות הגנטיות שעברו הוריה של סופיה, "עוברית המחלוקת מאסותא", היו רצופות אילתורי נהלים וכשלים. שיבא בתגובה: "תוצר לוואי של הבדיקה שנערכה הינו שיוך העובר לאם". משרד הבריאות: "כלל הבדיקות נעשו נעשו כדין". תחקיר שומרים

חן שליטא

צילומים: ביאה בר קלוש, שאטרסטוק

10.11.2022

קיבלנו את הפרטים שלך, תודה!
אופס! משהו השתבש בזמן שליחת הטופס.

השתלת העוברית ברחמה של אישה שאינה אמה הגנטית הייתה כמובן מחדל חמור של בית החולים אסותא ראשון לציון בו בוצעה, אולם האופן בו התגלגלו הדברים מאז התבררה הטעות, חושף התנהלות בלתי נתפסת של גופים נוספים. בישראל, מתברר, אין שום פרוטוקול עבודה מסודר למקרה שבו מתגלית אי-התאמה גנטית בין ילד להוריו, ואין כל נהלים שמסדירים מה עושים במקרה כזה. בהיעדר נהלים כאלה, משרד הבריאות ובית החולים שיבא, לפחות בחלק מהסוגיות שצצו, "אילתרו" את התנהלותם. 

כך למשל, איך מבשרים לאישה שהעובר שברחמה אינו שלה? הבשורה שהפכה את עולמם של בני הזוג נמסרה במקרה הזה כמו דיווח על ממצא רפואי נטול השלכות נפשיות או מוסריות. וזאת עוד סוגיה פשוטה יחסית לשאלות אחרות שעולות מהמקרה כמו מדוע נערכה בדיקה גנטית גם לאב, כשהובן שהאם אינה האם הגנטית? האם זה לא השלב שבו פעמוני האזהרה היו אמורים לצלצל, כדי שהדיון יעבור לדיון בוועדת האתיקה של בית החולים (כפי שקורה במקרים של אי התאמה גנטית בין בני משפחה בהשתלות איברים). נקודה משמעותית אחרת היא מדוע, לאחר שהתגלתה חוסר ההתאמה, לא הועברה בקשה לבדיקת קשרי הורות לבית המשפט כמתחייב בחוק?

"הרופאים אמרו לי: את לא יכולה להיות אמא"

התינוקת סופיה, או בכינויה התקשורתי, "עוברית המריבה מאסותא", עברה בהיותה ברחם, בסוף השבוע השלושים להריון צינתור בשיבא במסגרתו נלקחה גם בדיקת מי שפיר במטרה לאתר את מקורו של מום לבבי ממנו סבלה. הבדיקות השוו בין הדנ"א שלה לבין הדנ"א של הוריה שמסרו בדיקות דם. את השתלשלות הדברים מאותה נקודה ואילך תיארה האם בראיון לתוכנית אולפן שישי בערוץ 12. "בניתוח לקחו את מי השפיר, ויום אחרי אמרו שזה לא מתאים לי ולדם שלי. ועשו לבעלי גם בדיקת דם ואמרו שלא מתאים", היא סיפרה. "קרדיולוג וגיניקולוג אמרו לי: 'תשמעי, הדגימה שלקחנו לא מתאימה לך, את לא יכולה להיות אמא שלה'. אבל אמרו, חכי רגע, נעשה עוד פעם, אולי זו טעות'. אחרי בערך עוד שבוע לקחו עוד פעם, ולא, זו לא טעות". 

חשוב להדגיש כי גילוי הורות באמצעות בדיקה גנטית אינו עניין שבשגרה. ודאי לא משהו שנעשה "על הדרך", כפי שתיארה האם. למעשה, כל בדיקה לזיהוי קשרי הורות נעשית בישראל רק בצו בית משפט בהתאם לסעיף 28 בחוק מידע גנטי, גם כשמדובר בעובר. בדיקת בן הזוג אחרי שכבר הובן בשיבא, שהאישה אינה תואמת גנטית, והחזרה על הבדיקה אצל שניהם, מעלה סימני שאלה ביחס להתנהלותו של בית החולים. מדוע לא עצרו במכון הגנטי בשיבא אחרי שהבינו שהאם אינה האם הגנטית, אלא המשיכו ובדקו גם את האב? ההשוואה לבדיקת הדם של האמא נתפסה בשיבא כהליך שגרתי שנועד לוודא שאין "זיהום אימהי". במקרה של האב, אין חשש כזה - הוא אינו משפיע על מהלך ההריון. 

וזה לא מסתיים שם: מדוע לאחר שהבינו בשיבא ששני בני הזוג אינם ההורים הגנטיים, הם חזרו שוב על הבדיקה במקום לעצור ולבקש צו מבית המשפט, או לפחות ייעוץ משפטי ממשרד הבריאות? 

המעבדה הרשמית לבדיקת קשרי הורות בשיבא היא המעבדה לסיווג רקמות - והיא זו שעובדת בימים שבשגרה מול בתי המשפט - ולא המכון הגנטי שבו בוצעו הבדיקות הללו. האם חוקרי המכון הגנטי בשיבא לא בקיאים בנהלים המשפטיים ובהשלכות שחורגות הרבה אל מעבר לאלו של הבירור הרפואי? 

המרכז למומי לב מולדים בשיבא. צילום: ביאה בר קלוש
גילוי הורות באמצעות בדיקה גנטית אינו עניין שבשגרה. ודאי לא משהו שנעשה "על הדרך", כפי שתיארה האם. למעשה, כל בדיקה לזיהוי קשרי הורות נעשית בישראל רק בצו בית משפט, גם כשמדובר בעובר. בדיקת בן הזוג אחרי שכבר הובן בשיבא, שהאישה אינה תואמת גנטית, והחזרה על הבדיקה אצל שניהם, מעלה סימני שאלה ביחס להתנהלותו של בית החולים

במכון הגנטי "הגדילו ראש" וקבעו עובדות בשטח

בעת ביצוע בדיקת הורות מחפשים הרופאים אזורים מסוימים בגנום בזמן שבעת ביצוע בדיקה לאיתור מום גנטי מחפשים אזורים אחרים. בשיבא בפירוש לא סימנו מראש כמטרה את קשרי ההורות של העוברית, אבל ברגע שהבינו שהאם אינה תואמת גנטית לעוברית שלה - גם אם מדובר בתוצר לוואי של הבדיקה לאיתור מומים - היו צריכות להידלק אצלם נורות אזהרה. אלא שהן לא הבהבו ובשיבא עברו לבדוק את האבא בחיפוש אחר רקע למום, כדבריהם. כשנוכחו שהוא אינו תואם גנטית, לשיבא נראה היה כנראה הגיוני יותר שחלה אצלם טעות - ושאולי הם השוו את דגימות הדם של ההורים למי שפיר של אישה אחרת - מאשר שהייתה כאן החלפת עוברים. 

גורם בשיבא סיפר כי הם התנצלו בפני האם וביקשו את רשותה לעשות שוב בדיקת מי שפיר, שנלקחה כשהייתה בסביבות השבוע 32. לאישה בהריון בסיכון, בשבוע מתקדם עם עובר במצב רפואי מורכב, זה אינו דבר של מה בכך. מי שפיר היא בדיקה פולשנית שעלולה לגרום להפלה. בכל מקרה, את הבדיקה השנייה הגדירו בשיבא כבקרת איכות - בדיקת מהימנות לבדיקה הראשונה - כיוון שאף רופא סביר לא מעלה בדעתו השתלת עובר שגוי. האומנם? אם כן, מדוע ישנם נהלי בטיחות שמבקשים למנוע מצב כזה? לא סתם מכון פוע"ה בחברה החרדית נכנס ללקונה הזו, ומספק משגיחות בתשלום שמלוות כל שלב בהפריה החוץ גופית. השגחה שלדברי המכון מוכרת על-ידי כל קופות החולים ומתאפשרת ברוב בתי החולים בארץ (כולל באסותא ראשל"צ). החשש מוכר, וגם קורה שמתגלה בבדיקות גנטיות חוסר התאמה בין הורים לילדיהם.

כך או אחרת, הליך הבדיקה נמשך למרות שבשלב זה בשיבא כבר הבינו שהתוצאה שתתקבל עלולה להיות שאין קשר בין ההורים לעוברית ועדיין בית החולים לא פנה לבית המשפט כדי לבקש את הצו הנדרש. 

המקרה הגיע לבית המשפט רק בשלב שבו ביקשה מי שאותרה בסבירות גבוהה להיות האם הגנטית, להשתמש בבדיקת מי השפיר כדי לבדוק אם היא האמא (הבקשה אושרה והתגלה שהיא אינה האם). בפסק הדין פלוני ואח' נ' אסותא ראשון בע"מ ואח' של בית משפט המחוזי מרכז שדן בנושא, נכתב על הסכמת ההורים שנשאו את ההריון לבדיקת מי שפיר חוזרת: "ניתנה הסכמה מדעת לבדיקה חוזרת על מנת לבחון אפשרות של קשר גנטי בין העוברית לבין הזוג הנושא". מה זה אותו קשר גנטי בין העוברית לזוג אם אם לא בדיקה שנועדה גם לבדוק אם הם הוריה?

השופטים לא התעכבו יותר מדי על משמעות בדיקה כזו ללא צו, כיוון שהשאלה שעמדה לדיון הייתה אחרת. הבדיקה כבר קיימת וצריכים היו לקבוע האם אפשר להשתמש בה עבור זוג פוטנציאלי, או שהאם ההרה רשאית לסרב לשימוש כזה. אבל השאלה על סדרי עבודה תקינים עדיין מתבקשת. 

שיבא כאמור לא ביקש צו ולא העביר את הבדיקה החוזרת למעבדה לסיווג רקמות. הוא הסתמך על בדיקות המכון הגנטי והעביר אותן למשרד הבריאות כדיווח על אירוע חריג. המשרד הסתפק בהן כבדיקה הקובעת, גם כשראה שהן לא נעשו באישור בית משפט ולא על ידי המעבדה שנוהגת לבדוק קשרי משפחה. מדוע? 

ממשרד הבריאות נמסר בתגובה לשומרים: "במקרה של חוסר התאמה גנטית להורים, המעבדה הגנטית הרלוונטית מדווחת למשרד הבריאות בהיותה אירוע חריג המחייב דיווח. העובדה שבוצעו שתי בדיקות גנטיות מקיפות בזמנים שונים לאם ולתינוקת במעבדה הגנטית של שיבא היא מספקת, ואין צורך רפואי בבדיקה אחרת. יובהר כי כלל הבדיקות שנעשו בעניינה של התינוקת נעשו כדין. בדיקות אלו נעשו לאיתור פגם גנטי בתינוקת ולכן אין הן מחייבות צו בית משפט. רק בדיקה שמטרתה בירור התאמה גנטית בין עובר לאמו מתבצעת בצו בית משפט בהתאם לחוק מידע גנטי". 

לשאלת שומרים בנוגע לקיומו של פרוטוקול עבודה מסודר בחר המשרד שלא להתייחס. 

מהמרכז הרפואי שיבא נמסר בתגובה: "במכון הגנטי בשיבא מבוצעת בכל מקרה של אבחון טרום לידתי בדיקת QF-PCR, אותה עברה גם העוברית. תשובה עליה ניתנת תוך 48 שעות ומטרתה לענות על שלוש שאלות. 

  • האם קיימים שינויים כרומוזומיים קשים בעובר כגון תסמונת דאון.
  • לוודא שבזמן הבדיקה לא חל ערבוב של חומרים בין של האם לשל העובר, תהליך שיכול לשבש את הבדיקות הגנטיות בהמשך.
  • תוצר לוואי של הבדיקה הינו שיוך העובר לאם.

"במכון מבוצעות עוד עשרות בדיקות שונות בהן נבדקים ההורים והעובר יחדיו, שלחלקן יש פוטנציאל לחשוף קשרי משפחה למרות שזו לא מטרתן העיקרית. לאב נעשתה בדיקה גנטית ולא בדיקת אבהות". 

לשאלת שומרים, האם כונסה ועדת האתיקה לפני שהודיעו לזוג שהם אינם ההורים, והאם דנה הוועדה בשאלה איך לעדכן את ההורים, והאם יש צורך בפנייה לבית משפט., השיבה דוברת שיבא: "ועדת האתיקה התכנסה לדיון לקראת לידת העוברית. ההורים עודכנו באופן שוטף ושקוף לכל אורך הדרך". כזכור, התינוקת נולדה בשבוע 38 להריון, כך שכינוס ועדת האתיקה לפני הלידה, נראה רחוק משבוע 31, אז נמסר להורים לראשונה, כי העוברית אינה תואמת להם גנטית. הדוברת בחרה שלא להבהיר את הדברים.

אילוסטרציה: שאטרסטוק
שיבא לא ביקש צו ולא העביר את הבדיקה החוזרת למעבדה לסיווג רקמות. הוא הסתמך על בדיקות המכון הגנטי והעביר אותן למשרד הבריאות כדיווח על אירוע חריג. המשרד הסתפק בהן כבדיקה הקובעת, גם כשראה שהן לא נעשו באישור בית משפט ולא על ידי המעבדה שנוהגת לבדוק קשרי משפחה. מדוע? 

ומה הלאה? "כולם כאן עדיין מגששים באפילה"

האם ההרה, בת 44 ואמא לילד בן חמש, החליטה להיאבק על סופיה. היא כבר נרשמה במרשם האוכלוסין כאמה למרות אי-ההתאמה הגנטית. בית המשפט מצדו, החליט שלא למנות לסופיה אפוטרופוס מטעם המדינה, ויחד עם ההכרה שקיבלה מהרב הראשי דוד לאו, שפסק כי יש לראות באם היולדת את אמה (אך גם להמשיך לחפש את הוריה הגנטיים, כדי למנוע בעתיד נישואי אחים), נראה כי האם היולדת יצרה לעצמה בסיס חזק של הורות, בפרט שבישראל יש משקל גדול לסמכות הרבנית בקביעת קשרי משפחה. 

"דבריו של הרב אינם סוף פסוק, אבל הם בהחלט חוות דעת שמסייעת לקבוע עובדות בשטח", מעריך עו"ד ד"ר עדי ניב-יגודה, מומחה למשפט רפואי, שמצביע גם על כשל פנימי. "אם יש הצדקה (הלכתית) לזהות את ההורים הביולוגים, האם היולדת היא אם ביולוגית 'על תנאי'? היה נכון להכיר בה כאפוטרופוסית של התינוקת, מבלי להיכנס לעניין הביולוגי. כעת, משפטית ומעשית מעמד האם היולדת הוא כאם משפטית לכל דבר ועניין". 

בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני, שתי הערכאות המוסמכות לתת צו לבדיקת הורות, מאפשרים בדיקה כזו רק לעתים נדירות. משרד הבריאות החליט השבוע שלא לחייב הורים שיאותרו בסבירות לקשר גנטי עם סופיה להיבדק, אלא שארבע נשים שאותרו לאחרונה כאימהות פוטנציאליות כבר דרשו להיבדק. עוד הכריע המשרד כי בדיקת הקשר הגנטי בין מטופלות לעוברים שעדיין במעבדה תוכל להיעשות באופן חריג ללא אישור בית המשפט. כל היתר, נשים הרות או כאלה שילדו אחרי טיפולים באסותא ראשל"צ, ידרשו להוציא צו.

להערכת המומחים שרואיינו כאן, הסיכוי שהערכאות יקבלו את דרישתן עשרות מטופלות מאסותא ראשל"צ, שמבקשות לוודא בדיעבד שילדיהן או העוברים שברחמן תואמים להן גנטית נמוך מאוד. "המקרה הזה יצר סטרס אצל זוגות שתמיד צחקו שהילד לא דומה לאף אחד מאיתנו, ואולי הוא בכלל של השכן", אומר פרקליט שמלווה את המקרה. "פתאום אירוע אמיתי מתלבש על הספק הזה. הסיבה שלא לאפשר בדיקה כזו היא טובת הילד".

"הפתרונות שהושגו בעולם בקונפליקטים שנוצרו מחילופי עוברים לא מצביעים על נטייה ברורה לטובת צד מסוים", אומרת פרופ' ורדית רביצקי, מומחית לביואתיקה של תחום הגנטיקה והפריון מאוניברסיטת מונטריאול. "בארה"ב ישבו שני זוגות הורים לגישור, והחליטו יחד שהתינוק ימסר לאחר הלידה להורים הגנטיים, וישמר הקשר בין האם היולדת לבין הילד. כל מערכת משפט נתפסת לקונספט אחר - האם טובת הילד היא לגדול עם הורים גנטיים או לגדול בבית הכי טוב שאפשר להעניק לו? ומה זה הבית הכי טוב? לפני אימוץ, בודקים את המצב הסוציו-אקונומי של ההורים המאמצים, אז שגם פה יכריעו לפי זה? זה נשמע מאוד אינטואיטיבי, אבל טובת הילד היא לא דבר פשוט להכרעה. וכיוון שהפריות מחוץ לגוף האישה קיימות רק 44 שנים. אנחנו עדיין תופסים אימהות באופן שמחבר בין המטען הגנטי לאם, אין לנו מספיק ניסיון בהפרדה בין הדברים".

פרופ' גילבר: "בית המשפט יידרש להכריע, בשאלה שהיא ערכית לא פחות ממשפטית. למרות הזיקה לכיוון הגנטי, המשפט הישראלי לא באמת יודע מה להגיד על מצב כזה. כולם כאן עדיין מגששים באפילה"

פרופ' גילבר. צילום פרטי

פרופ' רועי גילבר, מומחה לביואתיקה מביה"ס למשפטים במכללה האקדמית נתניה, סבור כי החוק והמשפט הישראלי מעניקים עדיפות לזיקה הגנטית. "אפשר היה לראות את זה בפסק דין של בית המשפט העליון מ-2017, שהורה להחזיר תינוק מאומץ בן שנה, לאביו הביולוגי בן ה-19 שלא ידע על עצם קיומו של ההריון, כי חברתו נפרדה ממנו לפני הלידה. 

ובפסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט למשפחה, לבקשת זוג לסביות שנפרדו ורצו להסדיר את הורותן, כך ששתיהן יהיה רשומות כאימותיה הביולוגיות של הילדה שנולדה להן. הילדה נוצרה מתרומת זרע ומשאיבת ביצית של אחת מהן, והועברה כעובר לרחמה של בת הזוג השנויה. הן ביקשו צו שיכיר גם באמא שהעניקה את הביצית כאמא ביולוגית, ולא הסתפקו בהגדרתה כאם מאמצת. היועמ"שית התנגדה, בין השאר מחשש שתתקיים כאן הכרה בשלושה הורים, שאינה מתאפשרת בחוק הישראלי, אבל בית המשפט קבע שהזיקה הגנטית לא נתונה לוויכוח ומובן מאליו שמי שנתנה את הביצית היא האמא". 

האם גם כאן יפתח הקרב מחדש, אם יאתרו בקרוב את ההורים הגנטים, ואלה יתעקשו לקבל את סופיה? 

"אם זה יקרה, בית המשפט יידרש להכריע, בשאלה שהיא ערכית לא פחות ממשפטית. האם להפוך אישה לפונדקאית בדיעבד, אחרי שסיכנה את חייה בניתוח תוך רחמי ויצרה קשר רגשי עם העובר? או לבקש מהזוג שיצר מטען גנטי, עבד קשה בשבילו, לתרום אותו מבלי שהתכוון? איזה סט ערכים תבחרי? למרות הזיקה לכיוון הגנטי, המשפט הישראלי לא באמת יודע מה להגיד על מצב כזה. כולם כאן עדיין מגששים באפילה". 

אסותא ראשון לציון, בית החולים שבו ארעה התקלה. צילום: שאטרסטוק
פרופ' זפרן: "הסטטיסטיקות בעולם המערבי מצביעות על 15% מהילדים אינם תואמים גנטית להוריהם. אלא שהנתונים מוטים, כי לפחות חלק מבדיקות נעשו בנסיבות שהיו ממילא בסיכון גבוה לאי התאמה. ההערכה היא שבאוכלוסייה הכללית מדובר בכ-5%"

מדינת הלכה? הלכה למעשה

האם טובת הילד היא לדעת מי הם הוריו האמיתיים ובכל מחיר? האם הוא זכאי לדעת שהמטען הגנטי שלו שונה משל המשפחה המגדלת אותו, מה שעלול להשפיע על שלל נושאים רפואיים בעתיד? או שטובתו לגדול במשפחה שרואה בו בן לכל דבר, ולא תפתח כלפיו ניכור הורי בגלל אי התאמה גנטית - שלא לדבר על האפשרות שהמשפחה עצמה תתרסק לנוכח הממצאים? ואולי דווקא החשד שזה אינו הילד שלנו יעורר תמיד איזשהו ספק כלפי הילד, ומוטב להפריכו או להתמודד איתו בהקדם? 

פרופ' רותי זפרן, מומחית לדיני משפחה מביה"ס למשפטים באוניברסיטת רייכמן, שופכת תחילה אור על הנתונים והם לא פחות ממסחררים: "הסטטיסטיקות בעולם המערבי מצביעות על 15% מהילדים אינם תואמים גנטית להוריהם. אלא שהנתונים מוטים, כי לפחות חלק מבדיקות נעשו בנסיבות שהיו ממילא בסיכון גבוה לאי התאמה. ההערכה היא שבאוכלוסייה הכללית מדובר בכ-5%". 

"בדיקות לזיהוי קשרי משפחה נוספו לחוק מידע גנטי ב-2008, בתקופה שבה לא היה מפותח בחו"ל השוק של בדיקות גנטיות לכל דורש, שמכיל כיום מאגרים של מיליוני בני אדם", היא מוסיפה. "היום קונים באמזון ערכה במאה דולר, שולחים לארה"ב ומקבלים את המיפוי הגנאולוגי המשפחתי. כשעל הדרך את יכולה לפתוח תיבת פנדורה, כשתגלי באמצעות התראה במייל, שאבא שלך הוא לא מי שחשבת כל השנים". 

לא קל לעיכול.

"זה הנושא הכי חם בארה"ב היום. הרבה ניצולי שואה שלא השתחררו מהרצון למצוא קרובי משפחה אבודים, פונים לחברות האלה, כך שיהודים אשכנזים, ממופים שם כמעט באופן מלא. אנשים מגלים שהם מתרומת זרע, שאמא בגדה באבא או שהם מאומצים ולא סיפרו להם". 

במדינת ישראל, כל השאלות והנתונים האלה, משמעותיים ככל שיהיו, מתגמדים אל מול השאלה האמיתית שמניעה את המדינה בהחלטה לבצע בדיקת הורות: האם בעקבות הבדיקה יש סיכוי שהילד יהפוך לממזר, כלומר יוולד לאישה נשואה מסקס עם גבר שאינו בעלה או מגילוי עריות. הדיון העיקרי שמטריד את מדינת ישראל הוא הלכתי. והוא מקבל ביטוי בחוק מידע גנטי, בפרק שעוסק בבדיקות לקשרי משפחה. 

"ילד של אישה נשואה נחשב אוטומטית כבן של בעלה, רק כדי שלא יוכר כממזר וינודה עד קץ הדורות", מסביר פרופ' צבי טריגר, מומחה לדיני משפחה בפקולטה למשפטים שבמכללה למינהל. "אדם חילוני יחשוב שזה לא דרמטי, אז הילד יתחתן בנישואים אזרחיים ויקבר בקבורה חילונית. אבל אצל ילד בקהילה דתית ואפילו מסורתית, זו הכשרות להיות חלק מקהילה. אם הוא יחשב כממזר. אסור לבוא לבר מצווה שלו, אסור לבוא אליו לשבעה של הוריו. הוא לא יוכל להשתתף במניין. זו ישראל של שנת 2022. וכדי 'לתקן' את הבעיה שהיא עצמה יצרה בהחלטה להסתמך על הדין העברי, המדינה עוצמת עיניים וטומנת את הראש בחול". 

פרופ' מרגלית: "את מכירה את שלושת הקופים? ככה מדינת ישראל, היא תעשה הכל כדי שלא נראה, נשמע ונדע את האמת. בתי הדין הרבניים יעשו את כל הטריקים האפשריים כדי למנוע מימזור של ילד" 

פרופ' מרגלית. צילום פרטי

"את מכירה את שלושת הקופים", שואל פרופ' יחזקאל מרגלית, מומחה למשפטים וביו-אתיקה, במכללה האקדמית נתניה. "ככה מדינת ישראל, היא תעשה הכל כדי שלא נראה, נשמע ונדע את האמת. בתי הדין הרבניים יעשו את כל הטריקים האפשריים כדי למנוע מימזור של ילד. מה גם שבלי קשר לדת, ברמה האזרחית, דבר כזה עלול לפרק משפחות". 

כמה רחוק מגיעה ההתעלמות הזו? "אם קיים חשש לממזרות", מסביר פרופ' שחר ליפשיץ, מומחה לדיני משפחה מאוניברסיטת בר-אילן, "החוק לא יאפשר להורים לבצע את הבדיקה, גם אם שניהם מעוניינים בה". 

ואם אני שולחת דגימת רוק למעבדה פרטית בחו"ל וכבר יודעת את התשובה, רק מבקשת הכרה רשמית?

"בתי המשפט לא יכירו בבדיקה מחו"ל כראיה משפטית, והיא גם לא תשכנע אותם לאשר לך בדיקה כזו בישראל. להפך. שופטים חוששים לערער על מקרה שבו כבר יש הורה רשום, ולא ירתעו מהשארת הבעל שאינו האב הגנטי על תקן אבי הילד". 

זוג חילוני אתאיסט מצהיר שלא מעניינת אותו שאלת הממזרות. הוא עדיין כפוף לזה? 

"אם הוא נישא בנישואים אזרחיים או לא התחתן כלל, הוא באמת לא כפוף לזה. אבל אם הוא נישא ברבנות כדת משה וישראל, אין לו ברירה. הוא לא קובע. מבחינת המשפט הישראלי, טובת הילד היא לא להתגלות כממזר. הגישה הזו אינה הוגנת כלפי גבר, שנדרש לשלם מזונות לילד שאינו שלו. ואינה הוגנת כלפי ילד שאביו מתנכר לו, כיוון שהוא חושד שאשתו בגדה בו, בעוד שבדיקה הייתה מרגיעה את האבא ומאפשרת לו לחזור ולתפקד כאב אוהב, אבל זה החוק".

ואם אין חשש לממזרות, למשל כשהאם היא יחידנית?

"אז המדינה אגרסיבית מאוד בדרישה לבדיקה גנטית. זה אחד המקרים היחידים שבהם אפשר להכריח אדם להיבדק בניגוד לרצונו. בחוק מידע גנטי יש להיטות למצוא את האב, כשאין חשש לממזרות, והדחקה מוחלטת של השאלה מיהו האב הגנטי, כשיש חשש כזה".

הרבנות מעורבת גם באישור הסופי למתן הצו. "בדיקת רקמות לקטין טעונה אישור של הרב הראשי ושל היועץ משפטי לממשלה, אך מי שנותן את הטון הוא הרב הראשי, והיועמ"ש הוא בעיקר חותמת גומי", אומר פרופ' מרגלית. "ילדים נוצרים ומוסלמים עוברים גם הם את אותו תהליך, כשאצלם נשאלת המקבילה הדתית הרלוונטית, כי גם אצלם זה בעייתי, כשהילד נחשב 'לא לגיטימי'". 

עו"ד בני דון-יחייא שמתמחה בדיני משפחה, מבהיר כי "לבתי חולים בישראל אסור לעשות בדיקה כזו ללא צו בית משפט, כי זו עבירה על החוק. טיפלתי בתיק שבו המאהבת הגישה תביעת אבהות אחרי שהאדם נפטר, כי רצתה שבנה יקבל את חלקו בעיזבון. השופט הורה לעשות בדיקת רקמות לאחיו של המנוח ולילדיו מאשתו החוקית. היו מקרים שפתחו את הקבר ולקחו דגימה ממה שנותר מהגופה, כי כאן העיקרון המנחה הוא שלילד יהיה אבא רשום". 

אילוסטרציה: שאטרסטוק
פרופ' טריגר: "אדם חילוני יחשוב שזה לא דרמטי, אז הילד יתחתן בנישואים אזרחיים ויקבר בקבורה חילונית. אבל אצל ילד בקהילה דתית ואפילו מסורתית, זו הכשרות להיות חלק מקהילה. אם הוא יחשב כממזר. אסור לבוא לבר מצווה שלו, אסור לבוא אליו לשבעה של הוריו. הוא לא יוכל להשתתף במניין. זו ישראל של שנת 2022"

גירושין: בדיקת אבהות נדחתה על הסף

בתיקי גירושין, גברים מבקשים בדיקת אבהות כדי להימנע מתשלום מזונות בטענה שהאישה בוגדנית, ויתכן שבגדה כבר במועד הכניסה להריון. בתי המשפט כאמור צפויים לסרב. "ייצגתי גבר שהביא לבית הדין הרבני בדיקת רקמות שעשה בחו"ל שהוכיחה שהילד אינו שלו", מספרת עו"ד רות דיין-וולפנר, בעלת משרד לדיני משפחה. "בקשתו לעבור בדיקה כזו בארץ כדי שתוכר כראייה משפטית, נדחתה על הסף". 

עו"ד דיין-וולפנר. צילום: ענבל מרמרי

זה תלוי לאן ניגשים? בית משפט למשפחה היה מחליט אחרת?

"לא. מה שכן לבית הדין יש גם כללים הלכתיים, כמו 'רוב הבעילות אחר הבעל', כך שגם אם בדיקת הרקמות אומרת שב-99% הילד אינו שלך, בית הדין ילך על האחוז הנוסף. הם יעדיפו לומר שבדיקת הרקמות שהגבר הביא אינה מדויקת, מאשר להכריז על הילד כממזר. ישראל היא מקום חסר תקדים בעניין הזה". 

מה קורה אם בעלי יתמהמה עם הגט, ואני כבר בהריון מזוגיות חדשה?

"אם עברו פחות מ-300 יום בין מועד מתן הגט ללידה, הילד מבן הזוג החדש ירשם אוטומטית כבנו של הגרוש, למרות שאת לא חיה איתו שנים. טיפלתי בתיק כזה. כשהגרוש הגיע למשרד הפנים להחליף כתובת בתעודת הזהות, הוא גילה שיש לו ילד. הוא פנה לבית המשפט כדי לבטל את הרישום, כי מה לו ולבן של גרושתו ובן זוגה, והפשרה שהגיע אליה עם המדינה הייתה ששם המשפחה שלו ימחק מרישומי הילד, ויופיע רק שמו הפרטי, ולצידו יכתב שאין שום קשר חוקי בינו לבין הילד". 

כל ההתחכמויות האלה, רק כדי שלא יצא ממזר?

"כן. לימים, האישה נפרדה מבן הזוג החדש, וטענה כלפיו שהילד לא שלו, ולראיה הרישום במשרד הפנים". 

תני דוגמה למקרה שבו דווקא אישרו בדיקה.

"זוג לא נשוי נפרד. לאחר הפרידה נולדו לאישה תאומים. הגבר הגיש תביעת אבהות והאמא התנגדה בכל תוקף, כי לא רצתה שייחשב כאבא. בית המשפט כפה עליה לערוך בדיקת רקמות, והודיעה לה שאם לא תביא את הילדים במועד הבדיקה, עובדת סוציאלית בליווי משטרה תעשה את זה. וכמובן שהילדים שלו". 

בתי המשפט יתנו צו כשזוג לא נשוי מבקש להכיר באבהותו של הגבר, אחרי שמלאה לילד שנה. למעשה הם לא יאפשרו להם לערוך רישום אבהות, בלעדי הבדיקה. וגם כאן התגלו הפתעות. "זוג לא נשוי גידל ארבעה ילדים משותפים בהרמוניה", מספרת פרופ' זפרן. "בת ה-16 רצתה שאביה יהיה רשום כאבא שלה בתעודת הזהות שרצתה להוציא. כולם הסכימו להיבדק. אף אחד לא העלה בדעתו שיתגלה שהוא לא אביה. האמא כנראה הדחיקה את אותו אירוע או הניחה שהיא לא הרתה בעקבותיו".

ומה קרה?

"נראה היה בהתחלה שהם צולחים את זה ושזו משפחה חזקה, ובסוף הזוגיות התפרקה". 

צו גם נדרש בכל הליך פונדקאות שבו הלידה התרחשה בחו"ל. כדי לאשר לילד להיכנס לארץ כאזרח ישראלי, יש לשלוח דגימות שלו ושל אחד מהוריו ארצה, כדי להראות שהוא תואם גנטית לפחות לאחד מהם. ב-2016 גילה זוג גברים שהמתין בנפאל לדרכון ישראלי עבור התינוקת שחשב שהיא שלהם, כי הבדיקה לא הצביעה על התאמה. התברר שהייתה טעות במעבדת הפיריון, בגלל שמות משפחה זהים של הפונדקאיות ושניים מהגברים. הפונדקאית נשאה ברחמה תינוקת שנוצרה מהביצית של התורמת אותה איתר הזוג המקורי, אך הזרע היה של זוג גברים אחר מישראל. הם נאלצו למסור אותה לאחר שישה שבועות.

אחד הגברים, חן צרפתי, סירב לדבר השבוע על אותו מחדל וניכר עדיין שהוא כואב הוא את המקרה. צרפתי, יזם הייטק, הקים סטארט-אפ שמבקש למנוע טעויות כאלה בעתיד. פסק דין חריג נתן השופט גל גוטזגן (שפרש בינתיים) מבית משפט למשפחה בת"א, כשאישר בדיקת רקמות וקבע כי "זכותו של הקטין לדעת מיהו אביו, אף אם יהיו כרוכים בכך כאב וסבל". כיוון שאת טובת הילד מכתיבים אינטרסים פסיכולוגיים, רפואיים, תורשתיים וכספיים, ולא רק שיקולי ממזרות. 

המדינה ערערה ופסק הדין בוטל במחוזי, שביקש לדון בתיק "בהתאם למתווה הנורמטיבי". השופט בדימוס גוטזגן סירב לפניית שומרים להתייחס לנושא. 

אילוסטרציה: שאטרסטוק
עו"ד דיין-וולפנר: "לבית הדין יש גם כללים הלכתיים, כמו 'רוב הבעילות אחר הבעל', כך שגם אם בדיקת הרקמות אומרת שב-99% הילד אינו שלך, בית הדין ילך על האחוז הנוסף. הם יעדיפו לומר שבדיקת הרקמות שהגבר הביא אינה מדויקת, מאשר להכריז על הילד כממזר. ישראל היא מקום חסר תקדים בעניין הזה"

השתלות: "מה שלא יודעים, לא מפרק משפחות"

התאמה גנטית היא גם עניין של חיים ומוות, מה קורה כשילד זקוק להשתלת כליה, הוריו נבדקים כתורמים פוטנציאלים והבדיקות מעלות שהאב אינו תואם גנטית ליתר? "רוב מוחלט של המעבדות בעולם יסתפק באמירה שאיו כאן התאמה לתרומה, בלי פירוט נוסף", אומר פרופ' גיל סיגל, ראש המרכז למשפט רפואי וביו-אתיקה בקריה האקדמית אונו. "מה שלא יודעים, לא כואב ולא מפרק משפחות. זו גם לא השאלה שנשאלה, נתבקשה התאמה להשתלת כליה, לא בדיקת אבהות. ואין טעם 'להפיל' עליך פצצה, כשיתכן שאת לא רוצה לדעת". 

עו"ד ד"ר מאיה פלד-רז, יו"ר ועדת האתיקה בבית החולים בני-ציון ובמרכז הרפואי גליל מערבי, מפרטת: "במקרים כאלה אנחנו יוזמים שיחה דיסקרטית עם האמא ושואלים, אם יש סיכוי שהילד הוא לא מבעלה. יתכן שהיא תגיד 'ברור, הילד מאומץ או מתרומת זרע'. אם זה אימוץ, מדובר באחד המקרים הבודדים שמאפשרים את פתיחת התיק במשרד הרווחה. אבל אם זה מרומן חולף, מאדם שאין סיכוי שימצא, אין טעם לעדכן את שאר המשפחה. קרה לנו שאמא פנתה אלינו לפני הבדיקה, ואמרה 'יש סיכוי שבעלי הוא לא האבא ואני מבקשת שלא תגידו'". 

ד"ר פלד-רז. צילום פרטי

אבחנת מחלה גנטית בילד, וגילית שבני הזוג הרשומים כהוריו, אינם נשאים. המחלה הגיעה מאדם זר לתא המשפחתי. גם כאן בעצם אין סיבה לומר משהו.

"כאן תהיה דילמה, כי המחלה יכולה להשפיע על ההחלטה אם להרות שוב, ואילו בדיקות לעשות לפני ובמהלך ההריון, כשבעצם אין בהן צורך". 

אז הם יעשו בדיקות דם, הנזק בחשיפת הסטוץ של האם, עלול להיות גדול יותר, לא?

"זה מעבר לבדיקות דם. זו הפריה חוץ גופית ובדיקה של עובר במבחנה כדי לוודא שאינו נושא את הגן. אם כל זה מיותר, למה לחשוף אישה לטיפולים מיותרים כשהיא יכולה להרות באופן טבעי? ברוב המקרים אנחנו מצליחים להעביר את המידע להורים, באופן שלא חושף את זה שהאבא אינו האבא. נאמר שאנחנו לא צופים שהילדים הבאים יחלו, לא נפרט למה. לרוב אנשים מסתפקים בזה".

בעקבות הגילוי המקרי, המדינה רושמת איפשהו שזה לא הילד?

"לא, זה רשום ברשומות הפנימיות במחלקת גנטיקה. וגם אז, לא רשום שזה איננו האבא של הילד. רק לגנטיקאי שיבחן את התוצאות יהיה ברור שהפרופיל הגנטי של הילד לא תואם את זה של האב". 

הנחת העבודה של מערכת הבריאות היא אנושית אבל גם פטרונית. מה יקרה אם מישהו ישתמש בזה לרעה? למה ראוי שבית החולים ידע עלינו כזה מידע ואנחנו לא נעלה אותו בדעתנו? ומה עם אותו גנטיקאי הוא שכן שלנו או עובד עם חוקר פרטי שמחפש מידע כזה? איך זה שיש לו עליונות עלינו? 

ההתחמקות הזו לא אופיינית רק לישראל, כפי שמסבירה פרופ' רביצקי, שמכהנת גם כנשיאת האיגוד הבינלאומי לביואתיקה: "הדילמות האלה עולות ביחידות להשתלת איברים ברחבי העולם. גם אם יש קרוב משפחה עם תואר בביולוגיה שמתעקש להבין מה קורה, ממשיכים ככל האפשר לדבוק בהסבר שלא מסגיר את סוגיית אי-האבהות. המשפחה ממילא במשבר, היא נכנסת להליך הבדיקה כדי להציל בן משפחה חולה, אז לחשוף אותה לאירוע מלפני שנים שעלול לטלטל אותה עוד יותר, כשהיא כלל לא נתנה הסכמתה להיבט הזה?". 

למה לא לציין בטופס שהבדיקה חושפת קשרי הורות, ולשאול אם תהיי מעוניינת לקבל מידע כזה?

"בעקבות המודעות הגוברת, יש מרכזים רפואיים שעושים את זה. אין לי נתונים לגבי ההיענות". 

כמו פלד-רז, גם רביצקי מספרת, שידווחו למשפחה על משמעות אי ההתאמה מבחינת קשרי הורות, כשמתגבשת ההבנה, שרק מציאת ההורה הגנטי תציל חיים. "בתרומת מח עצם, ההתאמה לפעמים כה נדירה שההורה גנטי יכול להיות הצ'אנס האחרון", אומרת רביצקי, "ואז מנתחים את הסיכוי למציאת האב מול הנזק שבחשיפת המצב. למשל, מה הסיכוי שבמשפחה הספציפית הזו ירצחו את האמא בגלל הבגידה".

מה המצב הכי מאתגר שנתקלת בו?

"כשהאב אינו האבא הגנטי, אבל יש מספיק התאמה להשתלת איברים, גם בלי הקשר הגנטי".

דווקא נשמע מצוין.

"רק שאז עולה הדילמה, האם בכך שאנחנו לא מספרים את האמת, יש מידה של הטעיה. הוא עומד לתרום לילד שאין לו קשר גנטי אליו. הוא לא יודע על זה, אבל חותם על הסכמה מדעת. האם יש כאן פגיעה במשמעות ההסכמה מדעת, כשאינו יודע את העובדות לאשורן, ונכנס לניתוח, שישפיע על שארית חייו". 

ומה הנטייה?

"לא להגיד. הייתי רוצה לחשוב שהשיקול הגנטי לא משנה, אבל אנחנו חיים בחברה ששמה הרבה משקל על הקשר הגנטי. בית המשפט הורה על בדיקה גנטית בתיק אסותא כי יש לתינוקת אינטרס לדעת מנין היא באה מבחינת הדנ"א, ומה עם האינטרס לדעת מאיזה רחם באנו? ואם לכל אדם יש זכות כזאת, אז גם לילדים שנולדו מתרומת זרע או ביצית יש". 

אילוסטרציה: שאטרסטוק
ד"ר פלד-רז: "אנחנו יוזמים שיחה דיסקרטית עם האמא ושואלים, אם יש סיכוי שהילד הוא לא מבעלה. יתכן שהיא תגיד 'ברור, הילד מאומץ או מתרומת זרע'. קרה לנו שאמא פנתה אלינו לפני הבדיקה, ואמרה 'יש סיכוי שבעלי הוא לא האבא ואני מבקשת שלא תגידו'"
בנק הזרע | "אם תוסר האנונימיות, זה לא בהכרח רע"

האם לילדים שנולדו מתרומת זרע יש זכות להתחקות אחרי המוצא הגנטי שלהם? "יש מדינות באירופה שמאפשרות לילד לדעת את זהות אביו, אבל רק אחרי שמלאו לו 18", מסביר פרופ' סיגל, "כדי לנתק את התורם מחבות משפטית וכלכלית כלפי הילד. כשהוא בגיר, ההקשר ממילא מבוסס רק על רצון טוב" . 

למה בישראל אין אפשרות כזאת?

"בניגוד לתרומת ביצית ולפונדקאות, אין חקיקה מסודרת בישראל בנוגע לתרומת זרע, אלא תקנות בלבד. ההנחה היא שדרישה לתרומה מזוהה, תביא לסגירת בנקי הזרע. פתאום יבואו ארבעים ילדים לתורם ויגידו 'שלום אבא'. מי ירצה לתרום ככה? התנאי של הגברים פה לתרום זרע הוא שיישארו אנונימיים".

הצעת חוק בנקי זרע, שנועדה להסדיר את הרגולציה בנושא ולאפשר גם תרומות מזוהות, תקועה, ולא במקרה. עו"ד מירה היבנר-הראל, היועצת המשפטית של משרד הבריאות אמרה בעבר לשומרים: "חשבנו שאנחנו יודעים איך נכנס לזה, אבל לא יודעים איך נצא. זו חקיקה עדינה וסבוכה עם המון שאלות אתיות, ואין גם לגמרי הסכמה הלכתית". 

עם השנים, חלק מהוויכוח התייתר לנוכח עולם האפשרויות שנפתח לריצוף גנטי בחו"ל. "אחת הטענות כנגד תרומות אנונימיות, היא שזו מלחמה של העולם הישן", אומר פרופ' ליפשיץ. ופרופ' זפרן מוסיפה: "ישראל נשארה עם בנקי זרע אנונימים כמעט לבד, בהשוואה לרוב העולם המערבי. זה נכון שעלולה להיות פגיעה בהיקף התרומות, אם תוסר האנונימיות, אבל זה לא בהכרח רע. בעולם זה שינה את פרופיל התורמים. מחבר'ה מאוד צעירים שמחפשים כסף המהיר, למבוגרים יותר, שמבינים את החשיבות וההשלכות".