מגפה של חוסר אמון

"אנחנו כבר לא מאמינים לכלום", אומר השף אסף גבאי. "אמון אפס", אומר אמיר גליק שנאלץ להשבית שוב את רשת הכושר שלו. והם לא לבד: רמת האמון בממשלה בשפל חסר תקדים (רק 30% מאמינים ברה"מ, ובאוצר מאמינים אפילו פחות), עם שיאו של גל הקורונה השני. בכיר בממשלה: "הכישלון הכלכלי הוא הכישלון המרכזי של הקורונה, וכדי לחפות עליו מקבלים החלטות רפואיות שלא נשענות על נתונים. אם האירוע היה מנוהל טוב, רוב האנשים היו מביעים אמון ברשויות". כך נראה משבר חוסר האמון בישראל ומה המשמעויות שלו בטווח הארוך. ניתוח שומרים

סטודיו נעים, מסעדת שיינע והפגנת מחאה. צילומים: דוד וינקור, מאיה בן נתן, אפיק גבאי

"אנחנו כבר לא מאמינים לכלום", אומר השף אסף גבאי. "אמון אפס", אומר אמיר גליק שנאלץ להשבית שוב את רשת הכושר שלו. והם לא לבד: רמת האמון בממשלה בשפל חסר תקדים (רק 30% מאמינים ברה"מ, ובאוצר מאמינים אפילו פחות), עם שיאו של גל הקורונה השני. בכיר בממשלה: "הכישלון הכלכלי הוא הכישלון המרכזי של הקורונה, וכדי לחפות עליו מקבלים החלטות רפואיות שלא נשענות על נתונים. אם האירוע היה מנוהל טוב, רוב האנשים היו מביעים אמון ברשויות". כך נראה משבר חוסר האמון בישראל ומה המשמעויות שלו בטווח הארוך. ניתוח שומרים

סטודיו נעים, מסעדת שיינע והפגנת מחאה. צילומים: דוד וינקור, מאיה בן נתן, אפיק גבאי
סטודיו נעים, מסעדת שיינע והפגנת מחאה. צילומים: דוד וינקור, מאיה בן נתן, אפיק גבאי

"אנחנו כבר לא מאמינים לכלום", אומר השף אסף גבאי. "אמון אפס", אומר אמיר גליק שנאלץ להשבית שוב את רשת הכושר שלו. והם לא לבד: רמת האמון בממשלה בשפל חסר תקדים (רק 30% מאמינים ברה"מ, ובאוצר מאמינים אפילו פחות), עם שיאו של גל הקורונה השני. בכיר בממשלה: "הכישלון הכלכלי הוא הכישלון המרכזי של הקורונה, וכדי לחפות עליו מקבלים החלטות רפואיות שלא נשענות על נתונים. אם האירוע היה מנוהל טוב, רוב האנשים היו מביעים אמון ברשויות". כך נראה משבר חוסר האמון בישראל ומה המשמעויות שלו בטווח הארוך. ניתוח שומרים

מגפה של חוסר אמון

"אנחנו כבר לא מאמינים לכלום", אומר השף אסף גבאי. "אמון אפס", אומר אמיר גליק שנאלץ להשבית שוב את רשת הכושר שלו. והם לא לבד: רמת האמון בממשלה בשפל חסר תקדים (רק 30% מאמינים ברה"מ, ובאוצר מאמינים אפילו פחות), עם שיאו של גל הקורונה השני. בכיר בממשלה: "הכישלון הכלכלי הוא הכישלון המרכזי של הקורונה, וכדי לחפות עליו מקבלים החלטות רפואיות שלא נשענות על נתונים. אם האירוע היה מנוהל טוב, רוב האנשים היו מביעים אמון ברשויות". כך נראה משבר חוסר האמון בישראל ומה המשמעויות שלו בטווח הארוך. ניתוח שומרים

סטודיו נעים, מסעדת שיינע והפגנת מחאה. צילומים: דוד וינקור, מאיה בן נתן, אפיק גבאי

שחר סמוחה

יחד עם

20.7.2020

תקציר הכתבה

י

ום אחרי ההפגנה הסוערת מול מעון ראש הממשלה בירושלים, ויום לפני שראש הממשלה עצמו הכריז בשידור חי על תוכנית כלכלית שנויה במחלוקת של חלוקת כספים לכל אזרחי המדינה, פירסמה פרופ' תמר הרמן סקר חדש. נתוניו מסבירים היטב את הבהילות שנשבה מכיוונו של בנימין נתניהו.

לא ברור אם נתניהו ראה את הסקר של הרמן או שנחשף לנתונים דומים שהופקו בסקרים שהוציא בעצמו, אבל את המגמה הדרמטית אי אפשר היה לפספס. בסקר שבוצע ב–12 ביולי על ידי מרכז גוטמן לחקר דעת קהל והמדיניות במכון הישראלי לדמוקרטיה, הביעו יותר ישראלים מאי פעם חשש לעתידם הכלכלי (61% לעומת 54% באמצע יוני ו–52% באמצע מאי). כפועל יוצא מכך, חלה ירידה דרמטית במידת האמון שהציבור נותן לתפקודו של ראש הממשלה במשבר הקורונה.

כאן גם נמצאת הבעיה העיקרית של ראש הממשלה: עם פרוץ משבר הקורונה זכה נתניהו לאמון של רוב הציבור הישראלי בנוגע לטיפול במשבר (בין 54% ל–57.5%). בחודשים מאי ויוני החלה ירידה מסוימת באמון בו (44%–48%), ובשבוע שעבר הוא התרסק – שיעור המביעים אמון בראש הממשלה בהקשר לקורונה כיום עומד על פחות מ–30%.

הירידה באמון בראש הממשלה בהקשר של משבר הקורונה חדה במיוחד בציבור היהודי (מ–51% ל–32%) והרמן אומרת כי פילוח ציבור זה לפי מיקום עצמי על הרצף החרדי־חילוני מעלה כי החרדים הם הקבוצה היחידה שבה יש רוב לנותני אמון בנתניהו (60%). מקרב הדתיים מחצית מביעים בו אמון (50%), ובשאר הקבוצות מדובר על במיעוט בלבד (מסורתיים דתיים – 34.5%; מסורתיים לא־דתיים – 37%; חילונים – 17.5%).

השוואה בין המדידה ביוני לזו הנוכחית מעלה כי האמון בנתניהו ירד בקרב מצביעי כל המפלגות, אולם שימו לב: הירידה החרדה ביותר במידת האמון בנתניהו נצפתה דווקא בקרב מצביעי הליכוד (מ–83% ל–55%), יהדות התורה (מ–74% ל–49%) וימינה (מ–64% ל–43%).

אי האמון לא נעצר במשרד ראש הממשלה. האמון בשר הבריאות יולי אדלשטיין ממשיך להיות נמוך (27% אמון כיום לעומת 31% עם כניסתו לתפקיד), אולם הבעיה חמורה יותר: לראשונה מאז פרוץ המגיפה שיעור מי שאין להם אמון כלל או שיש להם אמון מועט בלבד בגורמים המקצועיים בממשלה בתחום הרפואה (55.5%) עולה על שיעור אלה שיש להם אמון בגורמים אלה (40.5%). זו ירידה של כמעט 20% במידת האמון בחודש אחד.

המצב בשדה הכלכלי לא טוב יותר. בעוד שמראשית המשבר היה האמון בגורמים המקצועיים בממשלה בתחום הכלכלה והאוצר נמוך יחסית (48%). עם התמשכותו חלה ירידה מתונה אך עקבית במידת האמון שהציבור רוחש להם (39% ביוני). אלא שכיום האמון נמוך עוד הרבה יותר: רק 23% מהישראלים ציינו כי יש להם אמון בגורמים המקצועיים בממשלה בתחום הכלכלה והאוצר.

פרופ' תמר הרמן: "אנחנו אמנם רואים שבשלושה חודשים האמון בנתניהו נחתך בחצי בהקשר של האמון בתפקודו במשבר הקורונה, אבל ייתכן שאם הייתי שואלת על האמון בו בנושאי חוץ וביטחון, הוא היה נמצא במקום גבוה. אם יהיו מחר בחירות אני גם לא בטוחה שהוא יפסיד בהן משום שאין כרגע מישהו אחר שנתפס כמישהו טוב יותר ממנו"

הסוקרים מצאו גם כי שיעור אלו שביטאו רגשות שליליים כלפי הממשלה ותפקודה (74.5%) עלה בהרבה על שיעור מי שביטאו רגשות חיוביים כלפיה (15%). התחושה השכיחה ביותר הייתה אכזבה, שבה בחרו כמעט מחצית מהישראלים (45.5%), אחריה כעס (22%), ובמקום השלישי ניכור (7%). מיעוט קטן ביטאו רגשות חיוביים כלפי הממשלה: שביעות רצון (7%), אמון (7%) וגאווה (1% בלבד). לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין תחושותיהם של אזרחי המדינה היהודים והערבים כלפי הממשלה.

להרחבה על הצעדים שהובילו לחוסר האמון, ראו בניתוח הדאטה שפרסמנו בשומרים: הקליקו.

"המצב הזה מסוכן מאוד"

מה משמעות הירידה באמון הציבור כלפי נבחריו? "אזרחים במדינה דמוקרטית נמצאים באמנה עם ההנהגה שלהם", מסבירה פרופ' הרמן, עמיתה בכירה במכון הישראלי לדמוקרטיה וחברה בסגל המחלקה לסוציולוגיה, מדעי המדינה ותקשורת באוניברסיטה הפתוחה. "האזרחים מוסרים בידי המנהיגים חלק מהאוטונומיה שלהם כדי שהם יקבלו החלטות בעבור כולם מתוך אמונה שהמנהיגים או הנציגים הנבחרים יקבלו החלטות שנועדו לשרת את הטוב הכללי, חוסר אמון אומר בעצם שהציבור נמצא בסיטואציה שבה הוא סבור שחלק מהזכויות שלו נמצאות בידי אנשים שהוא לא מאמין שהם פועלים בשם האינטרס הכללי וטובת הכלל.

"המצב הזה מסוכן מאוד. במשטרים טוטליטריים הציות של הציבור מבוסס על פחד אבל בדמוקרטיה הוא בנוי על הסכמה הדדית. אם נבחרי הציבור לא יפעלו בשם הציבור ולמענו, ניתן להחליף אותם כל כמה שנים. כשיש אי אמון שהוא מתמשך וכאשר הוא נוגע במספר גדול של מוסדות של המדינה, אנחנו אומרים שישנה פה בעיה הרבה יותר קשה מפני שאם נניח אין לי אמון במשטרה, אבל יש לי אמון בבית המשפט העליון, או בראש הממשלה או בכנסת, אז הבעיה היא נקודתית.

"בישראל המצב אחר: אנחנו רואים שחיקה של האמון בכל המוסדות ובמיוחד במוסדות הדמוקרטיים העיקריים – כנסת, ממשלה ומפלגות, וכמובן כרגע אנחנו חוזים בירידה מאוד משמעותית באמון בראש הממשלה בהקשר של הקורונה".

איך זה מרגיש כשמאבדים את האמון במקבלי ההחלטות? השף אסף גבאי שפתח באוקטובר האחרון את מסעדת שיינע בתל אביב, קיבל שיעור כואב במיוחד בסוף השבוע החולף. בחמישי בלילה, לפני ששלח הזמנות לספקים שלו – דגים, פירות ים, ירקות – עקב גבאי אחר תוצאות ישיבת הממשלה שעסקה בהגבלות החדשות. "ראיתי שאין שום החלטות, הזמנתי כרגיל והלכתי לישון. בשמונה בבוקר אשתי מעירה אותי ואומרת לי שמשעה חמש אין מסעדה. לא ידעתי איך להתמודד עם הדבר הזה. לקבל סחורה? לא לקבל סחורה? בסוף לקחתי קצת סחורה והתקשרתי לכל הלקוחות שהזמינו מקום לערב – 60 שולחנות – כדי לבטל.

"פתאום ב–4 ורבע אחר הצהריים אני מקבל הודעה שבעצם אפשר לעבוד עד יום שלישי. הרגשתי שאני כזה מטומטם שאני מאמין להם. אין אמון יותר. לא משנה מה הם יגידו – כן, לא, שחור, לבן – לא מאמינים להם יותר בשום צורה. זה זלזול נוראי. אנחנו בתחום שבו סופי השבוע הם עיקר העבודה בלי קשר לקורונה. בימים האלה אתה מזמין פי ארבעה מכל דבר מאשר ביום רגיל".

מה עשית?

"ישבתי על הטלפון והתקשרתי לכל הצוות לבוא לעבודה ואז התחלתי להתקשר ללקוחות שביטלתי באותו יום בבוקר. הצלחתי להחזיר 30 מתוך ה–60 שולחנות שהוזמנו, ובאו עוד כמה אנשים מהרחוב, אבל אני מעריך שהפסדתי מינימום 15 אלף שקל. אנשים פה מרגישים ששוברים אותם שוב ושוב".

היו בעלי מסעדות שדיברו כבר בקול רם על אי ציות.

"כן, הייתה את המחאה של בעלי המסעדות שאמרו שהם יפתחו בכל מקרה, אבל אני החלטתי שאנחנו נעמוד בהנחיות".

צילום: אפיק גבאי
שף אסף גבאי, מסעדת שיינע: "אנחנו כבר לא מאמינים לכלום. כל החברים שלי מעולם המסעדנות כבר לא מצפים לקבל מהם כלום. לא משנה כמה הוא יעמוד על הפודיום ויגיד שזה צריך לקבל ככה ושהוא אחרת – בתכלס אף אחד לא מקבל כלום כרגע. אז אמון אין גם ככה, אבל מה שהם עשו לנו בסוף שבוע האחרון – שמע, יש פה אנשים בטראומה"

מה הלאה?

"לא יודע. תראה, יש לי קצת עבודה לראשון־שני, כי אנשים יודעים שבשלישי סוגרים, אבל אני לא יודע אם באמת יסגרו בשלישי ואני לא יודע איך להיערך לזה עם ההזמנות כי יש דברים שצריך להזמין כמה ימים מראש. אני יושב ומתייעץ עם העובדים ולא יודע מה לעשות. מצד אחד ביבי אומר שיש לנו עד יום שלישי בבוקר, אבל לך תדע – הוא יכול היום בלילה להגיד שיו"ר וועדת הקורונה אמרה שזה לא נכון לסגור. האם הוא יפטר אותה? האם הוא לא יפטר אותה?"

מה יכול לשקם את האמון שלך במקבלי ההחלטות?

"זה מאוחר מדי. אנחנו כבר לא מאמינים לכלום. כל החברים שלי מעולם המסעדנות כבר לא מצפים לקבל מהם כלום. לא משנה כמה הוא יעמוד על הפודיום ויגיד שזה צריך לקבל ככה ושהוא אחרת – בתכלס אף אחד לא מקבל כלום כרגע. אז אמון אין גם ככה, אבל מה שהם עשו לנו בסוף שבוע האחרון – שמע, יש פה אנשים בטראומה. יש לי חברים שבשישי בבוקר זרקו אוכל, ואחר כך לא היה להם מאיפה להזמין".

מתי נדע שהגבול נחצה?

ברק מדינה, פרופ' למשפטים ורקטור האוניברסיטה העברית, מזכיר שהגידול באי האמון הציבורי כלפי מוסדות המדינה לא החל בתקופת הקורונה. "יש פה מצב שבו גורמים פוליטיים מסיתים נגד גופים שלטוניים. זה בא לידי ביטוי בהסתה נגד בית המשפט, נגד גורמי אכיפת החוק, נגד התקשורת, נגד האקדמיה. במצב שבו קובעי דעת קהל משדרים מסר של 'אל תתנו אמון ברשויות השלטון' יש עוצמה רבה בתהליך השחיקה הזה.

"מעבר לזה, רשויות שלטון רבות לא מספקות מספיק מידע ולא שקופות בהתנהלות שלהן מול הציבור. עכשיו בתקופת הקורונה אין שיתוף של הציבור במידע. לא מסבירים לציבור מהם הקריטריונים שעל פיהם מתקבלות ההחלטות. אין שקיפות ואין הנמקה וזה כמובן תורם לחוסר האמון. אי אפשר כמובן לפרט איך מתקבלת כל החלטה, ולכן חשוב מאוד שיאמינו לך. לסיום, יש את ענייני השחיתות במערכת הפוליטית".

בכיר בממשלה: "הבעיה היא שקבלת ההחלטות עד כה הייתה לא יציבה, לא מעמיקה, ומנותקת רגשית מהצרכים הכלכליים של אנשים. פקידי האוצר לא הבינו שיש אנשים שלא יכולים חודשיים לא לקבל משכורת בלי לקרוס ולא פיתחו אחרי הגל הראשון כלים שיפיצו כסף לאנשים. אם שר בממשלה אומר לך שאין בעיית רעב והכל חרטא – זו גם שחיקת אמון. כל פעם שמתעסקים במשהו שהוא לא קורונה כמו סיפוח, זה מייצר נתק ומשבר אמון"

האם אי האמון המתגבר מערער את יציבות הדמוקרטיה הישראלית?

"באופן פוטנציאלי, כן. באופן מעשי אני חושב שאנחנו עדיין לא שם. יש עדיין מידה מספקת של אמון של הציבור. בעיקר ברשויות אכיפת החוק והמשפט שמבטיחים שעדיין לא הידרדרנו עד כדי כך, אבל העובדה שאמון הציבור במערכת הפוליטית ובממשלה הוא כל כך ירוד משקף שחיקה. מה שאנחנו רואים עכשיו בסקרים שמצביעים על ירידה באמון הציבור זה משהו שבעצם מנבא את התהליכים האלה. אם באמת יש פה אובדן אמון, התוצאה הצפויה היא שהמדינה מפסיקה לתפקד – היא מאבדת את המונופול על הפעלת כוח ואת היכולת לכפות ציות. המדינה המודרנית מבוססת על ההנחה ש–95% מהציבור מציית לחוק. אחרת יש קריסה".

לפרופ' מדינה ברור שסקרים המצביעים על שחיקת אמון הציבור ברשויות השונות אמנם מספקים אינדיקציה להחמרה במגמה, אבל הוא מדגיש כי התמונה שמתקבלת היא חלקית. "קח למשל את אמון הציבור בבתי המשפט", הוא מדגים. "לא מספיק רק לשאול את השאלה אם אתה נותן בו אמון, אלא גם לבדוק אם אנשים מגישים פחות עתירות כשהם נתקלים בעוול. מה שאני אומר זה שאת התשובה לשאלה הזו צריך לקבל בעיקר על פי התנהגות הציבור ופחות על פי מה שאנשים אומרים.

"אנחנו גם צריכים לראות עד כמה אנשים מכבדים את ההחלטות השיפוטיות. אם נראה מציאות שבה הציבור מפסיק לתת אמון בהכרעות, עולה הנכונות להעלים מסים, יש גידול בחוסר הציות, ירידה בפנייה לרשויות וניסיון לפתור סכסוכים באופן פרטי, נדע שהמצב באמת חמור. כרגע, למשל, ראש הממשלה לא מהסס לפנות בעצמו לבית המשפט למרות שהוא תוקף אותו".

איך נדע שעברנו את הגבול?

"קשה להצביע על דבר מסוים שיצביע על כך שעברנו את הסף. הצטברות מידת ציות נמוכה לחוק משקפת את התהליך: מצבים שבהם אנשים פחות פונים לבתי משפט. ירידה בנכונות לשלם מסים".

מה עם נכונות להתגייס?

"למה אנשים מוכנים להתגייס לצה"ל? כי הם נותנים אמון במנהיגי המדינה שהם יסכנו את החיים שלנו רק כשזה באמת חיוני. כשאין לי אמון בכך וכשאני חושד שעלולים לשלוח אותי להילחם משיקולים זרים, אני לא ארצה לסכן את חיי. שירות בצה"ל הוא אחד הביטויים הכי מרכזיים למתן אמון בשלטון וירידת המוטיבציה לשרת היא דוגמה קלאסית לשחיקה. התהליכים האלו צריכים להטריד אותנו ברמה הכללית ולא רק הנקודתית. מאוד קל לאבד את אמון הציבור אבל מאוד קשה לרכוש אותו. המוסדות השונים חייבים ליהנות מאמון הציבור כי אחרת לא נהיה מוכנים לקבל את הלגיטימיות של ההכרעות שלהם".

דוגמה אישית? ההפך הגמור

שפע ההנחיות הסותרות, השרירותיות והמבלבלות שהממשלה המטירה בחודשים האחרונים על הציבור ללא ספק פגעו באמון שהציבור רוחש לנבחריו, אולם יש להניח שהיעדר הדוגמה האישית שהם הפגינו היה שממש הרתיח את רוב האזרחים.

"אם אתה מסתכל על האדם הבכיר ביותר ורואה שלאור המצב הוא מקצץ בשכר שלו, זה מעביר מסר שיש בו דוגמה אישית שמשפיעה על אזרחים", אומר ד"ר דורון נבות שעומד בראש המחלקה לממשל ורעיון מדיני בבית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה. "ברור שאין מישהו שחושב שהסכום הזה משנה במשהו את המאזן בקופה הציבורית, אבל כל בן אדם מבין גם שזה אקט סימבולי – שאם ראש ממשלה מקצץ לעצמו הוא מעביר מסר. בשגרה אתה פחות תלוי במקבלי החלטות, כי החיים מתגלגלים מעצמם אבל כשיש מצב חירום, המעורבות של השלטון בחיים שלך הופכת להיות מיידית ואינטנסיבית ואז כל מה שמי שנמצא שם עושה הופך להיות חשוב לאין ערוך מה שהם עושים בשגרה ולכן אנשים מסתכלים עליהם כעל דמויות לחיקוי, כמו אבא שכל מה שהוא אומר משפיע על החיים שלך.

ד"ר נבות סבור שקו פרשת המים מבחינת המסר שהנבחרים העבירו לציבור, עובר בהקמת ממשלת האחדות הרחבה: "זה מבטא זלזול אמיתי בציבור, כי כל בר דעת מבין שאם מה שבאמת היה חשוב להם זה ממשלת חירום אפקטיבית לתקופת הקורונה, היתה קיימת ממשלה קטנה. הגודל של הממשלה הוא לא רק בזבזני, אלא גם אנטי תפקודי"

"מה שראינו בארץ זה שההפך קרה. שהמנהיגים לא נותנים דוגמה אישית. אם אני בא ואומר לך 'אל תדבר בטלפון' בזמן שאני מדבר בטלפון, אתה תבין מיד שמשהו פה לא נכון. אז אם יש ראש ממשלה שמסביר לי שהתקופה הזו קשה ושיש להקפיד על הכללים ואז אני מגלה שהוא לא מקפיד עליהם זה גורם לי לאבד בו אמון ולא לשתף איתו פעולה ולהרגיש. לצערי, ראינו בחודשים האחרונים שוב ושוב ששורה של אנשים במדינה נתנו דוגמה אישית שלילית. בעודם נותנים הוראות לציבור ומפצירים בו להיות אחראי ולגלות משמעת ואיפוק ולוותר ויתורים ולהקריב קורבנות, הם עשו לעצמם הקלות מדהימות.

"אם אנשים לא מאמינים למקבלי ההחלטות שאומרים להם שצריך לעטות מסיכות למשל, הם פחות יעטו אותם וייפגעו יותר מהנגיף. אם אני לא מאמין שלא תשים מסיכה, זה משפיע על הנכונות שלי לצאת מהבית ולחיות פה. וזה נכון כמעט לגבי כל פעולה שלטונית".

ד"ר נבות, שמתמחה בחקר השחיתות הפוליטית, סבור שקו פרשת המים מבחינת המסר שהנבחרים העבירו לציבור, עובר בהקמת ממשלת האחדות הרחבה. "הקמת הממשלה הרחבה היא סטירת לחי לציבור הישראלי והיא מייצרת אובדן אמון קשה. במצב שבו אנשים הם לא רק מובטלים אלא גם חסרי תקווה – כי הרי אף אחד לא יודע איך הוא ייצא מזה – מה שהם רואים מולם זה שהפוליטיקאים מתעניינים רק בטובות הנאה ובכיבודים וזה פוער פער עצום בין הציבור לפוליטיקאים. זה מבטא זלזול אמיתי בציבור, כי כל בר דעת מבין שאם מה שבאמת היה חשוב להם זה ממשלת חירום אפקטיבית לתקופת הקורונה, היתה קיימת ממשלה קטנה. הגודל של הממשלה הוא לא רק בזבזני, אלא גם אנטי תפקודי. הציבור מבין את זה בצ'יק, וזה מייצר משבר אמון קשה מאוד וזה מה שמייצר את ביטויי הכעס שאנחנו רואים בשבועות האחרונים.

"כשחברה מאבדת אמון ביכולת שלה לצמוח, היא בסכנה של ממש כי זו הופכת להיות לנבואה שמגשימה את עצמה. אם אנשים לא יאמינו בכנות של מקבלי ההחלטות וברצינות ובאמינות של מה שהם אומרים, הם יעשו כל הזמן פעולות שמטרתן לדאוג לעצמם. אנשים לא ישקיעו לטווח ארוך. לא תהיה סולידריות. חוסר אמון זה דבר שפוגע מאוד ביכולת לצאת מהמשבר, וכרגע האמון נמצא ברמה מאוד נמוכה".

"קבלת ההחלטות עד כה הייתה לא יציבה"

פנינו ללא מעט מחברי הממשלה כדי לשמוע מהם מדוע לדעתם נמצא אמון הציבור בהם בשפל שכזה וכיצד ניתן לשפר אותו, אבל באופן לא מאוד מפתיע רק אחד מהם – בכיר בכחול לבן – הסכים לשוחח איתנו. את ההסבר שלו הוא החל בכך שראש הממשלה סובל מחוסר אמון אינהרנטי שרק התעצם בגלל מצבו המשפטי, המשיך לטענה שאנשי השמאל-מרכז שנשארו מחוץ לממשלה פוגעים בחברי מפלגתו, שהחליטו להפר את הבטחת הבחירות העיקרית שלהם ולכהן בממשלה בראשות נתניהו, וסיים בכך שהמלחמה הנוכחית מתנהלת נגד אויב חסר פנים שלא באמת ניתן להתלכד נגדו.

"בסיפור הזה אין bad guy, אז הממשלה נהיית ה-bad guy", אומר הבכיר. "כשיש מלחמה מהסוג הרגיל, האופוזיציה תומכת מבחוץ וכולם מתלכדים. הפעם זו מלחמה שבה תוך כדי הלחימה דוקרים אותך כל הזמן – מימין בנט, משמאל לפיד".

לאחר ההקדמה על הסיבות שלכאורה אינן תלויות במקבלי ההחלטות, אותו בכיר אומר כי "אם האירוע היה מנוהל טוב, רוב האנשים היו מביעים אמון ברשויות למרות מה שאמרתי עד כה. הבעיה היא שקבלת ההחלטות עד כה הייתה לא יציבה, לא מעמיקה, ומנותקת רגשית מהצרכים הכלכליים של אנשים. פקידי האוצר לא הבינו שיש אנשים שלא יכולים חודשיים לא לקבל משכורת בלי לקרוס ולא פיתחו אחרי הגל הראשון כלים שיפיצו כסף לאנשים. הכישלון הכלכלי הוא הכישלון המרכזי של הקורונה וכדי לחפות עליו מקבלים החלטות רפואיות שלא נשענות על נתונים. אם שר בממשלה אומר לך שאין בעיית רעב והכל חרטא – זו גם שחיקת אמון. כל פעם שמתעסקים במשהו שהוא לא קורונה כמו סיפוח, זה מייצר נתק ומשבר אמון".

ולכחול לבן, עם הכניסה שלה לממשלה מנופחת, בזבזנית ולא יעילה ובניגוד מפורש להבטחת הבחירות שלה, אין תרומה לכל זה?

"ברור שכן. לכל הדברים שאמרתי שותפה גם כחול לבן כי בלעדינו לא הייתה הממשלה הזאת. אני לא חושב שאנחנו עושים עד עכשיו עבודה שמזכה אותנו בציון גבוה. אני חושב שאנחנו חלק מהבעיה. גם אצלנו הבחירה במה להתמקד ועל מה ללכת או לא ללכת לקרב מנותקת הרבה פעמים מהצרכים היומיומיים. עם זאת אני שמח שאנחנו בממשלת אחדות ולא בממשלת מעבר. אין סיפוח בגלל זה והמשפט של נתניהו ממשיך בגלל זה ומשרד המשפטים ומשרד התקשורת ומשרד התרבות מוגנים בגלל זה".

מה עם דוגמה אישית?

"גם לי גודל הממשלה מפריע, אבל לצד השני היו דרישות קואליציוניות משלו. עשינו את המקסימום שיכולנו: הייתה לנו מכסה של 18 שרים ומינינו 15, היו לנו 8 תקנים לסגני שרים ומינינו אפס, כל חברי הכנסת והשרים אצלנו מעבירים 20% מהמשכורת שלנו לעמותות. מהצד שלנו עשינו התנהלות כפי שהיינו רוצים לראות, אבל זו לא ממשלה בראשות כחול לבן".

מחדל יום כיפור? קשה להשוות

אמיר גליק, הבעלים של "סטודיו נעים" – רשת של 11 חדרי כושר, יוגה, פילאטיס ומחול – צוחק צחוק מריר כשאני שואל אותו על רמת האמון הנוכחית שלו ברשויות. "מה רמת האמון שלי בהם? חוסר אמון מוחלט. אפס. על כל ההחלטות האלו שמתקבלות באישון לילה, מעכשיו לעכשיו, ושאני צריך לתקשר לאלפי לקוחות ולנסות בעצם להבין מהן מה אני אמור לעשות. זה נורא. גם כי התהליכים האלו של התאמת התנאים להנחיות עולים בהמון מאמץ וגם כי אני מרגיש שאני נמצא במטחנה שגורסת את העסק. רק תחשוב מה קרה פה. סגרו אותנו, נתנו לנו לפתוח לחמישה ימים ושוב סגרו אותנו".

צילום: מאיה בן נתן

אמיר גליק, סטודיו נעים: "מה רמת האמון שלי? חוסר אמון מוחלט. אפס. על כל ההחלטות האלו שמתקבלות באישון לילה, מעכשיו לעכשיו. בתחילת הסיפור הזה הייתי אופטימי. חשבתי שמישהו בפקידות ייקח אותנו ברצינות אבל מסתבר שהייתי נאיבי ממש. הכל מתנהל בצורה חאפרית. לי זה מרגיש שכל החלטה מתקבלת בשליפה"

ההתנהלות הזו הפתיעה אותך?

"בתחילת הסיפור הזה הייתי אופטימי. חשבתי שמישהו בפקידות ייקח אותנו ברצינות אבל מסתבר שהייתי נאיבי ממש. הכל מתנהל בצורה חאפרית. לי זה מרגיש שכל החלטה מתקבלת בשליפה. בעצם שומרת הסף – יפעת שאשא־ביטון – ביקשה תשובות ונתונים ועכשיו מפטרים אותה או עוקפים אותה, כי היא רצתה לקבל החלטות על פי מידע ונתונים. זה פשוט לא נראה שיש מישהו שעובד בצורה רצינית, אלא שביבי מקבל החלטות לפי הלך הרוח או לפי לחצים פוליטיים או של קבוצות אינטרס".

"אני הייתי מצפה שלפחות יסבירו למה הם מחליטים כפי שהם מחליטים. לתקשר את ההחלטות שלהם בצורה מסודרת ולא מעכשיו לעכשיו או דרך פרשנות בעיתון. ואני אומר לך את זה בלי קשר לפיצויים. באופן אישי קיבלתי אפס על כל התקופה הזאת. אין תמיכה ואין כלום. לקוחות עוזבים ולקוחות חדשים לא מצטרפים. כשאתה במאזן שלילי לוקח הרבה מאוד זמן להתאושש מזה".

האם מדובר במשבר האמון החמור בתולדות ישראל? קשה לדעת. הרמן מסתייגת מההשוואה למשבר שכנראה היה החמור ביותר בתחום – זה שהתרחש לאחר מלחמת יום הכיפורים. "קשה מאוד להשוות בין המשברים אין לנו מדידות דומות מאותן שנים", היא אומרת. "גם אז המצב היה על הפנים בעקבות המשבר המיתון והיו בדיחות על מי שיוצא אחרון בנתב"ג שיכבה את האור. לא היו אז רשתות חברתיות והחשוב מכל – הייתה מפלגה דומיננטית, כשבעצם לא היתה תחרות על השלטון והאליטה האשכנזית שלטה ברמה ובקולות האחרים הושתקו. אחת הבעיות הקשות היום שהמצב הכלכלי לא מכה באופן אפילו קרוב לשוויוני. המגזר הציבורי בקושי נפגע, והעשירים – נו טוב, ירדו להם קצת ההשקעות. לעומת זאת העצמאיים אכלו אותה ביג טיים. פילוח מסוג חדש של הציבור בארץ שלא הכרנו. שורה תחתונה – אז היה רע והיום גרוע, אבל שם היתה יציאה מהירה יחסית בדמות סיוע אמריקאי, וכאן עוד לא רואים כרגע את הסוף".

פרופ' הרמן מדגישה כי גם ביחס למגמה הכללית של שחיקה באמון הציבור במדינות דמוקרטיות ליברליות אחרת, המצב בישראל חמור מאוד היות ש"הסכנות שעומדות לפתחנו יותר גדולות מהסכנות שמאיימות על דנמרק למשל. להחלטות שמקבלים פה יש השפעה על הקיום הפיזי שלנו".

עם זאת, היא מסייגת ומדגישה כי הסקר שקיימה מתמקד במשבר הקורונה. "אנחנו אמנם רואים שבשלושה חודשים האמון בנתניהו נחתך בחצי בהקשר של האמון בתפקודו במשבר הקורונה, אבל ייתכן שאם הייתי שואלת על האמון בו בנושאי חוץ וביטחון, הוא היה נמצא במקום גבוה. אם יהיו מחר בחירות אני גם לא בטוחה שהוא יפסיד בהן משום שאין כרגע מישהו אחר שנתפס כמישהו טוב יותר ממנו".