הניוזלטר של שומרים

כל התחקירים, נתוני האמת והפרויקטים המיוחדים אצלכם במייל מדי שבוע. הירשמו עכשיו:

קיבלנו את הפרטים שלך, תודה!
אופס! משהו השתבש בזמן שליחת הטופס.

הלוואה תמימה, חוב לכביש 6 או דרישת שלום מאגרת הטלוויזיה שלא שוכחת: חייהם של 600 אלף ישראלים, כמעט 10% מהאזרחים מעל גיל 18, הפכו לגיהנום של חובות תופחים. מה השיוך הגיאוגרפי והדתי שלהם, איזו טעות משותפת לרובם (התשובה בכותרת), וכמה עומדים להצטרף אליהם בעקבות משבר הקורונה?

לא ידעתי מה אני עושה. נ' השבוע (צילום: ביאה בר קלוש)
לא ידעתי מה אני עושה. נ' השבוע (צילום: ביאה בר קלוש)

הלוואה תמימה, חוב לכביש 6 או דרישת שלום מאגרת הטלוויזיה שלא שוכחת: חייהם של 600 אלף ישראלים, כמעט 10% מהאזרחים מעל גיל 18, הפכו לגיהנום של חובות תופחים. מה השיוך הגיאוגרפי והדתי שלהם, איזו טעות משותפת לרובם (התשובה בכותרת), וכמה עומדים להצטרף אליהם בעקבות משבר הקורונה?

לא ידעתי מה אני עושה. נ' השבוע (צילום: ביאה בר קלוש)

אם כבר קיבלתם מכתב מההוצאה לפועל - עדיף שתפתחו אותו

הלוואה תמימה, חוב לכביש 6 או דרישת שלום מאגרת הטלוויזיה שלא שוכחת: חייהם של 600 אלף ישראלים, כמעט 10% מהאזרחים מעל גיל 18, הפכו לגיהנום של חובות תופחים. מה השיוך הגיאוגרפי והדתי שלהם, איזו טעות משותפת לרובם (התשובה בכותרת), וכמה עומדים להצטרף אליהם בעקבות משבר הקורונה?

דורון אביגד

לא ידעתי מה אני עושה. נ' השבוע (צילום: ביאה בר קלוש)

8.4.2021

תקציר הכתבה

, תושב קרית אונו, לא חשב שהלוואה אחת עלולה לסכן אותו, מה גם שהיא לא נועדה לבזבוזים אלא להשקעה סבירה בעתידו התעסוקתי. הוא היה בן 18, בן למשפחה בת שישה ילדים (״להורים שלי אין שום אפשרות לתמוך בי כלכלית״, הוא מספר), ואחרי תאונת דרכים שבעקבותיה קיבל פיצויים כספיים.

הפיצויים עמדו לממן לו רכישת רכב, ״כדי להתחיל לעבוד, לזוז ממקום למקום, להיכנס לעניינים״, אלא שהסכום לא הספיק, ובהיעדר גב כלכלי מההורים, נ' החליט לקחת הלוואה משלימה. בדיעבד, הוא נזכר ש״הבנקאית בבנק כנראה ראתה שאני ילד ופוצצה אותי בריבית של 13%, אבל לא ממש שמתי לב״. 

אחרי חודש התפוצץ ראש מנוע ברכב, ונ'' לקח עוד הלוואה. ״זה היה ממש קל״, הוא אומר, ״כי הייתי רווק ועבדתי כל הזמן, כך שהצלחתי לעמוד בתשלומים. כולם גם ישר שחררו עליי כספים בהלוואות, כי ראו שאני עובד, רווק, בחור רציני. נתנו לי כסף בשנייה, וכן, לקחתי את הכסף הזה בלי להתווכח יותר מדי. מהר מאוד זה הצטבר להלוואות ב-100 אלף שקל״. 

כמו מאות אלפי ישראלים אחרים, הסחרור של נ' תפס תאוצה שקשה לו להיחלץ ממנה כבר 13 שנה. היום, בן 31, נשוי ואב לארבעה, הוא מסמן את הנישואים וחיי המשפחה כקו שממנו החלה הנפילה הגדולה לתהום החובות: ״עברנו לגור בשכירות, נולדו לנו ילדים ופתאום ההוצאות שלי גדלו. מצאתי את עצמי בגירעון שהלך ותפח. לא ידעתי מה אני עושה, ועשיתי את כל הטעויות האפשריות. כל זה תוך כדי עבודה קשה בשתי עבודות - חנות רהיטים בבוקר ועבודה במטבח בגלגול סושי אחר כך, עד 11 בלילה. ראיתי את הילדים שלי רק בסופ"שים, אבל החובות רק גדלו״.

עשיתי את כל הטעויות האפשריות. כל זה תוך כדי עבודה קשה בשתי עבודות - חנות רהיטים בבוקר ועבודה במטבח בגלגול סושי אחר כך, עד 11 בלילה. ראיתי את הילדים שלי רק בסופ"שים, אבל החובות רק גדלו״

 

בלי קריאת ההשכמה, נדמה שהיה ממשיך לטמון את הראש בחול. "כשהתחילו להתקשר אליי מהבנק ולאיים״, מספר נ', ״חיפשתי בגוגל איך אפשר להתמודד עם הבנקים. כך הגעתי לעורך הדין שלי, ונכנסנו לתהליך של פשיטת רגל. היום יש לי חובות של כ-210 אלף שקל, אבל החודש יהיה דיון משפטי ואני מקווה שימחקו לי לפחות חלק, כי אני לא יכול לשלם״.

"אם אתה לא בקיא תהיה הצפה של עיקולים". עו"ד דן מור

כמעט 610 אלף ישראלים, מתוך 6.5 מיליון אזרחים בוגרים, צעדו במסלול הנורמטיבי של החיים עד שקיבלו החלטה שגויה, קפצו מעל יכולת ההחזר שלהם, מעדו, התעלמו מבעיה מתלקחת, הסתבכו ושקעו. רבים מהם עשויים להזדהות עם מצבו הנפשי של נ': "יש לי חרדות בלי סוף ואני לא מצליח ליהנות מכלום, החובות מטריפים אותי. אני עצבני כל היום, כל דבר קטן משגע אותי. אם יש פנצ'ר באוטו אני מתחרפן, כי אין לי כסף פנוי אפילו למטרנה. אני כל הזמן צריך לרדוף אחרי כסף, מהבוקר עד הלילה. ומה אני רוצה? שיוציאו לי את הסכין מהבטן, כדי שאוכל להתרומם ולהילחם עד הסוף". 

כאן לא מדובר על טייקון תורן, שמבקש מהציבור לנגוס בחיסכון הפנסיה שלו לטובת קיצוץ חובותיו במיליארדי שקלים ובדרך כלל מקבל את מבוקשו, או על מפורסמים ומפורסמות שהעלימו מס. אותם 610 אלף חייבים ישראלים הם היפוכו של הקומץ העשיר - עולם רוחש של חייבים קטנים וזעירים. סכום החוב בפתיחת תיקיהם של כמעט 60% מהם, כפי שהיו רשומים בסוף 2020 במערכת ההוצאה לפועל, היה נמוך מ-50 אלף שקל. גם התפלגות החובות מעידה על המספרים הקטנים: לכ-45% מהחייבים (כ-275 אלף איש) יש רק תיק אחד בהוצאה לפועל, וסך החובות בתיקיהם תופס רק כ-11% מכלל החובות.

ספק אם זה עוזר להם להירדם בלילה. בבריכה הזאת שוחים בעיקר אנשים שלא מכירים טוב מספיק את המונח ״חייבים״, ובמקום לצאת בדחיפות מהמים, רבים מהם אפילו לא טורחים להגיב על מכתבים שהם מקבלים בדואר, בהנחה שהם מקבלים אותם.

אילו גורמים דירדרו 609,563 ישראלים לסטטוס של בעלי חוב בהוצאה לפועל? הדוח השנתי של רשות האכיפה והגבייה (הוצל״פ), שפורסם לפני כשבוע, מספק תשובות וגם הצצה מטרידה למציאות מאיימת, שאורבת לישראלים רבים שנפגעו משנת הקורונה ועדיין מצליחים להחזיק את הראש מעל המים.

1. ערבים חייבים הרבה יותר מיהודים 

המגזר הערבי מככב, שלא בטובתו, בדוח. הוא מאכלס את כל צמרת הטבלה, שמפרטת את היישובים עם מספר החייבים הגדול ביותר. רהט מובילה עם 18.1% חייבים מכלל האוכלוסייה שמעל גיל 15. במלים אחרות: כמעט אחד מכל חמישה מבוגרים ברהט מוגדר חייב בהוצאה לפועל. בפער קטן אחריה צועדת נצרת (16.5%), והבאות בתור הן אום אל פחם (16.4%), טייבה (16%), עכו (15.2%) ושפרעם (14.4%).

בבני ברק רוויית הגמ"חים והערבות ההדדית, לשם השוואה, שיעור החייבים בהוצל"פ עומד על 4.2% בלבד מסך האוכלוסייה. ואולם, הפערים לעומת המגזר הערבי הם מובהקים גם כאשר בוחנים ערים יהודיות חילוניות וחזקות כלכלית, כמו רחובות (5.0%), הרצליה (5.6%) או תל אביב (7.7%).

ירושלים, שמצבה הסוציו־האקונומי עגום, מציגה את מספר החייבים הפרטיים הגדול ביותר מבחינה אבסולוטית בעיר אחת: 58,788 איש ואשה.

תמונת החובות בציבור הערבי מחריפה דרמטית כאשר מתמקדים בפלח הצעירים, בני 18-26. שם כבר תופסים בני המגזר הערבי כ-60% מתיקי החובות, וקשה שלא לחפש זיקה בין הנתון החמור לבין תופעת הפשיעה האלימה שמשתוללת ביישובים הערבים.

"יש למגזר נוכחות גבוהה מאוד בפשיטות רגל ונטייה חזקה יותר מהיהודים לחזור ולשקוע בחובות", סבורה רבקה אהרוני, סמנכ"לית לתכנון, מחקר וקשרי חוץ ברשות האכיפה והגבייה. בשיחה עם "שומרים", אהרוני מפרטת: "בחברה הערבית קיימת חשדנות כלפי הממסד. רוב החייבים שם לא מגיבים בכלל כשנפתח להם תיק הוצאה לפועל. לרובם יש השכלה נמוכה והם עובדים בעבודות שבהן משתכרים שכר מינימום או פחות מזה. יש בחובות האלה גם מרכיב של תרבות 'שופוני', של 'אם לשכן יש, אז גם לי יהיה'. גם אצל היהודים זה קיים, אבל במגזר הערבי זה בולט יותר. עיקר החובות שלהם זה לחברות תקשורת ולכבישי אגרה". 

נוכחות גבוהה למגזר. אהרוני (צילום: דוברות רשות האכיפה הגבייה)

רבקה אהרוני: "בחברה הערבית קיימת חשדנות כלפי הממסד. רוב החייבים שם לא מגיבים בכלל כשנפתח להם תיק הוצאה לפועל"

אתם מצליחים להגיע אליהם? 

"בדרום זה בעיקר בדואים, ושם יש בעיה מאוד גדולה עם המצאת אזהרה. אם רוצים לשלוח אזהרה למישהו שם, הכתובת היא ׳שבט זה וזה׳ וזהו. ב-99% מהמקרים, האזהרה בכלל לא מגיעה לחייב״. 

"לכן, הנגשנו את השירותים שלנו לבדואים, הבאנו אותם אליהם. כשהם לא מגיבים לחוב הוא מתנפח מ-300 שקל ל-4,000 שקל, והחייב פוגש את זה רק כשמעקלים לו את חשבון הבנק. אנחנו לא יכולים לשלם במקומם, אבל כן מסבירים להם שפסיביות בניהול התיק תפגע בהם. הכשרנו סטודנטים בדואים למשפטים, שהתחילו להנגיש את השירות של לשכת ההוצאה לפועל ברהט ויישובים בדואים אחרים בדרום. הם נמצאים במרכזי עוצמה של שירות הרווחה, שם החייבים מקבלים טיפול הוליסטי בחוב שלהם. כשסטודנט בדואי מדבר עם חייב בדואי, זה משהו אחר לגמרי מפקיד שיודע כמה שברי מלים בערבית. נוצרים פה יחסי אמון והעברה טובה יותר של המידע. אנחנו תולים הרבה תקוות בפרויקט הזה, ומקווים להרחיב אותו לצפון הארץ".

2. רוב החייבים לא מיוצגים 

לרובם המכריע של החייבים, 88% מהם ליתר דיוק, אין ייצוג משפטי. כותבי הדוח השנתי מציינים, כי חלק מהחייבים נעזרים בשירותי ייעוץ משפטי, הניתנים ללא ייצוג רשמי בקליניקות ובעמדות סיוע. אף שההיגיון מובן - מה הטעם לשכור פרקליט ב-5,000 שקלים כדי לטפל בחוב בסך 3,000 שקלים - נוצר כאן יתרון בולט ולא הוגן לטובתם של דורשי החוב ("הזוכים", בעגה המקצועית), שהם ממילא הצד החזק, המוסדי, שמסוגל להעסיק מאות עורכי דין לטיפול באלפי בעלי חוב. ואמנם, 73% מדורשי החוב מסתייעים בעורך דין בתיקים אלה, לעומת 22% בלבד מהחייבים.

לדברי עו״ד דן מור, שמייצג חייבים מול רשויות ההוצאה לפועל, "בהוצאה לפועל יש כללים וחוקים מאוד ברורים. אם אתה לא בקיא, אתה עלול למצוא את עצמך מוצף בעיקולים המביאים אותך למצב של חוסר אונים. ייצוג משפטי של החייב בהליכי הוצאה לפועל הוא קריטי. ידיעת הכללים יכולה להפריד בין קריסה כלכלית לבין יציאה מהחובות במינימום זמן ונזק".

יש לך דוגמה למה שעלול לקרות לחייבים לא מיוצגים?

"פגשתי חייב שהגיש בקשה להפטר (בקשה למחיקת חובות, ד״א) בהוצאה לפועל, אך בשל אי־ידיעת החוק נתקל בדלת סגורה ובקשתו נדחתה. כעבור שלוש שנים לערך, ולאחר שעברתי על התיק שלו, מצאתי שם פרצה קטנה שבסופו של דבר העניקה לו הפטר מחובות בסך של כ-400 אלף שקל. אלה פרצות, שספק גדול אם אפשר להגיע אליהן בייצוג עצמי". 

שולה, גרושה פושטת רגל בת 63 מגוש דן, נעזרה בסופו של דבר בעורך דין. היא גרה בדירה קטנה עם שניים משלושת ילדיה המבוגרים. יש עדיין ימים שלמים שאין לה כסף בארנק, אבל זהו סוג של גן עדן בהשוואה לסיוט שחוותה עד לאחרונה.  

״הייתי מלווה מהשוק האפור כדי להחזיר לבנק. ואז, ברגע שהבנק אומר לי שאני בסדר - מלווה מהבנק כדי להחזיר לשוק האפור. פשוט החלפתי כובעים. פחדתי להדליק את האור בבית, התרחצתי במים קרים כדי לא להפעיל את הדוד. לקחתי ציפרלקס וכדורי שינה מהפחד. זו הייתה הרגשה שאתה חי־מת״, היא מספרת.

"זה התחיל באירוע משמח. הבת שלי התחתנה. ידעתי כמה קשה היה לה בחיים - היא עברה התעללות מינית ומאז היא לא כל כך בסדר מבחינה נפשית. כמו כל אמא רציתי להעניק ולעזור לה, אז לקחתי הלוואה בבנק. באותה תקופה עדיין עבדתי בטיפול בילדים והרווחתי יפה. כל מה שרציתי - נתנו לי בבנק. הם כל הזמן אמרו לי: קחי הלוואה ועוד הלוואה. כל הזמן חסר לי כסף, אבל הם נתנו לי בלי שום בעיה, בלי ערבים ובלי שום דבר״. 

"בהתחלה החזרתי את התשלומים. חשבתי שככה זה יהיה עד שאחזיר הכול. אבל אז הפסקתי לעבוד, כי הייתי צריכה להיות עם הילדה שלי, שגם היא הסתבכה בחובות. נהיה בלגן. בתחילת הקורונה עוד רציתי לחזור לעבוד להחזיר כסף, אבל כבר לא הייתה עבודה, ופתאום קיבלתי תביעה מהבנק וטלפונים זועמים מחברות כרטיסי האשראי, שרצו את הכסף עכשיו ומיד, ולא היו מוכנות לחכות״.

"נכנסתי לקרוב ל-150 אלף שקל חובות בבנק הפועלים, והיו לי עוד חובות בלאומי קארד ובישראכרט. מהלחץ שנוצר בכל פעם שראיתי הודעה על הלוואה, הייתי לוקחת הלוואה אחרת כדי לכסות אותה"

"נכנסתי לקרוב ל-150 אלף שקל חובות בבנק הפועלים, והיו לי עוד חובות בלאומי קארד ובישראכרט. מהלחץ שנוצר בכל פעם שראיתי הודעה על הלוואה, הייתי לוקחת הלוואה אחרת כדי לכסות אותה. כולם כל הזמן איימו עליי והלחיצו אותי, חיפשתי רק יומיים־שלושה של שקט. דווקא בשוק האפור ויתרו לי. אמרתי להם: תהרגו אותי, כי אין לי. הם שלחו אנשים אליי הביתה, שראו שאין אפילו מה לקחת. אחד מהם ראה את המקרר שלי ואחר כך עשה קנייה של אוכל ושלח לי הביתה. הוא אמר לי שלא האמין שמישהו יכול להגיע למצב כזה״. 

 "הלכתי לשלושה עורכי דין שכל אחד מהם דרש ממני עשרות אלפי שקלים, עד שמצאתי את האחד שהסכים שאשלם כמה שאני יכולה. מאז שהוא בתמונה, החיים שלי השתנו. אני יותר רגועה, אני יודעת שוב מה זה לישון בלילה״.

אהרוני טוענת ש״אם אתה מקבל הדרכה נכונה - אתה יכול לייצג את עצמך מצוין. מה שכן, רוב הזוכים מיוצגים על ידי עורכי דין שיודעים לפעול טוב מאוד בתוך חוק ההוצאה לפועל". 

מה שיוצר מצב בעייתי מבחינת הצדק. 

"נכון, ורואים את ההבדלים בבתי המשפט גם בתיקים פליליים. אין מה לעשות, זה כוחות השוק. יש קליניקות לסיוע לחייבים בפקולטות למשפטים באוניברסיטאות, אבל זו באמת טיפה בים". 

3. מאות אלפי חסומי זכויות

על הדוח השנתי חתומה אהרוני יחד עם רפי גולן, מנהל תחום סטטיסטיקה ברשות האכיפה והגבייה; יולנדה גולן, מנהלת אגף המחקר; דן בן סימון, סמנכ"ל המידע והמחשוב, ומאיה גרינברג, סמנכ"לית מקצועית להוצאה לפועל.

אחד הנתונים במסמך מתייחס לאפקט נוסף שממנו סובלים מאות אלפי חייבים, כתוצאה מהחובות שהם אינם מצליחים - או רוצים - להחזיר. לא מדובר רק בחוב התופח, אלא בזכויות בסיסיות שנשללות מהם כל עוד לא פרעו אותו. הנה הנתונים:

  • 185,730 מהחייבים מוגבלים בקבלת רישיון נהיגה או בהחזקתו.
  • 243,157 מוגבלים בקבלת דרכון או בהחזקתו.
  • 257,873 מוגבלים ביציאה מהארץ.
  • 281,599 מוגבלים בשימוש בכרטיס אשראי. 
  • 224,640 מוגדרים כלקוח מוגבל מיוחד מול הבנק, מה שמונע מהם שימוש בצ'קים או פתיחת חשבונות בנק נוספים.  
  • 271,641 מוגבלים בהקמת תאגיד.

אלה אנשים, שרשם ההוצאה לפועל הכריז עליהם כחייבים שמשתמטים מחובותיהם. אל הסנקציות האלה מגיעים, לדברי אהרוני, כאשר ״עברה תקופת האזהרה, נשלחו צווי תשלום ובוצעו הליכים, אך הם בחרו לא להגיב לחוב. זו הסנקציה הכי חמורה שיש בהוצל"פ, למעט צווי מאסר״.

מצד שני, הסנקציות הללו מתגמשות ואף מבוטלות במקרים שונים. אהרוני מציינת, שאפשר לצאת לחו״ל גם תחת ההגבלות, בכפוף להחלטת רשם ההוצאה לפועל ולהפקדת ערבויות וערבים. אפשר גם לבטל את חסימת רישיון הנהיגה (״זה למעשה הכי נפוץ״, היא מגלה. ״החייבים אומרים שהרישיון דרוש להם לצורך פרנסה, ומבטלים להם").  

עו"ד מור רואה זאת אחרת, ואף מצביע על תופעות לוואי מזיקות למדינה: "יש הטוענים כי ההגבלות הן אבן דרך משמעותית לגביית החובות, אך במקביל הן פוגעות בזכויות הבסיסיות של החייבים, זכויות המעוגנות בחוק יסוד כבוד האדם. לצערי, ההגבלות גורמות למאות אלפי אזרחים לנהוג ללא רישיון נהיגה בתוקף. הן גם כולאות חייבים במדינה ללא יכולת להתפתח ולפתח, מה שמוביל אותם לפעול בדרכים הפוגעות במדינה ובמקביל מביא לוויתור על זכויותיהם, לדוגמה עבודה ללא תלוש שכר, יציאה ממדינת ישראל ללא אישור, עזיבת גבולות מדינת ישראל לצמיתות והתנהלות כלכלית המבוססת על אנשי קש".

4. האגרה מתה, החובות נשארו  

 הגבייה של אגרת רשות השידור, אותו תשלום דו־שנתי מעצבן שנכפה על אזרחי ישראל במשך עשרות שנים, הופסקה ב-2015. רשות השידור עצמה נסגרה רשמית ב-2017 ונפתחה מחדש כתאגיד השידור הישראלי, אבל חובות האגרה - למקרה שתהיתם - לא הלכו לשום מקום. הם עדיין קיימים בהוצאה לפועל ובמרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות. 

מרכז הגבייה קיבל לטיפולו ב-2018, בעקבות סגירתה של רשות השידור, כ-743 אלף תיקי אגרה בסכום כולל של כ-186 מיליון שקלים. אשתקד, מספרם ירד לכ-430 אלף, אך הם עדיין תפסו 16.5% ממלאי התיקים הפתוחים. אגב, החובות שנפרעים לא מועברים לתאגיד השידור, אלא לקופת המדינה.

במקביל, רובצים כעת בהוצאה לפועל כ-31 אלף תיקי חוב לאותו מספר של חייבים (בערך). מדובר בתיקים שפתחו עורכי דין, שייצגו את רשות השידור המנוחה, ומתברר שגביית חובות האגרה אינה משימה פשוטה. עו״ד מור טוען, "משרדי עורכי הדין המטפלים בתיקים מסרבים היום להגיע להסדרים, ובמקרים חריגים מציעים הפחתת החוב באופן מזערי ביחס לקרן החוב. הקושי בהגעה להסדר, כמו גם היכולת להתנגד למהות החוב, מקשה על החייבים".

 עורכי הדין דורון רדעי וניצן גדות, ממשרד רדעי־גדות, היו ממובילי המאבק המשפטי נגד אגרת רשות השידור. השניים הגישו שתי תביעות ייצוגיות נגד רשות השידור: הראשונה אילצה את הרשות להפסיק לפעול באמצעות משרדי עורכי דין חיצוניים לשם גביית האגרה, בעוד שהשנייה עסקה בגבייה לא חוקית של ריבית פיגורים וגרמה לרשות למחוק חובות בסך 85 מיליון שקל בתיקי הוצאה לפועל של חייבים.

הגבייה של אגרת רשות השידור, אותו תשלום דו־שנתי מעצבן שנכפה על אזרחי ישראל במשך עשרות שנים, הופסקה ב-2015. רשות השידור עצמה נסגרה רשמית ב-2017 ונפתחה מחדש כתאגיד השידור הישראלי, אבל חובות האגרה - למקרה שתהיתם - לא הלכו לשום מקום

 גדות ורדעי אומרים, כי אזרחים ישראלים ממשיכים להירדף על ידי אותה אגרת עבר. לטענתם, הבעיה טמונה בסעיף 104 לחוק השידור הציבורי, ״שקובע כי לא ניתן להגיש הליך משפטי נגד רשות השידור, אלא בהסכמת המפרק. לאור הוראה זו, ולהבדיל מהמצב ששרר לפני חקיקת החוק השידור הציבורי, לא עומדת כיום בפני הציבור האפשרות לנקוט הליך משפטי חדש נגד רשות השידור, ובכלל זה להגיש נגדה תביעה ייצוגית נוספת עקב גבייה לא חוקית".

 עם זאת, הם מתרשמים - על סמך כמה תיקים שהגיעו אליהם - כי המרכז לגביית קנסות פועל לגביית סכומי האגרות בלבד, מבלי לדרוש הוצאות גבייה וריבית פיגורים, אותה פרקטיקה דרקונית של פעם.

 כך או אחרת, רשות השידור ממשיכה להיות חלק מסדר היום של ישראלים רבים, ככל הנראה רבים יותר ממספר הצופים בשידוריה בעשורים האחרונים לקיומה. "מרבית פניות הציבור למרכז לגביית קנסות הן בעניין רשות השידור", מספרת אהרוני. "אנשים נדהמים שבכלל עוד רוצים מהם את החוב הזה. ב-32% מהמקרים הם מקבלים הפחתה בריביות וגם פריסת תשלומים יותר נוחה, ביותר מ-50% מהמקרים הם מקבלים רק הקלה בפריסת התשלומים. רק כ-7% לא מקבלים בכלל הקלות. וזה בדיוק העניין: צריך להיות אקטיביים בניהול החוב. ברגע שאתה פונה לרשות - הסיכוי שישיבו את פניך ריקם נמוך מאוד. זה אולי מפתיע, אבל זו האמת. השיטה הכי גרועה להתנהל מול חוב היא להתעלם ממנו, על אף שזה הטבע האנושי".  

5. פריחת צווי המידע 

צו מידע הוא טופס, המאפשר לבקש מידע אישי על אודות חייבים. המידע כולל את כתובת המגורים, נכסים (לרבות כספים) ופירוט כניסות ויציאות מהארץ. כותבי הדוח מצביעים על עלייה של כ-23% בהחלטות למתן צווי מידע בארבע השנים האחרונות, מכ-441 אלף ב-2017 לכ-572 אלף אשתקד.

האם פירוש הדבר פגיעה מוגברת בפרטיותם של החייבים, בלי להיכנס כרגע לשאלה אם זו מוצדקת או לא? אהרוני סבורה שלא. "מרגע שהחוק התיר לעובדי ההוצאה לפועל להיות אקטיביים בתיקים, אלו הפעולות שהם יכולים לעשות״, היא מנמקת. ״צווי המידע אושרו בחוק כבר ב-2009, וחוץ מזה, רק הרשם חשוף למידע כדי שיוכל לקבל החלטה מושכלת״.

היא מדגישה, כי ״עורכי דין שרוצים לראות את המידע צריכים להגיש בקשה לרשם, אבל הרשמים בדרך כלל נותנים להם רק שבבי מידע. זו מערכת שצריכה תמיד לאזן בין הזכויות הקנייניות של הזוכים לקבל את חובותיהם לבין זכויות החייבים. אנחנו, כהוצאה לפועל, תמיד נמצאים שם באמצע וצריכים לאזן בין הזכויות של שני הצדדים. אין לנו שום העדפה לאחד מהצדדים". 

לדעתו של עו״ד מור, מול פגיעתם של הצווים בפרטיותם של חייבים, מדובר ב״הליכים שנחשבים עדינים יותר ולעתים מניבים מידע שימושי, המביא לגבייה אפקטיבית. מצדו השני של המתרס, צווי המידע מביאים למצב שבו חייבים רבים לא מדווחים על מקום עבודתם לביטוח הלאומי ונאלצים לעבוד ללא תלוש שכר, תוך ויתור על זכויות פנסיוניות ו/או זכויות מהביטוח הלאומי במקרה של אובדן כושר עבודה".

6. דוחות הקורונה לא משולמים

הישראלים לא מיהרו לשלם את קנסות הקורונה, ולפי גורמים ברשות האכיפה והגבייה, הקצב האיטי נמשך גם בשנה זו. הדוח מגלה, כי מאז פרוץ המגפה במארס אשתקד ועד סוף 2020, המשטרה הטילה לא פחות מ-432,286 קנסות קורונה בסכום מצרפי של 250.1 מיליון שקל. כמה מהם שולמו? 62.6 מיליון שקל בלבד עד סוף 2020. 

מאות אלפי דוחות שמועד התשלום האחרון שלהם עבר, והפכו לחוב, משמעותם אזרחים רבים שמעדיפים לצבור ריבית וקנסות מאשר לשלם. או שהם מקווים שהדוחות יבוטלו בסופו של דבר, או שהם זועמים על עצם העובדה שקיבלו אותם. או גם וגם.

בג"ץ, נזכיר, ביטל לאחרונה את הקנסות על הפרת מגבלת המרחק של 1,000 מטרים שניתנו למפגינים בימי הסגר. עם זאת, אין דין הזכות הדמוקרטית הבסיסית להפגין כדין הפרת החובה לעטות מסכה במרחב הציבורי. והזעם? בהחלט יש לו על מה להתבסס. מבט אל נתוני חלוקת הקנסות לפי יישובים מראה כי חילונים חטפו קנסות יותר מחרדים - ויותר מכולם ספג המגזר הערבי. איך ניתן להסביר את העובדה שבעיר נצרת, שבה גרים כ-77 אלף תושבים, ניתנו 12,525 קנסות קורונה עד סוף מארס השנה, בעוד שבבני ברק החרדית, על יותר מ-200 אלף תושביה, ניתנו בתקופה זו רק 5,855 דוחות? ובביתר עילית, על 60 אלף תושביה, רק 2,319 דוחות? 

איך ניתן להסביר את העובדה שבעיר נצרת, שבה גרים כ-77 אלף תושבים, ניתנו 12,525 קנסות קורונה עד סוף מארס השנה, בעוד שבבני ברק החרדית, על יותר מ-200 אלף תושביה, ניתנו בתקופה זו רק 5,855 דוחות? ובביתר עילית, על 60 אלף תושביה, רק 2,319 דוחות?

"אני משערת שרוב מקבלי הקנסות חושבים שהם לא מוצדקים, וכועסים על זה שקיבלו אותם", מאשרת אהרוני. ״היו גם כל מיני דיווחים על ביטולים וחנינות, וזה קצת מבלבל את הציבור. יכול להיות שאנשים באמת יושבים על הגדר ומחכים לראות מה יהיה. מדובר באנשים נורמטיביים, שבינתיים לא משלמים. אנחנו דווקא מוציאים להם המון דיוור והודעות סמס, מתריעים בפניהם שהקנס עומד לגדול, ועדיין יש פסיביות מצידם". 

מניתוח מחלקת המחקר של רשות האכיפה והגבייה, מתברר שהמוטיבציה לתשלום דוחות קורונה נמוכה יותר לעומת תשלום דוחות תנועה או שימוש בקנאביס. זה מחזק את הרושם, שבעוד שבדוחות התנועה המשלמים רוצים לחזור לכביש ובקנאביס להימנע מרישום פלילי, בדוחות הקורונה המדינה טרם מצאה את המקל או הגזר שישכנעו את הציבור לשלם.

7. ומה עם פשיטות הרגל בעקבות הקורונה? זהו, שהחייבים עדיין לא כאן 

בתחילת הסגר הראשון היה קונסנזוס סביב ההנחה שהקורונה תוביל למשבר כלכלי עמוק וארוך־שנים. היו מי שציפו שאובדן הפרנסה וסגירת מגזרים שלמים במשק לפרקי זמן ממושכים יתבטאו בגאות במספר החייבים בהוצאה לפועל. בינתיים, זה לא קרה.

נכון לסוף 2020, נרשמו במערכת ההוצאה לפועל 609,563 חייבים לעומת 608,753 חייבים בסוף 2019. איך זה שמספר החייבים גדל רק ב-810 בשנה כלכלית כה קשה?

"אנחנו לא חשבנו שזה יקרה השנה", מבהירה אהרוני. "משבר כלכלי בדרך כלל בא לידי ביטוי בהוצאה לפועל כשנתיים לאחר התרחשותו. רוב הנושים בהוצאה לפועל הם גורמים מוסדיים כמו בנקים, חברות ביטוח וחברות תקשורת. כל אלה די ישבו על הגדר ב-2020, וגם בתחילת 2021. היו הוראות מבנק ישראל לבנקים להפחית לחץ, היו מענקים שהמדינה המשיכה לתת כל הזמן - ותמשיך עד סוף יוני״.

היא מעריכה, שהעלייה במספר החייבים תתחיל להיראות ברבעון האחרון של 2021, ושההשלכות יורגשו במלוא העוצמה ב-2022. ״כרגע, הגופים הגדולים המוסדיים - בנקים, חברות ותקשורת ואחרים - עדיין מנסים לגבות את החובות כלפיהם בעצמם, אבל ב-2022 כבר תהיה להם פחות סבלנות לחכות שהחייבים יתאוששו", מעריכה אהרוני.

שולה, שנמצאת עכשיו בהסדר מחיקת חובות, חוזרת ומזהירה: "לכל הישראלים שלוקחים הלוואה אחרי הלוואה, אני יכולה רק להגיד - שלא יעזו! עדיף להיקבר ולא להיכנס לזה. היום אני לא אקח 10 אגורות ממישהו אחר. יש לי הזדמנות עכשיו לקנות את הדירה שלי מעמידר בגרושים, ב-500 אלף שקל, בידיעה שעוד שלוש שנים הבניין הולך להריסה והדירה תהיה שווה 2.5 מיליון שקל. אבל אני לא מוכנה לקחת הלוואה מהבנק. גם היום אין לי כסף, אבל אני רגועה, יש לי מה לאכול, יש חשמל בבית, הדברים הבסיסיים. אני נושמת".