ל

מי שייך התיק הרפואי של כל אחד מאיתנו בקופת החולים - למטופל או לרופא? האם אנחנו רואים את כל המידע שרשום על שמנו, או שחלקו חשוף לעיני הרופא בלבד? ואיזה מידע מופיע בהערות שרושם הרופא לעצמו, או כאלה שהוא משתף בהן רק קולגות?

זאת לא שאלה תיאורטית. היא רלבנטית למי שחושב פעמיים אם כדאי לשתף רופאים במצבו (כולל הנפשי, לבטים מיניים או הריון לא מתוכנן), או שעדיף להשאיר את זה בבטן כדי שהמידע הזה לא יתרוצץ בין גורמים אחרים בהמשך הדרך. היא רלבנטית גם למי שחושש מחברת ביטוח, עכשווית או עתידית, שתחטט בעברו כדי לחפש סיבות לשלם פחות פיצויים ממה שמגיע לו, בגלל תלונת עבר שתפריך את התביעה. ויש גם סיבות נוספות.

אז למי שייך התיק הזה? "הוא לכאורה שלך", אומר מנהל בכיר באחת מקופות החולים. "כשתגישי בקשה תקבלי אותו - יותר נכון את חלקו, כי המחוקק לא קבע שזה תמיד יהיה בחינם - ולכן הוא מאפשר לקופות לא לתת לך זמינות לכל התיק. תצטרכי לשלם כדי לקבל מידע שלא הצלחת להוציא באתר, או לקבוע תור לרופא שכתב אותו, בתקווה שיצליח לשלוף אותו מהמערכת. וגם אז, מה שתקבלי יהיה סיכומי ביקור, אבחנות, בדיקות מעבדה. לא תקבלי אנמנזה (הדיווח שמוסר החולה על התסמינים, והרופא רושם כמלל חופשי, ח"ש). הפטפוטים שלך עם הרופא לא שייכים לך".

למה? הם לא באמת פטפוטים, אלא הבסיס לאבחנה.

"כי זה נחשב למידע מחוץ לתיק. ההערות שהרופא רושם לעיניו בלבד והערות שהוא משתף בהן את הקולגות שלו בנוגע אליך - לא מוגדרות כמידע שלך. גם בבית החולים המטופל מקבל רק את מכתב הקבלה והשחרור, וכל הרישומים במהלך האשפוז נותרים מחוץ להישג ידו. אם את רוצה לקבל את מלוא ההיסטוריה הרפואית שלך, הכל כולל הכל, תזדקקי לצו בית משפט".

גם כשהכל עוסק בי.

"התיק הרפואי שלך מחולק לשניים. בחלק הראשון מופיע המלל שהרופא כותב, והוא לא נשמר במערכת שיתוף המידע. נגיד שרופא כותב לעצמו שאת נודניקית או שאת לא מפסיקה להתגרד בצוואר - אף אחד לא יראה שהוא כתב את זה. הרופאים האחרים יראו רק את המסך עם סיכום המידע הרפואי, שמחולק לתבניות ובו מצוין שאת סובלת מגרד".

וכשרופא המשפחה שלי בחופש, הרופא המחליף גם חשוף למידע על הנודניקית שמתגרדת בצוואר?

"כן, כי על פי חוק הוא שותף סוד מלא למצבך הרפואי, והוא צריך להבין אם יש פה תלונה מתמשכת. ברפואה יועצת זה אחרת. רופא עור יראה רק את סיכום הביקור של רופא העור שלפניו, ולא את המלל. למעשה, גם רופא המשפחה לא יראה את האנמנזה של רופא העור, אלא רק את סיכום הביקור".

האם יכתבו שאתם היפוכונדרים?

ד"ר שלי קמין-פרידמן היא מומחית למשפט רפואי ומשפט בריאות הציבור בבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת בן גוריון ובפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה. לדבריה, "תרשומת אישית של הרופא המטפל אינה חלק מהרשומה הרפואית שלך. היא חסויה במטרה להגן על פרטיות המטפל. זה מופיע בחוק זכויות החולה ומעוגן בפסיקת בג"ץ. מדובר ביומן אישי-מקצועי שמעולם לא היה שייך לך, למרות שחלקו היה ודאי מעניין אותך. יש רישומים נוספים שנמצאים בתיק הרפואי והם מיותרים ולא רלוונטים, ואף לא נקראים תרשומת אישית. למשל, אחות בית חולים שכותבת בתיק שלך 'קראתי לרופא עשר פעמים והוא לא הגיע', או 'המטופל נבדק עד עכשיו רק על ידי מתמחים'. אלה תרשומות אמיתיות מתיקים רפואיים. הצוות כותב כך לעתים כחלק מהמאבקים הפנימיים במחלקה בין רופאים לאחיות, הוא לא כותב אותם בשבילך".

רק שיש להם השלכות על הטיפול שקיבלתי.

"ומה תגידי על רופא שכותב 'המטופל עתיד להגיש תביעה'? כי הרופא כבר מבין שהייתה פה רשלנות. לפעמים זה גם סתם מיותר: פיזיותרפיסט שכותב 'המטופל הגיע כדי לקבל רווח משני'. כלומר למטופל אין שום בעיה בצוואר, הוא סתם רוצה להוציא כסף מהביטוח".

מה עם רופא שכותב בתרשומת אישית שאני היפוכונדרית שמגיעה כל שבוע, כי חושבת שיש לי סרטן?

"אין מקום לרישום פוגעני. אבל אם יש רלבנטיות לאבחנה, לדוגמה – תלונות המעידות על צורך בטיפול רגשי, אז יש חשיבות לרישום ".

אז יש מי שכותב על מטופל שהוא היפוכונדר? ואם כן, מי רואה את חוות הדעת הזאת? מרבית הרופאים שהתראיינו לכתבה הסתייגו בחריפות מהאפשרות שדבר כזה יירשם, אף לא לעיניהם בלבד. אחד מהם מאשר שלפעמים משתמשים ב"שפה רפואית מכבדת" ביחס למטופלים חרדתיים. "יצא לי כבר לכתוב לעצמי בפתקית שמדובר במטופל ''שחרד לבריאותו' ושמיצינו את הבדיקות בנושא", הוא אומר.

"הפטפוטים שלך עם הרופא לא שייכים לך", אומר מנהל בכיר באחת בקופות החולים. "ההערות שהרופא רושם לעיניו בלבד והערות שהוא משתף בהן את הקולגות שלו בנוגע אליך - לא מוגדרות כמידע שלך. גם בבית החולים המטופל מקבל רק את מכתב הקבלה והשחרור, וכל הרישומים במהלך האשפוז נותרים מחוץ להישג ידו. אם את רוצה לקבל את מלוא ההיסטוריה הרפואית שלך, הכל כולל הכל, תזדקקי לצו בית משפט"

וכשמדובר במטופלים עם התקפי חרדה רשמיים לפי הגדרה פסיכיאטרית? "יש כאלה שמבקשים שאשמיט את זה מהתיק", מספרת רופאת משפחה. "הם אומרים לי 'אני בא לרופא והוא מתייחס אלי בצורה מזלזלת, כאילו שהכל קשור בחרדה שלי. אלה בדרך כלל מקרים שגם ככה החרדה זועקת מקילומטר ומגבירה את הסימפטומים, אבל הם מתעקשים. גם אנשים עם פיברומיאלגיה (דאבת השרירים) חווים לעתים התייחסות כזו ומבקשים שהמחלה תוסתר, כדי שלא יתייחסו אליהם בביטול ויגידו שהכל קשור לזה.

"אכן, לא תמיד הכל קשור בהכל. אבל אני לא יכולה לעשות כזה דבר. הדרך היחידה לשמור על פרטיות האבחנות שלך, כאדם חרדתי, היא ללכת לפסיכיאטר פרטי. הקופה, ובצדק, מעודדת שתירשם אבחנה עם קוד, כי כך גם רופאים אחרים שותפים לה ומקבלים תמונה מלאה יותר של המטופל. כשהאבחנה היא בלי קוד רשמי, רק אני רואה".

רופאת בית חולים מעידה ש"לא נכתוב היפוכונדר, אלא 'פניות מרובות למיון, יש לשים לב שלא להפנות לבדיקות לא חיוניות', והצוות כבר יבין לבד במה מדובר. גם במטופלים שמגיעים למיון עם תסמונת מינכהאוזן (התחזות לחולה כדי לזכות באהדה, ח"ש), יופיע רישום דומה".

רופאה בכירה אחרת נזכרה בדרך יצירתית יותר לציין שהמטופל אובססיבי לגבי בעיה לא קיימת: "הוא חזר אלי מסבב רופאים שכתבו שהוא סובל מ'בעיה סופראטנטוריאלית'".

נשמע מפחיד.

"לא באמת. הטנטוריום הוא אזור מתחת למוח, וסופראטנטוריאלי מתכוון למוח עצמו, כלומר 'זה הכל בראש של המטופל. אין לו כלום".

אני אמורה לפתוח ויקירפואה כדי להבין מה כתבו לי?

"ההפניה אמורה להיות שיח כתוב בין רופאים. המטופל לא אמור להבין כל מלה, אבל כמובן שאין סיבה שיכתבו בה דברים מעליבים. המקרה הכי קיצוני שחוויתי היה כשמנהל המחלקה אמר מעל מיטת חולה, שהוא מועמד ל'ארלי אקסיטוס', כלומר שהוא הולך לצאת מהעולם בשעות הקרובות. היה לו ברור שהמטופל לא יבין. יצא לי גם לראות רישום כזה בתיק רפואי".

למי שמוטרדים מהציניות של אותו מנהל מחלקה, מזכירה רופאה אחרת ש"אלה לא המקרים השכיחים. וצריך לזכור גם את המקרים בקצה השני של הסקאלה. מטופלים שהם מטרידים סדרתיים, ונאסר עלינו להזהיר קולגות שהם כאלה".

מה זאת אומרת?

"מטופל שעובר בין כל הרופאות במחוז כדי שיבדק לו את האשכים. אסור לנו לכתוב אזהרה קופצת לרופאה, ואי אפשר למנוע ממנו לקבוע את התור הבא. אנחנו נאלצות להסתפק ברכילות שעוברת מפה לאוזן, לפעמים דרך המזכירה שמציעה לך שהיא תשב בחדר כשהוא נכנס. ואם זה לא קורה, ואני רואה שהבן-אדם היה אצל עשר רופאות משפחה עם אותה בעיה, אגיד לו שאני כבר לא אבדוק אותו, אלא אפנה לאורולוג. ואם הוא מתעקש, אצרף אחות לבדיקה. בסוף, זו גם זכותי להרגיש בטוחה".

קוד פנימי שקשה למטופלים לפצח

גם כשאנחנו מקבלים את ההפניה ליד, חלק מהקודים הפנימיים עוברים לנו מעל לראש. רופא משפחה מספר: "כשאני רוצה להעביר מסר לרופא אחר, למשל כשלוחצים עלי לתת הפניה שלדעתי אין בה צורך, אכתוב בהפניה 'לבקשתו של המטופל'. הרופא המקצועי כבר יבין שכופפו לי את היד, ושאני חושב שזה מיותר.

"אני גם אכתוב 'מטופל של…' אם מדובר במטופל שמשויך לרופא משפחה אחר, כדי להבהיר שאני לא הולך להכניס את הראש לכל הבעיות של אותו פציינט, אלא מתייחס נקודתית לבעיה שהביאה אותו באותו יום. זה גם נחשב כקוד נימוס בסיסי בין קולגות - אני מצהיר שהמטופל לא שייך אלי, ואני לא מתכוון להעביר אותו אלי. כשזה נושא רגיש ומדובר בהפניה שאני נותן בעבור רופא אחר, אני לפעמים מתייעץ עם המטופל איך להציג את הדברים כך שלא יביכו אותו, כי למדתי עם השנים כמה זה מקפיץ אנשים".

ממה אנשים נפגעים?

"כשכותבים שהם שמנים. גם אם אתה מדבר על זה עם המטופל ומפנה לדיאטנית. בהפניה תעדיף לפעמים לכתוב BMI מעל 30. אני מעדיף גם לא לא לכתוב הגדלת חזה אלא אוגמנטציית שד. מעבר למינוח המקצועי, זה גם פחות מביך מטופלות״.

"ההפניה אמורה להיות שיח כתוב בין רופאים", אומרת רופאה בכירה. "המטופל לא אמור להבין כל מלה, אבל כמובן שאין סיבה שיכתבו בה דברים מעליבים. המקרה הכי קיצוני שחוויתי היה כשמנהל המחלקה אמר מעל מיטת חולה, שהוא מועמד ל'ארלי אקסיטוס', כלומר שהוא הולך לצאת מהעולם בשעות הקרובות. היה לו ברור שהמטופל לא יבין. יצא לי גם לראות רישום כזה בתיק רפואי"

"גם התייחסות ללבוש פוגעת. בבדיקה פסיכיאטרית ונוירולוגית מצוין אם המטופל מסודר בלבושו או לבוש ברישול. זו לא שאלה של קוד אופנתי - יש כאן השקה למצבו הבריאותי - וזה עדיין מעליב אנשים. היה גם מטופל שהפך שולחן כי הפניתי אותו לרופא אף אוזן גרון בגלל שימוש-יתר בטיפות אף. כתבתי שהרירית מכורה, שזה מונח מוכר בז'רגון הרפואי, והוא חשב שאני כותב שהוא מכור לסמים".

וכשאלה פתקיות לעיניך בלבד, אתה נזהר פחות?

"משתדל שלא. אני כותב במה המטופל עובד, אם יש לו משבר בעבודה או קשיים בבית, כי זה משליך על מצב בריאותי. כבר קרה שמטופל הציץ במסך וביקש ממני לתקן משפט שכתבתי, כנראה שלא בנוסח הכי מעודן. המטרה הייתה לא לאבד את קו המחשבה ולפעמים זה יוצא פחות מוצלח. אנחנו עובדים בכזה עומס, שאפילו שגיאות כתיב שאני קולט שעשיתי, אין לי זמן לתקן. מה שכן, היום, כשאני מכשיר מתמחים, אני מבקש מהיועץ המשפטי של הקופה לבוא ולהסביר להם את הדקויות האלה. בסופו של דבר, אנחנו רופאים, לא משפטנים".

קשה מאוד לתקן אבחנה שגויה

אפשר לבקש לתקן רישום רפואי רק באותו יום. לכן, אם צג המחשב של הרופא אינו מופנה לעבר המטופל, יש חשיבות רבה לקריאת סיכום הביקור או ההפניה בחדר הרופא או בסמוך לביקור. "בחצות המערכת מתעדכנת", מסביר אדם שמכיר את המערכות של קופות החולים, "ומה שמופיע בה באותו רגע כבר 'חקוק בסלע'. אי אפשר לתקן את הרישום רטרואקטיבית, דווקא מתוך הגנה על האינטרסים של המטופל - שרופא לא יבקש לשכתב את הטיפול ולטייח רשלנות".

ואם מדובר באבחנה שגויה, המטופל צריך לסחוב אותה לדיראון עולם?

"אפשר לשנות אבחנה, אבל האבחנה המקורית לא תימחק. אם את ממש רוצה למחוק רישום, את צריכה להגיש בקשה מנומקת לועדת רשומות רפואיות מוסדית, ונדיר מאוד שהיא מתערבת. לרוב, גם אם תוכיחי שהייתה טעות, היא תשאיר אותה ותציין את האבחנה המחודשת".

זה לא הוגן, כי כל עוד היא שם, מי שיקרא את התיק תמיד יתהה אם היא בכל זאת רלוונטית.

"אם זו טעות סופר, היא תימחק. מעבר לזה, את לא יכולה לשכתב את ההיסטוריה הרפואית שלך. מה שכן, אם עשית בדיקות במעבדה פרטית והיא בטעות העבירה את התוצאות לקופת החולים, הן יימחקו".

ד״ר שלי קמין-פרידמן, מומחית למשפט רפואי: "תרשומת אישית של הרופא המטפל אינה חלק מהרשומה הרפואית שלך. היא חסויה במטרה להגן על פרטיות המטפל. מדובר ביומן אישי-מקצועי שמעולם לא היה שייך לך, למרות שחלקו היה ודאי מעניין אותך. למשל, אחות בית חולים שכותבת 'קראתי לרופא עשר פעמים והוא לא הגיע', או 'המטופל נבדק עד עכשיו רק על ידי מתמחים' אלה תרשומות אמיתיות מתיקים רפואיים"

קמין-פרידמן מציינת: "פעם היו מוחקים רשומות עם מחק או טיפקס. היום כבר לא עושים את זה. אפשר לכתוב שהרישום היה שגוי ולהלן החדש".

יש הבדל בין רישום שגוי בגלל שהרופא הקליד דיכאון במקום פסוריאזיס, לבין ויכוח על עצם האבחנה.

"נכון, ולרוב אין הסבר מדוע הרישום שגוי. היה כדאי שתיקון הרשומה ינומק".

באילו מצבים מטופלים מבקשים למחוק? רופא משפחה עונה: "כשאנשים רוצים לעשות ביטוח רפואי ולא רוצים החרגות או ביטוח יקר יותר, וכשהם מפחדים שמקום העבודה ידע. יש גם מטופלים שמבקשים מחיקה כי חוששים שישללו להם רישיון נהיגה או נשק. וזה באמת תסריט אפשרי. רישיון נשק, בגלל אבחנות פסיכיאטריות. ורשיון נהיגה או טיס בגלל מחלות כמו אפילפסיה, בעיות מסוימות בעיניים, שבץ והתקף לב - אנחנו מחויבים לדווח עליהן למכון הרפואי לבטיחות בדרכים".

מה הבקשות הרווחות?

"מחיקת אבחנות פסיכיאטריות. שם הרגישות הכי גדולה, ושם זה גם הכי מסוכן. כי מה אם נמחק הפרעה פוסט-טראומטית ואותו אדם יתקבל לעבודה כמאבטח עם נשק, או מישהי עם בעיות אלימות תבקש למחוק אבחנה כדי להתקבל לעבוד בגן ילדים? גם ניסיונות אובדניים אי אפשר למחוק, כי אם פעם יגיע אותו אדם עם אבחנה לא ברורה למיון, צריך שגם זה יהיה ברקע. ראיתי גם מטופלת שביקשה שאמחק שעשתה הגדלת שדיים, כי לא רצתה שמקום העבודה החדש, שכנראה ביקש ויתור על סודיות רפואית, ידע מזה".

ומה אתה אומר להם?

"שאני לא יכול להשמיט שהיית אלכוהוליסט, גם אם זה היה לפני שנים. אני כן יכול לכתוב שאתה גמול, בהנחה שיש לי מידע שמוכיח את זה. ואני לא יכול להשמיט הגדלת חזה, כי יש לה משמעויות במעקב אחר צלקות והידבקויות, וכמובן גם בבדיקת ממוגרפיה, זה לא רק עניין אסתטי. לפעמים אני שולח את המטופל לרפואה יועצת, כדי לקבל אישור שהאבחנה כבר לא רלוונטית. למשל, שפסיכיאטר יאשר שאת כבר לא בדיכאון".

המטופל צריך ליזום בקשה כזו?

"כן. זה קורה לפני שאנשים מוותרים על סודיות רפואית לחברת הביטוח, או נדרשים להעביר סיכום מידע רפואי למקום עבודה חדש. הם באים לבקש עדכון אבחנות".

השמטה של מידע רגיש

יו"ר המועצה הלאומית לבריאות הנפש, ד"ר צבי פישל, מציין כי יש מחלות שהן מצב זמני חולף, "למשל דיכאון אחרי אבל, או פוסט-טראומה שלעתים חולפת. יש כאלה שאינן זמניות אבל לא רלוונטיות לכל דבר בחיים, למשל הפרעת קשב וריכוז - היא רלוונטית לאדם שלומד אבל לא למנהל חדר מיון, ששם היא במובנים מסוימים תורמת. ויש מחלות כרוניות מתמשכות שלא חולפות אף פעם. לא נמחק אותן, אבל נוכל לסמן אותן כאבחנות עבר, או לא לציין אותן בכל אישור שאדם מבקש, אם אינן רלוונטיות".

מתי אנשים ביקשו אבחנה מחודשת?

"אנשים שקיבלו פטור מגיוס ומבקשים אחרי שנים להתגייס. אבחנות שגויות אפשר לתקן, במובן הזה שאם באשפוז ראשון האדם נראה בדיכאון ובשני הוא במאניה - אז נשנה לאבחנה דו-קוטבית, אבל לא נמחק את השלבים. הבעיה היא עם מטופלים שאומרים 'עשיתי שטויות - תמחקו בבקשה'. למשל, בחורה שבזמן התקף מאני התנהלה בחוסר שיפוט מיני - אנחנו לא יכולים לשנות תיעוד. יש משמעות לכרוניקה".

"הדרך היחידה לשמור על פרטיות האבחנות שלך, כאדם חרדתי, היא ללכת לפסיכיאטר פרטי", אומרת רופאת משפחה. "הקופה, ובצדק, מעודדת שתירשם אבחנה עם קוד, כי כך גם רופאים אחרים שותפים לה ומקבלים תמונה מלאה יותר של המטופל. כשהאבחנה היא בלי קוד רשמי, רק אני רואה"

באישורים רפואיים יש יותר שיקול דעת. רופא ילדים מספר שהוא משמיט מידע רגיש שאינו רלבנטי, ונותן דוגמאות: "נערה עם הפרעת קשב וריכוז שרוצה להיות מדריכה בצופים, לא חייבת לשתף במידע הזה את התנועה. מספיק שאני כותב שאין מניעה שתעשה פעילות מותאמת-גיל. בילד עם בעיית השמנה אני אטפל ברצינות ואשלח לבדיקות ולדיאטנית, אבל אני לא מרגיש צורך לציין את זה באישור השתתפות בקייטנה. במה זה תורם שהילד יסתובב עם מכתב כזה? למה זה צריך להיות למדריך מול העיניים? גם באישור מחלה כבר לא מפורטת האבחנה הרפואית, כי זה לא עניינו של המעסיק או המורה".

רופאים מעידים על מטופלים שביקשו מהם מראש לא לכתוב את מה שעומד להיאמר. "כבר למדתי לזהות את הרגעים האלה", מספרת רופאת משפחה. "זה לא שהם אומרים ׳כואב לי הגרון ואתמול גם ניסיתי להתאבד׳. כשאני רואה את זה מגיע, אני אומרת להם שיעצרו עכשיו ויחשבו אם הם רוצים להמשיך, כי אני לא יכולה שלא לכתוב את זה. ישללו לי את הרשיון על כזה דבר".

ומה הם עושים?

"חלקם מחליטים לשתוק, וחלקם מדברים. הרבה פעמים הם יוצאים מהארון, וזה מאוד משמעותי מבחינתי כרופאה. זה משפיע על ספקטרום המחלות האפשרי מבחינתם. הומואים נדרשים ליותר חיסונים, וצריכים לעבור יותר בדיקות סקר לגילוי מחלות מין".

איך את מתעדת את זה?

“MSM. מונח רפואי מוכר ונייטרלי, ראשי תיבות של Men having Sex with Men".

איציק כוכב: "מספר המטופלים שמבקשים שהמידע לא יהיה במחשב שואף לאפס, אבל הוא קיים. למשל, מטופל שלא רוצה שיהיה רשום שהוא לוקח ויאגרה. הרופא במקום זה יציין שיש "להקפיד עם תרופות להורדת לחץ דם, בלי לומר למה

ואם חשיפה כזו היא עניין של חיים ומוות, אפשר לדרוש חיסיון מוקפד יותר? מסתבר שכן. איציק כוכב, יועץ לחברות על הגנת הפרטיות והגנת סייבר, שהקים את מערך הגנת המידע בחיל האוויר ובשירותי בריאות כללית, מבהיר: "כל מטופל זכאי לבקש מהרופא שלא לרשום את המידע במחשב אלא בכרטיסייה. זה מצריך אישור של מנהל הסיכונים המחוזי של הקופה או של בית החולים, כי זה עלול ליצור טעויות ולפגוע ברצף הטיפולי. מחתימים את המטופל על טופס שהוא מבין את המשמעות של מידע חסר לטיפולים עתידיים שלו, אבל טכנית ניתן לעשות את זה".

כמה זה נפוץ?

"מספר המטופלים שמבקשים שהמידע לא יהיה במחשב שואף לאפס, אבל הוא קיים. למשל, מטופל שלא רוצה שיהיה רשום שהוא לוקח ויאגרה. הרופא במקום זה יציין שיש להקפיד עם תרופות להורדת לחץ דם, בלי לומר למה. ויש גם את עניין 'כבוד המשפחה'. אם רווקה ממשפחה דתית מוסלמית שנכנסת להריון מבקשת רישום ידני, כל המידע על ההפלה נשמר בכספת של מנהל הסיכונים של בית החולים. בתיק הרפואי שלה בבית החולים יצוין שקיים מידע נוסף לגביה אצל מנהל הסיכונים, ללא פירוט, כי זה יכול להיות הבדל בין חיים למוות. המידע מוסתר, אבל לא נעלם לגמרי".

הפלות נרשמות בכתב יד ולא מוקלדות למחשב

הפלות, כמו גם הוועדות להפסקת הריון, מוגדרות כמידע חסוי ביותר, ומצריכות התייחסות נפרדת בכל הקשור למידע רפואי. "הוועדה רושמת את הפרוטוקול בכתב יד, ולא במקרה", מסביר גינקולוג שמכיר את עבודת הוועדות. "זה נועד לצמצם את האפשרות שמישהו ייחשף למידע באמצעות התיק הממוחשב. הפסקת הריון נחשבת למידע חסוי, כמו מידע גנטי. גינקולוג רשאי לנקוט פעולות שישמרו על חיסיון מיטבי. לפעמים, אפילו לפתוח תיק עם תעודת זהות פיקטיבית לצורך ההפלה. הניירת נשמרת בארכיון בית החולים ונגנזת אחרי שבע שנים".

למה זה כל כך רגיש? ראשית, בגלל עצם העיסוק ביחסי מין והפלה, שלא מתקבל יפה במגזרים שמרניים. ושנית, וזה יותר מקומם, בגלל הדרישה הבלתי-כתובה מנשים לשקר, כדי שיקבלו אישור להפיל. "נגיד שאת בת 39 והפלה מאושרת לגיל 40 ומעלה. על הנייר את רושמת שנתון. זה לא מחשב עם החישוב המדויק, שמראה שאת מתחת ל-40", מסבירים גורמים שמעורים בענייני המחשוב הדיגיטלי. "ויש גם נשים שמספרות שההריון הוא בעקבות בגידה בבעל, כדי לקבל אישור להפלה".

ונייר אמור למנוע את הגישה לתיעוד הזה.

"שמענו על מקרים שזוגות התגרשו שנים אחרי, והבעל השתמש בבגידה המדומיינת הזו בבית הדין הרבני. האם הצליח להגיע לניירת? לא יודעים, אבל ההערכה היא שבתיק ממוחשב הסיכוי לזליגת מידע גבוה יותר, בפרט אם בני הזוג חולקים אותו רופא משפחה".

בני זוג לא אמורים לחלוק מידע רפואי, גם כשהם אצל אותו רופא.

"נכון. צריכה להישמר ההפרדה, אבל לפעמים הרופא עלול לפלוט משהו או להניח שזה בסדר. כמו שהוא מניח שאם את נמצאת בחדר ההמתנה כשבן זוג עובר ניתוח, אפשר לעדכן אותך כשהניתוח מסתיים. את הרי לא מציגה לו אישור מהמנותח כדי שידבר איתך".

מתי מטופלים מבקשים למחוק אבחנה רפואית? "כשאנשים רוצים לעשות ביטוח רפואי ולא רוצים החרגות או ביטוח יקר יותר, וכשהם מפחדים שמקום העבודה ידע", אומר רופא משפחה. "יש גם מטופלים שחוששים שישללו להם רישיון נהיגה או נשק. וזה באמת תסריט אפשרי. רישיון נשק, בגלל אבחנות פסיכיאטריות. ורשיון נהיגה או טיס בגלל מחלות כמו אפילפסיה, בעיות מסוימות בעיניים, שבץ והתקף לב"

כשמדובר בקטינה שמבקשת להסתיר הריון לא רצוי מהוריה, או אפילו שימוש בגלולות, החוק מאפשר לה לשמור את המידע לעצמה. היועץ המשפטי של האגודה לזכויות החולה, עו"ד אבישי פלדמן, מציין ש"כל נושא יחסי מין הוחרג, כי הבינו שלגביו הנזק שבשיתוף ההורים גדול מהתועלת. עדיף שנערה תרגיש בנוח לקחת גלולות ותדע שהמידע הזה חסוי, מאשר תחשוש לבקש אמצעי מניעה ותסתבך בהריון לא רצוי.

"הפסקת הריון בכל גיל לא טעונה אישור הורים או אפוטרופוס. נערה יכולה לעבור הפלה בלי ידיעת הוריה. זה מידע ששייך לה, וזכותה להחליט עם מי לחלוק אותו. גם גלולות אפשר לתת ללא הגבלת גיל ואישור הורה, אבל יש המלצה של המועצה הלאומית לפדיאטריה לתת מרשם מגיל 14.

"תוצאה חיובית של בדיקת איידס, שעשה קטין באופן עצמאי, נשמרת גם היא כמידע חסוי מהוריו. מחלת סרטן, להבדיל, היא בבחינת מידע שקטין לא יכול לשמור לעצמו, ועד גיל 18 ההורים יעודכנו לגביה".

מספרים לאישה על מחלת המין של בעלה?

תחת ההגדרה "מידע חסוי ביותר" נמצאים גם מחלות מין, בריאות הנפש, גנטיקה, התמכרויות לסמים, תרומת זרע או ביצית, אימוץ, אונס ותקיפה מינית. מחלות מין מעוררות, כך מתברר, לא מעט שאלות אתיות. רופא משפחה מספר על מטופל שהגיע אליו אחרי שנדבק במחלת מין, "כי הוא בוגד באשתו. כדאי מאוד שהיא תיבדק, כי זו מחלה שגורמת לעקרות. אני אומר לו שהוא צריך לעדכן אותה כדי שתקבל טיפול מונע, אבל האם אני יכול לסמוך על זה? הרי היא תשאל אותו איך הוא קיבל את זה. דילמה. אם היא תהיה עקרה, או שהיא בהריון וייגרם נזק לעובר, היא גם יכולה לתבוע אותי שלא הזהרתי אותה, בעיקר אם אני גם רופא המשפחה שלה".

אז מה אתה עושה?

"אם היא באותה קופה, אני עוד יכול לעקוב מרחוק אם היא נבדקה או התחילה טיפול. לרוב, אני מתקשר לועדת האתיקה או למחלקת ניהול סיכונים של הקופה ומתייעץ איתם. אני לא יכול להתקשר אליה על דעת עצמי. במחלות מסוימות, למשל זיבה, ברגע שאני כותב במחשב את האבחנה, קופץ לי טופס דיווח שאני צריך להעביר למשרד הבריאות עם פרטי החולה, והם אמורים להמשיך את החקירה האפידמיולוגית. החשש הוא בעיקר מהתפרצות".

איך מסביר משרד הבריאות לבת הזוג הנבגדת מדוע היא צריכה להידבק? משרד הבריאות בתגובה שמתחמקת מהבעייתיות שבסוגיה: "יידוע בן/ בת הזוג הקבוע של אדם שנדבק במחלת מין והדרך שבה תמסר לו ההמלצה להיבדק נעשית בהתייעצות עם החולה. ההתייעצות ויידוע בן/בת הזוג יעשו ע"י הרופא המטפל או איש מקצוע מלשכת הבריאות".

מחלות מין הן חלק מ-14 מחלות מדבקות, שלפי פקודת בריאות העם, רופא מחויב לדווח עליהן למשרד הבריאות. הרשימה כוללת גם הפטיטיס, אבעבועות רוח, שעלת, סלמונלה ואיידס. לא שואלים כאן את רשותו של החולה, וגם לא נדרשים לדווח לו שזה נעשה, אם כי אפשר לעדכן אותו. כמו קורונה, אלה מחלות שחשוב למפות את ההתפרצות שלהן כדי לוודא שהן נמצאות תחת שליטה ולא הופכות למגפה. לעתים, עוד לפני הרופא, זו המעבדה שמדווחת לרופא המחוזי במשרד הבריאות.

מטופל הגיע לרופא משפחה אחרי שנדבק במחלת מין, "כי הוא בוגד באשתו. כדאי מאוד שהיא תיבדק, כי זו מחלה שגורמת לעקרות. אני אומר לו שהוא צריך לעדכן אותה כדי שתקבל טיפול מונע, אבל האם אני יכול לסמוך על זה? אם היא תהיה עקרה, או שהיא בהריון וייגרם נזק לעובר, היא גם יכולה לתבוע אותי שלא הזהרתי אותה"

"לגבי האיידס״, אומרת קמין-פרידמן, ״יש חוזר של מנכ"ל משרד הבריאות, לפיו הרופא מחויב לסודיות רפואית של המטופל, וכל שביכולתו זה להפציר במטופל לעדכן את בן או בת הזוג הקבועים, כשההתייחסות היא לבן זוג קבוע ואפשר לתהות למה רק אותם. אם החולה או נשא האיידס מודיע שאינו מתכוון לעדכן, ניתן לפנות לוועדת האתיקה".

זה נכון שיש מקרים שבהם נמנעים למסור מידע רפואי למטופל?

"אלה מקרים חריגים, והם מצריכים אישור של ועדת האתיקה. למשל, מטופל במצב נפשי מעורער שמקבל תוצאות בדיקה שמלמדת על התפשטות גרורתית של סרטן, ובעקבות המידע מחליט להתאבד. זה מקרה שהיה. אם ההערכה היא שהמידע יסכן את חייו, מחליטים איך, מתי ובאיזה תיווך מעבירים את המידע, שהוא לכאורה שלו".

מקרים נוספים שמדווחים למשרד הבריאות הם כאלה שהמדינה מגדירה כדורשי-טיפול בסדר עדיפויות גבוה, לפי תוכנית מדדי האיכות: אלימות במשפחה, אירוע מוחי, התקף לב וסרטן שד. במקרה שהמחלה אינה מדבקת ואינה עלולה לפגוע באנשים נוספים, מטופל יכול לבקש שהיא לא תדווח.

למען הסר ספק, גורמים מורשים במשרד הבריאות יכולים לראות את כל סיכומי הביקור והתרופות שלוקח כל אזרח במדינת ישראל. נותר רק לקוות, שהשמירה על הפרטיות היא אכן נר לרגליהם. מדובר ברופאים שנמנים על צוות הבקרה הרפואית של משרד הבריאות, ותפקידם לבצע בקרה על איכות הרפואה בקופות ובבתי חולים. הם רשאים להיכנס לכל תיק.