ס

כנות סביבתיות אינן זרות למאות אלפי הישראלים המתגוררים באזור חיפה, אבל אם אפשר היה לחשוב שהכול כבר נאמר ונכתב על החומרים המסוכנים, זיהום האוויר, הקישון, האמוניה, בתי הזיקוק, אסדת הגז הנשקפת מן החלון וכך הלאה, מגיע מידע שמצליח להותיר את הפה פעור. תחקיר שומרים חושף כי אסון סביבתי חמור נמנע "רק בנס", לאחר שקו צינור הנפט שעובר מתחת לרצועת החוף של ישראל, בין אשקלון לחיפה נפגע, ככל הנראה מעבודות תשתית שנעשו בסמוך לו. הפגיעה התרחשה במרחק של כ-200 מטרים מבתי מגורים בדרומה של חיפה וכמאה מטרים בלבד מחוף הים.

חשוב לציין כי קצא"א לא הייתה אחראית לעבודות התשתית שנעשו באזור ויותר מזה: מיקומו של הצינור מוכר ומסומן כנדרש בשלטים בשטח. יחד עם זאת המקרה מחדד עד כמה חמורות יכולות להיות ההשלכות של פגיעה אקראית בקו שמונח בצמוד לתשתיות אחרות שעוברות תחזוק שוטף.

"פגיעה זו", כתב בנובמבר 2018 ניר סביון, סמנכ"ל הנדסה בחברת קצא"א למהנדס העיר חיפה אריאל וטרמן, "הינה פגיעה חמורה בקו הדלק ובנס לא אירעה דליפה אשר משמעויותיה לאדם, לסביבה ולרכוש הינן מרחיקות לכת בייחוד בקרבה למעביר מים ומגמתו לכיוון הים". סביון כנראה לא היחיד בחברה שחשב כך: קצא"א חזרה על דברים ברוח דומה בתביעה שהגישה לבית המשפט השלום בחיפה.

"פגיעה זו", כתב בנובמבר 2018 ניר סביון, סמנכ"ל הנדסה בחברת קצא"א למהנדס העיר חיפה אריאל ורטמן, "הינה פגיעה חמורה בקו הדלק ובנס לא אירעה דליפה אשר משמעויותיה לאדם, לסביבה ולרכוש הינן מרחיקות לכת בייחוד בקירבה למעביר מים ומגמתו לכיוון הים"

במי כרמל טוענים כי הרשלנות היא דווקא של חברת הנפט. לדבריהם, צינור הביוב המקורי הונח ב-1955, וכאשר צינור הנפט הונח במקום חמש שנים לאחר מכן, הדבר נעשה ללא תיאום עם גורמים אחרים, ובלי שמירה על מרווח ביטחון בין שני הצינורות. "ייתכן אף שמקורו (של הנזק) מבלאי של צינור הנפט"

למרות הדברים הברורים הללו החברה בחרה בתגובתה לכתבה לטעון כי מדובר ב"טענות מופרכות ומגמתיות ללא כל בסיס מקצועי", וכי "לא התהוותה כל סכנה לסביבה בתקופת הזמן שבין קרות האירוע לבין זמן התיקון". התגובה מובאת במלואה בסוף הכתבה.

בחודשים האחרונים כיכבה קצא"א בכותרות בשל הסכם שנחתם עם חברה מאיחוד האמירויות שבעקבותיו אמורים לזרום מדי שבוע מיליוני ליטרים בקו אילת-אשקלון, צינור שהונח לפני כחמישים שנה. קצא"א דחתה את הביקורת שנמתחה על ההסכם וטענה כי הצינור בטוח וכי החברה פועלת בכל מתקניה לפי סטנדרטים מחמירים של בטיחות, ומתוך אחריות סביבתית. סדרת תחקירים של שומרים מציגה כמה מקרים מהעשור האחרון (מיליוני ליטרים נשארו שנים בצינור רקוב, דליפה של מאות אלפי ליטרים בנגב שעליה הציבור לא שמע) שממחישים את הסכנות הסביבתיות החמורות שנובעות מהזרמת הנפט והדלק בצנרת של החברה.

"פיצוח" צינור או רשלנות היסטורית?

הנזק התגלה כאשר קצא"א, אשר מחויבת לבדוק את מצב הצינורות אחת לחמש שנים, מצאה ב-2018 פגיעה חמורה בקו שמעביר נפט גולמי ממיכלי האחסון של החברה באשקלון לבתי הזיקוק בחיפה.

הסבר טכני קצר: כדי להעריך את מצב הצינור בבטן האדמה, מועבר לאורכו מכשיר הנקרא "מולוך (פיג) חכם" שאוסף נתונים שונים על מצבו. לפני שהמולוך החכם נשלח למסעו מועברת לאורך הצינור "דיסקית מדידה" שכל תפקידה לוודא שאין בצינור עיוותים שיכולים לתקוע את מתקן הדיאגנוסטיקה היקר או לפגוע בו.

הבדיקה הראשונית של קצא"א נערכה באמצעות דיסקית המדידה ב-6 ביוני 2018 ולהפתעתם של אנשי קצא"א הראתה כי ישנן פגיעות משמעותיות בצינור. בהתייעצות עם החברה שביצעה את הבדיקה הוחלט לבצע בדיקות נוספות: באמצעות דיסקית מדידה נוספת ולאחר מכן באמצעות מתקן שהובא במיוחד לשם כך לישראל, ואיתר את המיקום המדויק של הנזק – בחלקה הדרומי של חיפה.

קצא"א לבית המשפט: "ניתן רק לשער את ההשלכות ההרסניות לאדם, לטבע ולרכוש שהיו נגרמות כתוצאה מדליפת נפט מאסיבית של נפט במיקום רגיש זה", נכתב בכתב התביעה. "דליפה אשר הייתה מובילה לכך שתוך דקות ספורות היה זורם לים התיכון חומר מסוכן. יודגש כי קו הצינור מוליך נפט גולמי 24 שעות ביממה, 365 ימים בשנה בלחץ גבוה"

הצינור היה במצב קשה כשנתיים וחצי לפחות עד שהנזק התגלה במהלך הבדיקה החמש-שנתית. מקטע הצינור הפגום, חשוב לציין, הוחלף בינואר 2019, כפי שעולה ממסמך שהגיע לידי שומרים. בקצא"א תובעים ממי כרמל את עלות החלפת הצינור והבדיקות המיוחדות

עם גילוי הפגיעה שלח סמנכ"ל ההנדסה בקצא"א, ניר סביון, מייל למהנדס העיר חיפה אריאל וטרמן ויידע אותו על הממצאים. כיוון שבמקום עוברים גם קווי חשמל, ביוב ומים, ביקש סביון מווטרמן להפנות את הגורמים הרלוונטיים לסיור בשטח. החפירות בשטח התבצעו ב-1 בנובמבר 2018, וארבעה ימים לאחר מכן שלח סביון מייל נוסף למהנדס העיר. הפעם הטון היה חריף יותר. "נמצא כי בוצעה עבודות חציית קו הדלק באמצעות קו תשתית של תאגיד 'מי כרמל' ללא תיאום וללא היתר (ההדגשה במקור)", טען הבכיר בקצא"א.

סביון טען במייל כי בסיור ובחפירה התברר שקו ביוב חדש הונח בצמוד לקו הנפט, מה שעיוות את החלק התחתון של צינור הנפט, עד כדי כך שסביון הדגיש כאמור כי "רק בנס" הצינור לא דלף. הוא מוסיף כי בצמוד למקום נמצא מעביר מים אשר מנתב מי גשמים לים ובמקרה של דליפה הוא היה מזרים ישירות לים התיכון כמויות גדולות של נפט גולמי.

בשנה שעברה הגישה קצא"א לבית המשפט השלום בחיפה תביעה נגד מי כרמל, חברת המים של חיפה, בדרישה לשיפוי בהיקף של 1.1 מיליון שקל בגין עלות הבדיקות ותיקון הנזק. בתביעה היא מאשימה את מי כרמל בנזק ומדגישה את התוצאות שיכלו להיות לדליפה. "ניתן רק לשער את ההשלכות ההרסניות לאדם, לטבע ולרכוש שהיו נגרמות כתוצאה מדליפת נפט מאסיבית של נפט במיקום רגיש זה", נכתב בכתב התביעה, "דליפה אשר הייתה מובילה לכך שתוך דקות ספורות היה זורם לים התיכון חומר מסוכן. יודגש כי קו הצינור מוליך נפט גולמי 24 שעות ביממה, 365 ימים בשנה בלחץ גבוה".

בכתב התביעה טענה קצא"א כי הפגיעה בצינור הנפט ארעה בשל עבודות להחלפת צינור ביוב אשר נערכו במארס 2016. העבודות שנערכו בשיטה הנקראת "פיצוח", הן שלהערכת קצא"א גרמו את הנזק לצינור הנפט. בשיטה זו מושחל צינור ביוב חדש דרך הצינור הישן, באופן שצינור האסבסט הישן מתנפץ בעת השחלת הצינור החדש. אם הערכתה של קצא"א נכונה וה"פיצוח" הוא שפגע בקו, הרי שצינור הנפט היה במצב קשה במשך כשנתיים וחצי לפני שהנזק התגלה. ממסמך שהגיע לידי שומרים עולה שכמה חודשים נוספים נדרשו לתיקון המקטע שניזוק, מה שהתרחש בינואר 2019.

בתאגיד המים החיפאי דחו בתגובתם לתביעה את הטענות של קצא"א וטענו כי הבעיה היא רשלנות היסטורית של חברת הצינורות. לדבריהם, צינור הביוב המקורי הונח ב-1955, וכאשר צינור הנפט הונח במקום, חמש שנים לאחר מכן, הדבר נעשה ללא תיאום עם גורמים אחרים, ובלי שמירה על מרווח ביטחון בין שני הצינורות. עוד טוענים במי כרמל כי החלפת צינור הביוב כלל לא דרשה היתר, וכי "ייתכן אף שמקורו (של הנזק) מבלאי של צינור הנפט". תגובתה של מי כרמל לכתבה מובאת בהמשך.

צבי הים ניצלו, לעת עתה

הדיון המשפטי בין החברות נקבע לתחילת 2022, אך במנותק משאלת האשמה, נראה שקשה לחלוק על הסכנה שנבעה מהפגיעה בצינור.

כדי להמחיש את היקף האסון שיכול היה להתרחש, די להיזכר בזיהום הזפת שהכה בחורף האחרון בחופי ישראל, ונגרם ככל הנראה מאוניה ששפכה מאות טונות של נפט גולמי בים התיכון. הזיהום פגע ביותר מ-150 קילומטרים של חופים. במקרה אחר, ב-2007 דלפו מאות טונות של נפט גולמי כאשר אותו צינור של קצא"א התבקע באזור טירת כרמל, קילומטרים ספורים ממקום הפגיעה הנוכחית. וזה עוד קודם לריח הנפט העומד בזיכרון הקולקטיבי וספוג עמוק בקרקע מהדליפות בדרום הארץ - בשמורת עברונה ובנחל צין.

"מבחינת חיפה זו הייתה קטסטרופה רצינית אם הייתה מתרחשת שם דליפת נפט גדולה", אומר אדליסט. "זה חוף מאוד פעיל. בקיץ נכנסים שם אלף-אלפיים בני אדם, ויש שם פעילויות ימיות, מועדוני גלישה, כדורעף וכדורגל. על הטיילת שם עוברים כל יום אלפי או עשרות אלפי בני אדם"

"המיקום הזה הוא אחד מהכי גרועים שאפשר היה לבחור בישראל לדליפת נפט", מתייחס ד"ר דור אדליסט, אקולוג ימי מבית הספר למדעי הים באוניברסיטת חיפה. "הוא היה זורם בדיוק באזור שהוא אתר רבייה מספר 1 של צבי ים בכל צפון ישראל. החוף הזה בדיוק. דבר שני, זה קרוב מאוד לשמורת שיקמונה שנמצאת 200 מטר צפונית לשם, וזה בית גידול ימי רגיש ביותר".

"השמורה חטפה בזיהום הזפת בתחילת השנה, ומהר מאוד רשות הטבע והגנים וכל מיני אזרחים שהתנדבו ניקו את האזור הזה מהזפת. נפט וזפת זה אותו חומר, אבל יש ביניהם הבדל גדול מאוד: כשהנפט נשפך בלב ים, לקח לו קצת זמן להגיע לחוף, ובזמן הזה הוא מתחיל לעבור תהליכי בלייה וחימצון, מתקשה והופך לזפת. וכשהוא מגיע בצורת זפת, אז קל יותר להרים אותו ולהיפטר ממנו. אם זה היה נפט נוזלי, שזה מה שמתואר כאן שנמנע, הרבה יותר קשה להיפטר ממנו. זה עלול היה הרבה יותר גרוע".

מה לגבי בתי המגורים של תושבי חיפה? אדליסט סבור שלמרות הקירבה אליהם, הדליפה לא הייתה מסכנת אותם ישירות, שכן הבתים גבוהים יותר מנקודת הפגיעה בצינור. "הם יושבים קצת על הרכס, זה לא היה מגיע אליהם", הוא אומר. "אני לא חושב שיש בזה יותר מדי רעילות, אבל זה היה יוצר מפגע ריח רציני, ולאנשים שרגישים לזה זה היה יכול לגרום לסחרחורות".

בעוד בתי המגורים לא צפויים להיפגע, לא כך לגבי חוף הרחצה הסמוך. "זה חוף מאוד פעיל", מוסיף אדליסט. "בשבת יפה בקיץ נכנסים שם אלף-אלפיים בני אדם, ויש שם פעילויות ימיות, מועדוני גלישה, כדורעף וכדורגל. על הטיילת שם עוברים כל יום אלפי או עשרות אלפי בני אדם, ומבחינת חיפה זו הייתה קטסטרופה רצינית אם הייתה מתרחשת שם דליפת נפט גדולה".