את מנגנון הסינון של יישובים בישראל, אולגה וגנאדי רודוי, למדו להכיר בשנה האחרונה על בשרם, לאחר שבקשתם לקנות בית בהרחבה של קיבוץ אפיק שבדרום רמת הגולן נדחתה, הן על-ידי ועדת הקבלה והן על-ידי ועדת ההשגה - הפורום ברשות מקרקעי ישראל שאליו אפשר לערער. השניים, מהנדסים שעלו ממדינות ברית המועצות לשעבר אי-שם בתחילת שנות התשעים - הוא בן 60, היא בת 56 - ביקשו לקנות את הבית של בתם, שעברה להתגורר במושב נווה אטיב שלמרגלות החרמון. 

על-אף שבני הזוג רודוי מכירים היטב את משמעות החיים בקהילה קטנה - הם היו מראשוני הישוב הקהילתי בת חפר - הרי שוועדת הקבלה דחתה אותם בנימוק של חוסר מוטיבציה למגורים בקהילה קטנה וחשד שבני-הזוג לא באמת רוצים לעבור לקיבוץ, אלא כוונתם "לשמור" על הנכס עבור בתם.

ההסבר של בני הזוג, ולפיו הם רוצים לגור קרוב יותר אל הבת, מרחק שעת נסיעה לעומת שלוש שעות בין בת חפר לחרמון, לא התקבל בקיבוץ. גם לא הוכחות שהביאו על כך שבמקום עבודתם במרכז הארץ השקיעו עשרות אלפי שקלים במערכות מחשוב, כדי שיוכלו לעבוד מרחוק, ואף לא ההסבר שיש ביקוש גבוה למקומות כמו אפיק ולבת לא הייתה בעיה להשכיר את הבית. 

לטענת בני הזוג, שכעת מתכוונים להגיש עתירה מינהלית בנושא, אחד הנימוקים לדחייתה (לצד "הערה מבודחת" בעלת אופי גזעני על "מוצאם הרוסי"), הוא אפלייה על רקע גילם - או לפחות העובדה שלבני הזוג כבר אין ילדים במערכת החינוך. רמז על כך, לטענתם, ניתן בדיון בערעורם בוועדת ההשגה בידי נציגת הקיבוץ שאמרה שבשלב ועדת הקבלה דחתה 4-5 מועמדים. "הכיוון הוא להצעיר את הקיבוץ", אמרה נציגת אפיק בדיון, "הקטע החברתי כרגע הוא הקטע שהוא מאוד מאוד חשוב לנו… זה אומר שמערכות החינוך התחילו לעבוד בשנים האחרונות. אנחנו בשלבים של לנסות להקים גם מעון". 

נימוקים ברוח דומה התקבלו גם בביקור שערך שומרים לאחרונה בשני קיבוצים הסמוכים לחדרה. כדי לקנות בית, העידו תושבי המקום, צריך להיות בן קיבוץ או להיכנס לרשימת המתנה, שלאחריה ממתין הליך הקבלה. בכלל הקיבוצים ברחבי הארץ, יש אלפי ממתינים ברשימות מסוג זה. "קודם כל, צריך להיוולד אחרי 1980", הסביר לנו חבר חדש בקיבוץ עין שמר. "מחפשים משפחות עם ילד אחד או שניים, קטנים, שייכנסו למערכות החינוך. יש תהליך של קבלה, הגיל הוא אחד האלמנטים, יש אבחון כלכלי, אבחון פסיכולוגי, ועדת קליטה. אנחנו התחלנו את התהליך לפני שלוש שנים. אולי יותר". 

אלא שיש כאלו שנשארים בחוץ, גם אם יש להם ילדים "בגילאים המתאימים", כמו במקרה של בני זוג, שבשנת 2017 עברו מהוד-השרון לקיבוץ גלאון הסמוך לקריית גת. לטענתם, הם הגיעו לשם במקור בעידוד הקיבוץ, שבאותה עת היה נתון במשבר דמוגרפי וכלכלי וביקש לקלוט משפחות צעירות. לדבריהם הם קיבלו הבטחה בעל-פה שיתאפשר להם לרכוש בית במסגרת תהליך של שיוך נכסים שהקיבוץ עבר. 

בני הזוג הקריבו לטענתם לא מעט באיכות החיים שלהם בקיבוץ. בשנותיהם הראשונות הם נאלצו לעבור מדירה לדירה בקיבוץ, בגדלים שונים וברמות תחזוקה כאלו ואחרות - ולטענתם, אף ביצעו על-חשבונם עבודות תחזוקה ושיפוצים בדירה שהתגוררו. זאת לצד משבר אישי שפקד אותם, כאשר אצל הבעל התגלתה מחלת הסרטן. 

במאי 2022, חמש שנים אחרי שהגיעו לקיבוץ גלאון, קיבלו בני הזוג הודעה שהם נדרשים לעבור ועדת קבלה נוספת לזו שעברו כאשר הגיעו לקיבוץ, וכן לשלם 5,000 שקל "דמי טיפול". עוד נאמר להם שיידרשו לשלם 24 אלף שקל נוספים כ"דמי רצינות", אם יעברו את הוועדה. באותה הוועדה, השאלה הראשונה שנשאלו הייתה, הייתה האם לבעל יש עוד "הפתעות רפואיות" שעליהם הקיבוץ צריך לדעת. במקביל, אחת החברות בוועדה ציינה שהיא "ברוגז" עם הבעל, בגלל תקרית מילולית ביניהם בבריכת הקיבוץ כמה שנים קודם לכן, אך סירבה לפסול את עצמה מחברות בוועדה הדנה בעניינו. 

"ההחלטה שלא לקבל את מרשיי לקיבוץ וזאת לאחר שש שנים שבהם התגוררו בקיבוץ, היוו חלק אינטגרלי מהקהילה, נעשתה בחוסר תום-לב קיצוני ומשיקולים של "חלוקת שלל" נדל"ני בין חברי הקיבוץ וילדיהם", כך מכתבו של עו"ד פלד

אחרי שני דיונים קיבלו בני הזוג, שכאמור מתגוררים בקיבוץ כחמש שנים, הודעה שהם אינם רצויים, משום שהם "לא מתאימים חברתית". זאת, על-אף שלבני הזוג יש חברים בקיבוץ וילדיהם משולבים היטב במערכת החינוך. הבעל, בוגר יחידה קרבית ועובד בהייטק, מתקשה להתאושש. "השכנים בקיבוץ היו בהלם", הוא אומר לשומרים. "מה אני אגיד לילד בן 12? שהקיבוץ זרק אותנו? במצב כזה יהיה לנו קשה גם להתקבל לקיבוץ אחר או יישוב קהילתי. כנראה שהחלום הזה מת".

בניגוד לוועדת הקבלה ביישובים הקהילתיים ובהרחבות של מושבים וקיבוצים (כמו במקרה של הזוג רודוי באפיק), הרי שבגלאון מדובר בהחלטה של הקיבוץ שלא כפופה לחוק ועדות הקבלה והקיבוץ יכול להחליט ככל העולה על רוחו. ובכל זאת, באמצעות עורך דינם דוד פלד המייצג בסוגיות של ועדות קבלה וסינון ליישובים, בני-הזוג מתכננים לתבוע את הקיבוץ על שלושה מיליון שקל, בשל ההבטחה שקיבלו בתחילת דרכם שם. לפי מכתב ההתראה ששלח פלד לקיבוץ הסיבה לאי-קבלתם היא שהקיבוץ העדיף לקבל בנים חוזרים (נושא אליו התייחסנו בהרחבה בסדרת תחקירי שומרים "ארץ צמודי הקרקע"). 

"ההחלטה שלא לקבל את מרשיי לקיבוץ וזאת לאחר שש שנים שבהם התגוררו בקיבוץ, היוו חלק אינטגרלי מהקהילה, נעשתה בחוסר תום-לב קיצוני ומשיקולים של "חלוקת שלל" נדל"ני בין חברי הקיבוץ וילדיהם ותוך ניצול מצבם לאורך שנים באופן ציני ולא ערכי", כך מכתבו של עו"ד פלד.

מקיבוץ גלאון נמסר בתגובה, כי "מפאת צנעת הפרט לא נוכל לפרט את הסיבות בגינן החליט הקיבוץ לא לקבל את המשפחה לחברות. תגובתו המפורטת של הקיבוץ בעניין תינתן בבית המשפט אם יידרש לכך". (התגובה המלאה בסוף הכתבה). 

כאשר התקשרנו להתעניין בבית למכירה בהרחבה של קיבוץ של יפעת שבעמק יזרעאל, שבו מתגוררים יותר מ-400 משפחות, הסביר מתווך שייצג את מוכר הבית: "400-500 זה לא משנה, בכל עמק יזרעאל יש ועדות קבלה, גם ביפעת"

פחות מ-10% מתפרנסים מחקלאות

בשבועות האחרונים פרסם שומרים סדרת כתבות העוסקת ביכולתם של יישובים שונים - מקיבוצים דרך יישובים קהילתיים ועד התנחלויות - לסנן את מי שמבקשים לגור בהם. בתחקיר הראשון בסדרת הכתבות "הוועדה לבחירת שכנים" נחשף כיצד התנחלויות מסויימות מסרבות לקבל גרושים או משפחות חד הוריות. בתחקיר השני חשף שומרים בשבוע שעבר את הקשר החבוי בין ההפיכה המשפטית להרחבת ועדות הקבלה ביישובים, כך שיהפכו דה-פקטו ליהודים בלבד. אך הסינון לא מסתיים שם ומתקיים כאמור גם בקיבוצים עניין שהביא לפחות חלקים מהאופוזיציה לתמוך במדיניות שמקדמת הקואליציה בנושא. 

עד כה החוק אפשר רק ליישובים שבהם עד 400 בתי אב בנגב ובגליל להפעיל ועדות קבלה לסינון התושבים שיורשו להצטרף אליהם, כאשר ביהודה ושומרון חל חוק צבאי זהה החל מ-2019. כעת, ובהתאם להסכמים הקואליציוניים בין הליכוד ובין עוצמה יהודית והציונות הדתית, מחוקקת הכנסת תיקון לחוק שיאפשר גם לישובים של עד 1,000 משפחות להפעיל ועדות קבלה, כשההתנחלויות יוכנסו רשמית תחת החוק הישראלי.

התיקון יש להדגיש, אינו אינטרס של הימין בלבד. כאמור גם לחלקים מהמרכז ומהשמאל, שלו מצביעים מהמרחב הכפרי ובכלל זאת קיבוצים, מושבים ויישובים קהילתיים, יש אינטרס בו. כך, בעת כהונתה של הכנסת הקודמת אושרה בקריאה ראשונה גרסה מרוככת לתיקון, שהרחיבה את ועדות הקבלת ליישובים שבהם עד 700 בתי אב. 

אלא שהחוק, מתברר, הוא במקרה הטוב המלצה לא מחייבת. כך, במאי 2019 פרסם מכון המחקר והמידע של הכנסת, דוח על פעילותן של ועדות הקבלה, לבקשת ח"כ אלעזר שטרן (יש עתיד). ממצאיו, שפורסמו שמונה שנים לאחר חקיקת חוק ועדות הקבלה המקורי, העלו שב-23 ישובים הפרושים בארבע מועצות אזוריות שונות - גליל עליון, עמק יזרעאל, לכיש ומטה אשר - פעלו ועדות קבלה בניגוד להגבלה בחוק ביחס ל-400 משפחות.

לפחות בחלק מהישובים, נראה שלא הרבה השתנה מאז. כך לדוגמה, כאשר התקשרנו להתעניין בבית למכירה בהרחבה של קיבוץ של יפעת שבעמק יזרעאל, שבו מתגוררים יותר מ-400 משפחות, הסביר מתווך שייצג את מוכר הבית: "400-500 זה לא משנה, בכל עמק יזרעאל יש ועדות קבלה, גם ביפעת". גם בישוב הקהילתי עדי בתחומי אותה מועצה אזורית יש ועדת קבלה, כפי שגילינו כאשר ניסינו להתעניין בבניית בית במקום, וכך גם בהרחבת קיבוץ איילון שבגליל המערבי.

בהקשר של יפעת, ראוי להזכיר את העובדה שחוק ועדות הקבלה גם ככה חל רק על ישובים קהילתיים ועל ההרחבות במושבים וקיבוצים. כאמור, אגודה שיתופית חקלאית – קיבוץ ומושב - יכולה לקבוע מנגנון סינון ככל העולה על רוחה. בעבר, כאשר קיבוצים ומושבים היו באמת קהילות חקלאיות שיתופיות, היה לדבר היגיון פנימי כדי לוודא התאמה לחיים בקהילה חקלאית. ואולם כיום, במיוחד במרכז הארץ, החיים בקיבוצים ובמושבים רבים דומים לחיים בפרבר. כך, כ-85% מהקיבוצים הם קיבוצים מופרטים (הקרויים "קיבוץ מתחדש") שבהם התושבים אמנם חברים באגודה שיתופית וקיים מנגנון מסוים של ערבות הדדית באמצעות מיסוי. אך האגודה מנהלת נכסים כלכליים ומחלקת לחברים דיבידנדים מפעילות אותם נכסים, בעוד שהחברים עובדים בחוץ.

בקיבוץ המתחדש אין תורנויות או ימי גיוס בענפים החקלאיים. אמנם יש מעט חברי קיבוץ העשויים לעבוד בענפי החקלאות, אך את המשכורת על כך הם יקבלו לכיסם. לפי נתוני משרד החקלאות מ-2015, רק 10% מתושבי הקיבוצים והמושבים (כולל הרחבות), מתפרנסים מחקלאות, כאשר במרכז הארץ מדובר על 5% בלבד.

בקיבוץ המתחדש אין תורנויות או ימי גיוס בענפים החקלאיים. לפי נתוני משרד החקלאות מ-2015, רק 10% מתושבי הקיבוצים והמושבים (כולל הרחבות), מתפרנסים מחקלאות, כאשר במרכז הארץ מדובר על 5% בלבד

"ההפרדה הולכת ונהפכת לנורמה"

ועדות הקבלה בישובים הקהילתיים החלו לעורר תשומת לב בסוף שנות ה-70, עם הקמת המצפים בגליל. ב-1995 בני הזוג עאדל ואימאן קעדאן, ביקשו לרכוש מגרש לבנייה בישוב קציר. כשנדחו בשל היותם ערבים, הם עתרו לבג"ץ באמצעות האגודה לזכויות האזרח. כעבור חמש שנים, בפסיקה תקדימית, נקבע שגם אם תהליך הסינון נעשה בפועל על-ידי הסוכנות היהודית, הרי שהמדינה לא יכולה להפלות בהקצאת קרקע.

הפסיקה - כמו עתירות נוספות שהוגשו לבג"ץ - הובילו לחקיקה בנושא שאושרה סופית ב-2011. החוק קבע שאסור להפלות על בסיס לאום, דת, גזע או מין, והוועדות יפעלו בנגב ובגליל בלבד, בישובים שבהם עד 400 משפחות. החוק גם קבע שאפשר לסנן מועמדים לישוב לפי סעיף של "התאמה למרקם החברתי", דבר שבפועל מנע מערבים לגור בישוב קהילתי יהודי. 

מאז החקיקה המשיכו ועדות הקבלה לפעול לרוב מתחת לרדאר. המועצות האזוריות הן שמפעילות אותן, ולא הישובים עצמם, ומותר לערער על ההחלטות שלהן לוועדת השגות ברמ"י, החלטה שגם נתונה לביקורת שיפוטית. אולם יש מעט השגות, באופן יחסי, על החלטות ועדת קבלה. מתנגדי החוק מצביעים על כך שהדבר נובע מ"אפקט צינון" - כלומר מכך שאנשים שמפחדים שלא יתקבלו, כלל לא פונים לוועדות.

"למה קעדאן הלך לקציר? כי הוא אמר 'אין לי ברירה אחרת, אני לא יכול להשיג איכות חיים סבירה בבאקה-אל גרבייה', אין שם פארקים ותשתיות ברמה של ישובים יהודיים", אומר פרופ' אורן יפתחאל, גיאוגרף ומתכנן ערים מאוניברסיטת בן-גוריון, שהיה עד מומחה מטעם משפחת קעדאן בבג"ץ. "יש אפליה ארוכת שנים של המדינה כלפי ישובים ערביים וגם הניסיונות לתיקון בשנים האחרונות הצליחו לסגור רק חלק מהפערים. 

פרופ' יפתחאל: "הישובים הערביים, לא כולל ערים מעורבות, יושבים על 3% מהשטח. המועצות האזוריות, שחיים בהן הרבה פחות אנשים, תופסות 84% מהשטח"

"הישובים הערביים, לא כולל ערים מעורבות, יושבים על 3% מהשטח. המועצות האזוריות, שחיים בהן הרבה פחות אנשים, תופסות 84% מהשטח - ויש בהן ועדות קבלה שמסננות את התושבים. המועצה האזורית משגב יושבת בין סחנין לבין כפר מנדא, איזו איכות חיים יש שם במשגב, ואיזו איכות חיים יש בשני הכפרים האלה? מדינה דמוקרטית אמורה לתת אזרחות שווה - ועדות קבלה זה בדיוק ההפך מזה".

פרופ' סנדי קדר מאוניברסיטת חיפה, שותפו של יפתחאל למחקרים בסוגיות של קרקעות ונשיא האגודה לצדק חלוקתי, מוסיף: "מאז פסק דין קעדאן יש כרסום הולך וגדל ברעיון שלו - שהמדינה לא יכולה להפלות בהקצאת קרקע. בהתחלה היה את חוק ועדות הקבלה, שבקושי עבר בבג"ץ, לאחר כמה שנים חוקקו את חוק הלאום שעודד התיישבות יהודית ועכשיו מבקשים להרחיב משמעותית את חוק ועדות הקבלה, מבלי שיש התנגדות ציבורית חזקה כמו שהייתה בזמן החקיקה ב-2011. 

"כלומר, ההפרדה הולכת ונהפכת לנורמה. המטרה היא למנוע מערבים להיכנס לישובים כאלו, אבל הרבה מהם בכלל לא ניגשים כי הם יודעים שאין להם סיכוי. בפועל הוועדות הללו מגבילות גם מזרחיים, משפחות חד-הוריות ואנשים עם מוגבלות, היות והם נמנעים אף הם מלהגיש מועמדות והן משום שהם נדחים".

פרופ' סנדי קדר: "בהתחלה היה את חוק ועדות הקבלה, שבקושי עבר בבג"ץ, לאחר כמה שנים חוקקו את חוק הלאום שעודד התיישבות יהודית ועכשיו מבקשים להרחיב משמעותית את חוק ועדות הקבלה. בפועל הוועדות הללו מגבילות גם מזרחיים, משפחות חד-הוריות ואנשים עם מוגבלות"

 "אף ערבי לא עבר בהתנדבות ועדת קבלה"

הרחק מהעין הציבורית, מי שפעל למען המהלך שאושר בכנסת הקודמת להרחבת החוק ל-700 בתי אב היה פורום שילה, המסונף לפורום קהלת, אותו גוף מחקר עתיר משאבים והמנוע האידיאולוגי מאחורי ההפיכה המשפטית. לפני כמה חודשים אף התחוללה סערה מקומית בישובי חבל משגב, לאחר מאמר שפרסם עודה בשאראת בהארץ, ובו חשף מפגש שארגן פורום שילה באזור. מפגש בו שוחחו ראשי התנועה הקיבוצית ותנועת המושבים עם ראש פורום שילה, בנצי ליברמן, על הצורך "להציל את הגליל". 

לפני כשנתיים, בעקבות יוזמת ההרחבה של שרת הפנים דאז איילת שקד, פרסם ראש מועצת משגב דני עברי מאמר באתר האינטרנט של המועצה שנועד לתמוך ביוזמה ולהדוף את הטענות שלפיהן הרחבת החוק היא מהלך גזעני. "עם כל המורכבות והקושי, אני חושב שבין 400 ל-700 משפחות, ישוב קהילתי עדיין זקוק לאגודה שיתופית", כתב עברי. כששאלנו את עברי כעת האם הוא בעד הרחבת החוק ל-1,000 משפחות, הוא השיב בחיוב.

"זה שאני בעד 700, לא אומר שאני נגד 1,000", מנמק עברי בשיחה עם שומרים, "אני בעד 800, 900, 1,000. אני גם בעד 1,100 ו-1,200. הדרך הנכונה להגדיר את זה היא כמה שנים מאז ההקמה של הישוב צריך לשמור על העניין הזה של ועדות קבלה. זה צריך להיות להרבה שנים, לא יודע אם 50 שנה או 100 שנה, או 150 שנה". 

אלא שעברי, כך לדברי תושבים במשגב, אמר דברים קצת אחרים במפגש שקיים איתם בעקבות הסערה שהתעוררה אחרי הפגישה עם פורום שילה. לדברי דני אביגור, תושב הישוב רקפת שנכח במפגש, "עברי בא אלינו למפגש תושבים, קראנו לו לסוג של בירור. הוא אמר שהוא נגד ועדות קבלה, אבל שאין לו ברירה, כי אחרת יבואו אנשים למשגב שיעשו מהבתים פה בתי קיט". 

לדברי אביגור, יש שתיים או שלוש משפחות ערביות בלבד המתגוררות בישובים הקהילתיים באזור משגב, אחת מהן מתגוררת ברקפת, והמאבק המשפטי שניהלה היה אחד מאלו שהוביל לחקיקת חוק ועדות קבלה. "אף ערבי לא עבר בהתנדבות ועדת קבלה אחרי מה שהיה ברקפת", אומר אביגור. "כשאני מדבר עם חבר'ה בסכנין הם מבקשים שאסדר להם משהו במשגב, אבל הם לא יעברו ועדה. זה כמו שער צהוב. זה מחסום".

בן ראובן: "כדי לא ליצור מתחים בכוונה צריך לדאוג שהערבים של עראבה וסכנין יחיו בערים ברמה טובה, כמו הערים שלנו, וזה יקטין את החיכוך"

כשנשאל עברי כיצד טענתו על כך שהחוק אינו גזעני מתיישבת עם היעדר משפחות ערביות בישובי משגב, עברי טען בתחילה שהמספר שציין אביגור לא נכון, אבל אז סירב לענות על השאלה כמה משפחות ערביות כן מתגוררות בישובים. "לא אגיד את המספר הזה כי זה צנעת הפרט, כמו שלא אגיד כמה משפחות להט"ביות או חד-הוריות יש בישובי משגב", הוא אומר. "להגיד שאני מנסה לעשות משהו רע נגד הערבים זה חוסר הכרה שלי, של מה שאני מייצג ושל מפעל חיי. סייעתי להקים ישובים ערבים במשגב, גם שם יש הליך קבלה, וגם שם לא מקבלים אנשים שהם לא בני המקום". 

אייל בן ראובן, אלוף במיל' וח"כ לשעבר שנמנה עם מחנה המרכז-שמאל, הוא תושב משגב שתומך בעברי. יש לו הסבר משלו לשאלה מדוע אין ערבים בישובים קהילתיים באזור. "אתן לך דוגמה", הוא אומר, "אשתי יעל היא שמאלנית. כשאני שואל אותה האם תסכימי שביודפת, במקום הבית של אחותך, יגור מוחמד מסכנין, היא אומרת שצריך לחיות במציאות. למה ליצור מצב של מתחים? מה יהיה ביום כיפור או בכל מיני אירועים אחרים? כדי לא ליצור מתחים כאלו בכוונה, אז צריך לדאוג שהערבים של עראבה וסכנין יחיו בערים ברמה טובה, כמו הערים שלנו, וזה יקטין את החיכוך. מותר להגיד את זה. זה לא גזענות. אלא להיות בעד חיים טובים לכולם". 

הרחק מהעין הציבורית, מי שפעל למען המהלך שאושר בכנסת הקודמת להרחבת החוק ל-700 בתי אב היה פורום שילה, המסונף לפורום קהלת, אותו גוף מחקר עתיר משאבים והמנוע האידיאולוגי מאחורי ההפיכה המשפטית

"אחת התופעות היותר מכוערות בחברה הישראלית"

חוק ועדות הקבלה הוא סוגיה פוליטית מורכבת עבור המרכז-שמאל בישראל. מצד אחד, הוא נוגע בעצב הרגיש של אפליה וגזענות. מצד שני, ישראל נוסדה גם באמצעות קיבוצים ומושבים שהתפתחו כקהילות ליהודים בלבד שמטרתם, בימי טרום המדינה, הייתה לתפוס אחיזה בקרקע. בקדנציה הקודמת של הכנסת, בעת ששקד הודיעה על יוזמתה, רוב חברי הכנסת של מרצ הודיעו שיתנגדו לחוק וגם בעבודה היו שלא אהבו את המהלך. ואולם, המהלך זכה לתמיכה של יאיר גולן ממרצ, בנימוק שיש לדאוג לבסיס התמיכה הפוליטי, וגם רם שפע מהעבודה, תושב קיבוץ גבעת-חיים איחוד, תמך והצביע בעד התיקון בדיון בוועדת הכלכלה לקול קריאות מחאה של חברי הכנסת מהמפלגות הערביות. 

באותה הישיבה, שבה נכח גם עו"ד אהרון גרבר מפורום קהלת, שהזכיר חוות דעת של פורום שילה שתומכת בתיקון לחוק, הסביר שפע: "אני תומך בזה, כי אני חושב שהמשמעות של זה גדולה וחשובה להרבה מאוד מקומות של התיישבות שלא מצליחים להמשיך את הצמיחה שלהם, עם אנשים שעוזבים, אבל אני אומר שיהיו הרבה דברים שיצטרכו להיבדק אחרי הקריאה הראשונה". 

מי שהייתה אז ח"כית ממרצ, ג'ידא רינאוי זועבי, השיבה לו: "למה מפלגת העבודה תומכת במפלגת הציונות הדתית - לאן התדרדרתם?".

לא כל חברי מפלגת העבודה היו בעמדתו של שפע. לדברי ח"כ נעמה לזימי, שאר חברי הסיעה אז היו נגד החוק. "זה חוק בעייתי, וזה נאמר כבר אז בבג"ץ. מה שעבר בכנסת לא עבר בתמיכה סיעתית, בהצבעה בלילה בכלל לא היינו במליאה". 

זאת לא פעם הראשונה שבתוך מפלגת העבודה יש חילוקי דעות בנוגע לסוגיות האלו. פרופ' יוסי יונה, לדוגמה, מי שבעבר היה מראשי הקשת הדמוקרטית המזרחית - העמותה שבאמצע שנות ה-90 עתרה נגד הפשרת קרקע חקלאית במושבים וקיבוצים (החלטות שבוטלו בבג"ץ הקרקעות ב-2002) - היה ח"כ מטעם העבודה בין השנים 2015 ל-2019, קדנציה שבה היו לו עימותים בלתי פוסקים עם איתן ברושי, איש התנועה הקיבוצית. ולא רק איתו. "אני זוכר את הוויכוחים על ועדות הקבלה עם יוסי יונה", אומר בן ראובן. "הוא ישב לידי בכנסת וטען שזו גזענות. אמרתי לו – תגיד, אתה משוגע? אתה יודע כמה אנשים לא התקבלו בגלל חוק ועדות קבלה? המספרים קרובים לאפס". 

אחרי הבחירות האחרונות, שבהן מרצ לא עברה את אחוז החסימה, יו"ר המפלגה זהבה גלאון, הכתה על חטא על כך שמרצ לא הביעה עמדה נחרצת יותר בסוגיה זו. בראיון למוסף הארץ אמרה: "בואו נקרא לילד בשמו. בואו נגיד לתומכים שלנו בקיבוצים שחוק ועדות קבלה הוא חוק גזעני. רבים מהם כבר שותפים לעמדה הזאת". 

גלאון נגעה בתפוח אדמה לוהט ורגיש. אכן יש לא מעט חברי קיבוצים ומושבים שיסכימו עם דבריה, אך מצד שני הם נהנים מהמנגנון וחיים בשלום עם הסתירה הפנימית הזאת. ראשי המועצות האזוריות בישראל תומכים ברעיון של הרחבת חוק ועדת הקבלה לישובים של 600-700 משפחות, על-אף שרבים מהם מזוהים כאנשי מרכז ושמאל. 

כך, בשני העשורים שחלפו מאז בג"ץ הקרקעות נוצר מושג חדש בשם "המרחב הכפרי", המתייחס ליותר מ-900 ישובים כפריים יהודים בישראל: מושבים, קיבוצים וישובים קהילתיים. ראשי המרחב הכפרי, שהם ראשי המועצות האזוריות ותנועות ההתיישבות מהווים לובי לא רשמי, חוצה מפלגות של ימין-שמאל, שאמנם מייצגים רק 8-9% מהאוכלוסייה, אך חולשים על 84% מהשטח. יו"ר מרכז המועצות האזוריות, אגב, הוא שי חג'ג, ראש המועצה האזורית מרחבים שבדרום וחבר הליכוד.

עו"ד ארז קמיניץ, שותף וראש תחום ממשל ורגולציה, משרד ארדינסט, בן נתן, טולידאנו ושות' עם המבורגר עברון, ולשעבר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה שעסק בסוגיות אלו, אומר לשומרים, כי החוק במתכונתו הנוכחית נותן הרבה יותר מדי כוח בידיהם של מעט מאוד אנשים, שמעוניינים להמשיך לחיות בחברה הומוגנית בצורה קיצונית. לדבריו, "כשיש יותר מ-400 בתי-אב אין הצדקה להדרה של משפחות בודדות שרוצות להתקבל. זה חוק שנותן בידיהם של אנשים פרטיים, בקבוצה שהיא מיעוט, להחליט על גורלות של אנשים אחרים ומאפשר להם למנוע מאחרים לשפר את איכות חייהם". 

לדברי קמיניץ, "מניעה של כניסת ערבים לישוב יהודים – זה במיעוט של המקרים", ובדרך כלל ועדות הקבלה מאפשרות לקבוצה אחת חזקה לסנן כל אוכלוסייה אחרת: "המקרים שאני נחשפתי אליהם הם של אנשים שלא אוהבים שיגיעו לישוב שלהם משפחות ממוצא מסוים, מדרגות דתיות מסוימות או כאלה עם היסטוריה חברתית 'לא מוצלחת'. יש ישובים שמונעים גישה מכל האחרים, רק כדי שהבנים שלהם או המקורבים אליהם הם אלו שימשיכו ויגורו בישוב. זו אחת התופעות היותר מכוערות בחברה הישראלית".

לדברי שקד, "חוק ועדות הקבלה חייב ללכת יד ביד עם הרחבת לוח 2. נכון, אפשר היה לומר 'נגדיל רק את לוח 2 ומי שבא ברוך הבא, וככה הישובים יגדלו'. אבל בגלל שאין ועדות קבלה, הישובים עצמם לא מוכנים לבנות. הם לא פותחים בלי ועדות קבלה"

איילת שקד, המרחב הכפרי ו"הספר הלבן"

את שילוב הידיים בין הימין לשמאל של המרחב הכפרי, אפשר היה לראות גם בדצמבר 2021, כאשר שרת הפנים דאז שקד ביקרה בישובי המועצה האזורית דרום השרון, שבה יש רוב למצביעי מפלגות מרכז-שמאל. שקד הציגה בביקור את יוזמתה להרחבת חוק ועדות הקבלה לצד יוזמה נוספת - הרחבת לוח 2 של תמ"א 35. 

תמ"א 35 היא תוכנית מתאר ארצית שאחד הנספחים שלה, לוח 2, קובע לכל מושב וקיבוץ מספר מירבי של בתי-אב שאליו יוכל להתרחב, בין 350 ל-500. זאת, מתוך כוונה לצופף את הבנייה בערים ולמנוע פרבור. שקד הצליחה להביא את הרחבת לוח 2 לדיון במועצה הארצית לתכנון ובנייה ביוני האחרון, מהלך שאותו קידם בשנים האחרונות גם פורום שילה הקשור בפורום קהלת. בקדנציה הנוכחית של ממשלת נתניהו המהלך המשיך לצבור תאוצה והכוונה במוסדות התכנון כעת היא לאשר תכנית שבה יישובים קטנים יוכלו לגדול למכסה של עד 1,800 תושבים, יישובים בינוניים יהיו בגודל של 1,800–3,500 תושבים ויישובים גדולים יהיו בגודל של 3,500–5,000 תושבים.

אנשי המרחב הכפרי קוראים למגבלות של תמ"א 35 "הספר הלבן", אותו מסמך מתקופת השלטון הבריטי ובו הגבלות על עלייה והתיישבות של יהודים בארץ-ישראל. באותו ביטוי ידוע לשמצה השתמשה שקד גם בביקור בדרום השרון, שבו נתקלה בתמיכה רחבה. לדברי שקד, "חוק ועדות הקבלה חייב ללכת יד ביד עם הרחבת לוח 2. נכון, אפשר היה לומר 'נגדיל רק את לוח 2 ומי שבא ברוך הבא, וככה הישובים יגדלו'. אבל בגלל שאין ועדות קבלה, הישובים עצמם לא מוכנים לבנות. הם לא פותחים בלי ועדות קבלה". 

זה גם המקום להזכיר כי בתחילת שנות ה-2000 ההרחבות הקהילתיות היו גלגל הצלה כלכלי לקיבוצים רבים שהיו במשבר כלכלי. סוגיית ועדת הקבלה עלתה אז, בין השאר, על רקע העובדה שתושבי ערים סמוכות לקיבוצים ביקשו להתגורר באותן ההרחבות. הדבר גרם לחיכוכים בין תושבי הקיבוץ וההרחבה בסוגיות כמו שימוש בבריכה או הקמת בתי כנסת. כעת, המגמה בקיבוצים, שכיום מצבם הכלכלי טוב הרבה יותר, היא לקבל חברים חדשים לחברות מלאה.

"הקיבוצים ביטלו את ההרחבות ומחליטים עכשיו לקבל כחברי קיבוץ, את מי שפעם יועדו להרחבות, וזאת בין השאר כדי לעקוף את חוק ועדות הקבלה, כי חברי קיבוץ מתקבלים בקלפי - בהצבעה", אומר קמיניץ

"הקיבוצים ביטלו את ההרחבות ומחליטים עכשיו לקבל כחברי קיבוץ, את מי שפעם יועדו להרחבות, וזאת בין השאר כדי לעקוף את חוק ועדות הקבלה, כי חברי קיבוץ מתקבלים בקלפי - בהצבעה", אומר קמיניץ. "יש כאן לקונה בחקיקה שראוי לתקן. הרחבת לוח 2 הולכת להיות הטבה משמעותית. לכן, אם בוחנים את שני התהליכים האלו, הרי מדובר באירוע חברתי-כלכלי מדרגה ראשונה שבו מחזקים את החזקים ופוגעים בחלשים".

התהליך אליו מתייחס קמיניץ נקרא "איחוד סטטוסים", שבו תושבי הרחבות בקיבוצים מקבלים הצעה להפוך לחברים בקיבוץ, כך שהם יוכלו להיות בעלים של הנכסים הכלכליים של הקיבוץ. תהליך כזה מתקיים בכ-50 מתוך 100 הרחבות קיימות בקיבוצים. 

לדברי ניר מאיר, מזכ"ל התנועה הקיבוצית, הדברים אינם קשורים זה לזה. "בקיבוצים אין ועדת קבלה, בקיבוצים מקבלים לחברות. אנחנו נקבל לחברות בדיוק את מי שנרצה", הוא מבהיר. "כשהתחילו את ההרחבות התחושה בתנועה הקיבוצית הייתה שאנחנו דור אחרון לקיבוץ, ודור ראשון לישוב קהילתי. ואז קרו כמה תהליכים: אסרו על תשלום לקיבוץ בעת קבלת חברים, וגם הייתה הצדקנות בנוגע לוועדות הקבלה, שאמרה 'לא ניתן לכם למיין את מי תקבלו לקהילה שלכם'. בינתיים הסדר חובות הקיבוצים סיים את החובות וזה רק חיזק את הקיבוצים שהבינו, שכדאי להם להישאר קיבוצים ולא ישובים קהילתיים. 

"נכון, שינינו את אורחות החיים. למשל, אין גיוסים לעבודות חקלאיות. אבל זה קיבוץ עם נכסים משותפים ורמת מחויבות לעזרה הדדית. צריך להבין שאין דבר כזה קיבוץ מופרט", כך מאיר. 

מנגד, סבור עו"ד גיל גן-מור מהאגודה לזכויות האזרח, שהמדינה צריכה להתערב גם במנגנון הסינון במושבים ובקיבוצים. "מדברים כיום על הרחבת ועדות הקבלה, בזמן שבכלל צריך להרחיב את המגבלות על ועדות קבלה גם למושבים ולקיבוצים, שברובם אין הבדל באורח החיים לעומת ישוב קהילתי רגיל. רוב הקיבוצים כבר לא שיתופיים ומושבים רבים הם פשוט מקום מגורים איכותי בסביבה כפרית. 

"בין המושבים שעדיין מוסמכים לערוך מיונים ניתן למצוא את המושב רשפון, ואת מושב בני ציון, שהתפרסם כמי שמושך אליו בשנים האחרונות בעלי הון. זה אבסורד שיש למושבים כאלו, שקשה להבדיל בינם לבין שכונת וילות בשולי עיר, כוח כמעט בלתי מוגבל לקבוע מי יקבל הזדמנות לגור בקרקעות השייכות לכלל הציבור".