בכלכלה כמו בבריאות: אסור לשים את כולם "בסל אחד"

1

שני מדדים עיקריים אמורים לתת לנו תמונת מצב במשבר הקורונה: הראשון הוא מספר החולים, שמתעדכן מדי יום, ולעתים כמה פעמים ביום; השני הוא מספר המובטלים. שני המדדים האלה גורפים מאוד: במבט על התחלואה יש להסתכל על מספר בדיקות, קבוצות סיכון, מקומות הידבקות וכו'. אלה נתונים שמתפרסמים, אם בכלל, באופן חלקי למדי. נדירים עוד יותר פילוחי האבטלה: עצמאים לעומת שכירים, מצב משפחתי, מעמד סוציו־אקונומי.

ומכל מקום, כיוון שהנגישות למידע ולאופן קבלת ההחלטות היא משובשת, בלשון המעטה, אי אפשר לדעת עד כמה הנתונים לעיל נלקחים בחשבון כשנקבעת המדיניות. בשיא ההתפרצות, נדמה היה שהגישה הגורפת היא השלטת: סגר כללי, השבתת המשק. כך היה גם בהחלטות המהירות לשיקום הכלכלה, שהסתכמו לרוב במענקים גדולים לכולם כמעט בלי יוצאים מן הכלל.

אבל בדיוק כמו בתחלואה, גם בכלכלה לא כולם נפגעו באותו אופן. הנה, למשל, נתון ממחקר של בנק ישראל, שבחן את הסיכוי של משק בית לאבד את מקור הפרנסה שלו בשיא הסגר – לפי עשירונים:

זה כבר מראה שלא כולם נפגעו באותה מידה מהסגר, אבל גם הנתון הזה אינו מפולח מספיק: בתוך כל צביר עשירונים ישנו פילוח על הסיכוי לאבד את מקור הפרנסה, לפי מספר מפרנסים והיותם שכירים או עצמאים. כך זה נראה:

אבל גם זה לא פילוח מספיק. צריך להתחשב, למשל, גם ביכולת של משק הבית לצבור חסכונות לשעת צרה; וכדי לאמוד את זה בדקו בבנק ישראל את שיעור משקי הבית שהוצאותיהם על תצרוכת עולות על 90% מהכנסתם הכספית נטו:

והנה עוד נתון שעושה את אותו פילוח בהוצאה על דיור:

כל המסקנות לעיל הובאו במחקר של בנק ישראל, שהתבסס על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בין השנים 2016–2018.

2

בזמן המשבר, כאשר הממשלה הודיעה על מענקים, הבאנו את עיקריו של דו"ח מרכז המחקר והמידע של הכנסת (ממ"מ), שבחן מה נעשה במדינות אחרות כדי למנוע את האבטלה לפני שהיא מתרחשת, ולא כתגובה למבול פיטורים וחל"ת. זו הייתה התוצאה:

בהזדמנות אחרת ניסינו לאמוד את ההשקעה ברווחה, מתוך ידיעה שאם החוליות המוחלשות נופלות, השרשרת כולה נופלת. אלה היו התוצאות:

3

נתונים נוספים מראים שהטיפול הנקודתי היה צריך להתבצע לא רק במישור הכלכלי, אלא בכל היבט אחר במשבר – כמו למשל הגישה למגזרים בעלי אופי ותרבות שונים.

הנה למשל, התחקיר של דורון אביגד שניתח את נתוני למ"ס, שכמו בכל משבר, העניים נפגעים יותר – גם בריאותית.

והנה נתונים על הפערים הדיגיטליים בישראל, במשבר שהטיפול בו נשען לא מעט על משאבי תקשורת (וגם הבדלים תרבותיים):

הקשר בין הפערים האלה לבין העלייה בתחלואה לא צריך להפתיע אף אחת ואף אחד. הם לוגיים ומתבקשים: עניים יותר, חולים יותר, מובטלים יותר. יש לקוות שהגבלות חדשות, במידה שיוטלו, כמו גם התוכנית המסתמנת לשיקום המשק, יביאו את זה בחשבון.